דלג לתוכן הראשי

ארט שפיגלמן על צ'רלס שולץ

זהו מאמר קומיקס לניו-יורקר שעשה ארט שפיגלמן (היוצר של הנובלה הגרפית "מאוס" על השרדות אביו בזמן השואה) לכבודו של צ'רלס שולץ, היוצר של סנופי (שנפטר ב2000)
וזו גרסה בתרגום חופשי, מצטער על איכות התרגום.

יש פה כמה עניינים שתפסו אותי: הראשון הוא עניין ה"פשטות". כמה קשה להשיג אותה וכמה קל לזייף אותה. נקודה חשובה.
הנקודה השניה היא הזהות הדתית\לאומית של ארט שפיגלמן, ששולץ לא מצליח להבין. ארט אומר לו שהוא "מזדהה עם התרבות הגלותית של קפקא ופרויד" ומזדהה עם התאור שסטאלין נתן ליהודים: ROOTLESS COSMOPOLITAN. המשמעות היא להבנתי, שהוא כיהודי אוהב להיות בגלות. זה נותן לו מימד אוניברסלי, קוסמופוליטי. הוא מזדהה עם תאור גנאי, למעשה. זהו חומר למחשבה על "המחיר" שאנו משלמים על כך ששבנו ארצה. אנחנו כבר לא תלושים משורשינו, ובכך מאבדים את החירות להיות קוסמופוליטים. אני מאמין שיש הרבה היפסטרים שמזדהים עם זה. וגם אני אישית מזדהה חלקית עם הרעיון שיש ביהדות מימד קוסמופוליטי מובהק. אולי בגלל זה קיומנו במדינה עצמאית הוא כל כך לא מובן מאליו.
את המאמר קראתי בספר GRAPHIC FICTION (אנטולוגיה של נובלות גרפיות אמריקניות), שם יש גם מאמר של שולץ עצמו על תהליך יצירת קומיקס. האמירה הכי חשובה שם היא: אל תצפו להיות טובים מההתחלה. דברים מתגבשים. ולוקח שנים להגיע לתוצאות.
אוסיף לזה הערה ששמעתי ממרצה בבצלאל. הוא טען שסרטי הגמר הטובים נעשו על ידי אוטודידקטים, ושהלימודים לא באמת לקחו אנשים בינוניים והעלו אותם על מסלול מצוינות. יש בזה משהו שאני חושב, כמי שלא רואה עצמו כגאון אנימציה, שעלינו לקחת ברצינות. יש גאונים, ויש אותנו, האנימטורים שצריכים לא להרפות, להתקדם, להשתפר, ללמוד להתבטא קולנועית, באקטינג, בעיצוב, גם אחרי הלימודים (תיקון, בעיקר אחרי הלימודים).
סרט גמר זה רק תרגיל בשבילנו, גם אם תרגיל גדול.
אסור לעצור שם.

An Anthology of Graphic Fiction, Cartoons, and True Stories

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

מיטב 2017

ברוכים הבאים לסיכום 2017 באנימציה!
האנימציה האיכותית נגישה לנו בעיקר ברשת שהפכה לזירה המרכזית למפגש עם קהל חובב אנימציה. זו זירה מקוונת שלא תמיד עושה חסד עם היוצרים והיצירה: היא מרוחקת, מלאת הפרעות קשב, מרצדת על מסכים קטנטנים ולא מתגמלת כלכלית; אבל היא חופשית ונותנת במה למגוון אדיר של יצירות אנימציה שהולך וגדל משנה לשנה.
חברתי לאביב זיו כדי להביא לכם מפירות השנה החולפת בקטגוריות שונות. אנו הגבלנו את עצמנו בבחירות שלנו לסרטים שעלו לרשת השנה ונעשו בסביבות 2017.

מי אנחנו?
יוני שלמון: שוליית הקוסם, ראש מחלקת אנימציה במנשר ואנימטור עצמאי.
אביב זיו: למד קולנוע באוניברסיטת תל אביב ואנימציה בIAC וכרגע עובד על סרט סטופמושן.

מוכנים?



Hi Stranger \ קירסטן דלור

יוני:
שלום, זר. סרט קצרצר של קירסטן לפור שהגיח לעולם כחלק מהאנתולוגיה "זרים" של LNWC (חבורת יוצרים עצמאיים שבוחרת נושא שונה כל שנה). כחלק מהמקבץ הסרט לא עורר הדים מיוחדים, אך ברגע שיצא לבדו לרשת הוא הפך לסרטון ויראלי בן רגע שרץ בכל פלטפורמה אפשרית. סוד הקסם שלו הוא שילוב בין רעיון עצמתי לביצוע מינימליסטי ומדויק. הסרט חושף במערומיו את …

דיאלוג של גוף ונפש: על איש האולר השווצרי

מומלץ מאוד לראות את הסרט לפני הקריאה.
מאמר זה לא מהווה ביקורת אלא ניתוח והניתוח הזה חשוב לי כי מבחינתי הוא חורג הרבה מעבר לסרט הספציפי. הסרט הזה הציף וחידד כמה נקודות שמאפיינות את הקונפליקטים המרכזיים של תחילת המאה הנוכחית ועל כך בהמשך.

הסרט "איש האולר השווצרי" מתאר מסע משותף, סרט באדיז (הייתי חייב להשתמש במשחק המילים הזה) של בחור צעיר בשם האנק, בודד ואומלל על אי בודד, וגופה בשם מני.
כן... גופה.
על פניו, הסרט הזה מופרע לגמרי ולא נשמע כמו משהו שאמור היה להפוך להפקה אמיתית. ללהק את דניאל רדקליף לתפקיד גופה מפליצה היא לא בחירה שגרתית ולהוציא את הגופה להרפתקת Bromance (רומן גברי-חברי) לא הופך את הסרט ליותר סביר. עם זאת מפתיע לגלות שהסרט בנוי לחלוטין במבנה קלאסי מראשיתו ועד סופו. התסריט הוא "מסע הגיבור" באופן הבסיסי ביותר ודווקא מסיבה זו מעניין לתהות מה הסרט מנסה לומר ומה גרם לכך שהיה צורך לספר סיפור מופרך כל כך בתבנית כל כך קלאסית, מעבר לגימיק.
שלב א: האם טרנסג'נדריות היא מטפורה יסמין ששון היא המרצה לתסריט במנשר ולאחר שמצאתי ניתוח שטוען שהגיבור טרנסג'נדר ושבזה …

אולימפיאדה מונפשת

אוליפיאדה מונפשת!
אני גדלתי על חלק מהסרטונים פה והם משעשים מאוד. תהנו!

נתחיל מגוגל דודל יומי לאולימפיאדת החורף 2018


אנימציה ישראלית מבית פיל


מנימליזם אולימפי מבית סטודיו AKA


אוליפיאדת לגו! נהדר!


אולימפיאדת בלונים!


על החירות- קטע מתוך "הנביא"

קטע פואטי אחד מתוך הסרט "הנביא- חליל ג'ובראן".

הסרט הארוך, המבוסס על הספר בשם זה ובו שיריו של חליל גו'בראן, משובץ בקטעי שירה ואנימציה שנעשו בטכניקות שונות על ידי אנימטורים שונים. קטעים קצרים אלו מהווים את נקודת החוזק של הסרט ללא ספק ואחד הקטעים היפים הוא "על החירות" בביצועו של האנימטור הפולני מיכל סוצ'ה:



תהליך העבודה על הקטע כולל עבודה ידנית ודיגיטלית מפרכת שמצדיקה את התוצאה.


טריילר הסרט:


סיפור המסגרת של הסרט עשוי בתלת מימד שמרונדר כדו מימד. מצער לראות שבהתחלה האנימציה נועדה להיות פשוט באנימציה קלאסית וכנראה המראה השתנה משיקולי תקציב:


על תהליך העבודה בשילוב דו מימד מצוייר ותלת מימד.

'השירלי טמפל', סרט הגמר של דניאלה שרר 2013

"שירלי טמפל" הוא סרט הגמר שדניאלה יצרה ב2013 במסגרת לימודיה בRCA, לונדון (היא ישראלית אז זה קצת "אנימציה ישראלית" גם, לא?). זהו סרט מיוחד מכמה בחינות: צורת הבימוי רוויית המעברים הדינמיים משוט לשוט משולבת עם סיפור שהוא חצי חלום וחצי מציאות. ה"שירלי טמפל" הוא משקה אלכוהולי לילדים שנותנים להם במסיבות כדי שהם ירגישו "גדולים". הילד פה נקלע לסיטואציות שלא ברור מה המשמעות שלהן במציאות. שאלת ה"היה או לא היה?" מחדדת את תחושת השכרות הקלה שאולי כולנו חוטאים בה באשר לזכרונות ילדות ואיך שהם מעצבים אותנו.

האתר של דניאלה שרר



יש לה גם קליפ שעשתה השנה ועוד פרויקטים נהדרים שכבר כתבתי עליהם (פה וגם פה):