קריקטורה פוליטית



התחלתי לאייר קריקטורה פוליטית שבועית ב"מקור ראשון". זה קצת מוזר בשביל אנימטור אבל כנראה שהרב-תחומיות הגיעה גם אלינו ולא רק למחלקת אמנות.
זה מעלה הרבה שאלות. כמו: איך לא ליפול לקלישאות של הקריקטורה הפוליטית הקלאסית (כמו כתיבת טקסט מסביר). ובעיקר איך לגבש סגנון ואפיון דמויות. לי אישית גם קשה להיות מתקשר. כלומר, לייצר אמירה שהיא בוטה וברורה (עם נגיעות ציניות). בנוסף לזה גיליתי שכמי שנוטה לימין אני לא מוצא את הממסד כאויב שלי. אין לי את המנגנון הציני שתמיד בטוח שהמערכת רקובה ושהפוליטיקאים הם אם כל חטאת. בתקשורת מנסים תמיד להציג את הדברים ככה וגם כשאני מסתכל במבט שמנסה להיות אובייקטיבי אני תוהה מי יותר ציני: הפוליטיקאי או העיתונאי שתוקף אותו. מי שמקשיב למיכה פרידמן או לעמנואל רוזן בטח יודע על מה אני מדבר.
כתבתי פה לפני שבוע ומשהו על דודו גבע כקריקטוריסט פוליטי ב"הארץ". אני חושב שיותר קל להיות קריקטוריסט פוליטי ב"הארץ". שם בטח לא צריך להסביר הרבה. זה לא רק שהקהל אינטלקטואלי אלא שהוא, להערכתי, יונק את עולם הדימויים שלו ממקורות משותפים.

זו הקריקטורה המקורית שנדחתה, למרות שאני מחבב אותה.


שמתם לב לרמיזה להורטון הפיל?
 
 
לזה אני קורא סאב טקסט. או... הגרסה של אנימטורים לסאב טקסט. אפרופו דוקטור סוס... ידעתם שהוא גם היה קריקטוריסט פוליטי? הנה קריקטורה אנטי-אנטישמית שלו:
Dr Seuss - Jewish Political Cartoon
ובאותו נושא: הקריקטורות של יונתן וקסמן לכלכליסט, אני מאוד אוהב את הסגנון שלו.

תגובות

הוסף רשומת תגובה