דלג לתוכן הראשי

טיגר - ניתוח תנועה ועיצוב דמות

מאמר על טיגר, עיצוב דמות ותנועה, פנסיל טסטס שלו ועוד.

pooh tigger and piglet at a table

לפני שאגיע לניתוח התנועה כמה מילים על טיגר ועיצוב דמויות:
(המשך בפנים...)

יש לי תחושה שהיום העיצוב הגרפי "השתלט" על התחום של עיצובי דמויות. לכאורה זה הגיוני כי עיצוב=עיצוב אלא שלא דומה התחום של עיצוב דמות שהיא מותג (למרות שהיום כל דמות נתפסת ככזו) לבין דמות שיש מאחוריה שחקן, עלילה ועולם.

מעבר לזה, כשניסיתי לפתח תסריטים חשבתי שהשלב הראשוני הוא עיצוב הדמויות ולקח לי הרבה זמן להבין ששום דמות לא תווצר מחוסר-ידיעה לגבי אופיה. ולהפך: שאם אני אכיר את הדמות אני גם ארגיש איך היא אמורה להראות ומה נכון לה מבחינת משקל\צורה\אפיון.

אז על מה רציתי לכתוב? אה. טיגר.
הזכויות לספר "פו הדוב" נרכש בתחילה על ידי דיסני במטרה לעשות עליו סרט. אחר כך החברה רכשה את הזכויות על הדמות עצמה כדי לעשות ממנה כסף וזה סיפור אחר לגמרי שיצר כמה זוועות תסריטאיות ועיצוביות.

דיסני, בסרטים הראשונים, היה נאמן לדברים רבים שהיו קיימים בספר. הוא גם ניסה לשמר את העולם כעולם המתקיים בתוך הספר ואפילו הכניס את הטקסט והטיפוגרפיה כאלמנט מרכזי בעלילה.
אמנם, כמה החלטות שדיסני קיבל חרגו במודע מהספר. אחת מהן היא להוסיף את הדמות המיותרת של החפרפרת (שמצהירה שהיא "לא מהספר!") ואילו אני רציתי להתמקד בעיצוב של טיגר.
פו, כריסטופר, חזרזיר, איה, קנגה, רו וינשוף די נאמנים לאיורים המקוריים. אבל טיגר וארנב השתנו לגמרי.
צריך לציין שלא כל הדמויות בסיפור הן בובות. ארנב וינשוף הם חיות אמיתיות. אם תפתח להן את הבטן יצאו שפריצים של דם וקרביים. כל שאר הצוות הוא בובות מונפשות. דווקא לכן הבחירה של דיסני לצבוע את הארנב בצהוב (מכל הצבעים!) נראית לא סבירה במיוחד. יחד עם זאת, האופי של הדמות השתפר מאוד לדעתי לעומת הספר, אבל בטח המעריצים יתווכחו איתי על זה.

אז מה קרה לטיגר? לא רק שהדמות המקורית היא מעט בנאלית ואנמית (טיגר נראה מאוד רופס יחסית לדמות קופצנית) אלא שדיסני הפך את טיגר להיות דמות ברמה של כוכב. טיגר החדש על אופיו, קולו ועיצובו הוא דמות מלאה, עגולה ומרתקת שמתקיימת גם מחוץ לקונטקסט סיפורי מסויים.
העיצוב שלו לוקח את רעיון הקופצניות ומכניס אותו כמרכיב בזהות של טיגר ולא רק מאפיין פיזיולוגי של בובה עם קפיצים בזנב. טיגר החדש הוא הילד המופרע והמקסים של הכיתה. הוא סובל מהפרעת קשב ומרמת מודעות עצמית נמוכה, מה שמאפשר לו לשמור על זהות קומית יציבה לאורך זמן.
הסרט הזה, דרך אגב, זכה באוסקר ולדעתי לא מעט בזכותו.

ועכשיו לניתוח התנועה (תרגום שלי למאמר ב-CARTOON BREW):


"לפעמים כאנימטור אני מחדש את הבטריות האנימטיביות שלי על ידי צפיה באחת היצירות הקלאסיות. אבל יש רק אחת שאני חוזר אליה שוב ושוב מבלי ליפול ומגלה כל הזמן דברים חדשים: הסצינה של המפגש בין טיגר לפו לראשונה.

 לא פלא שמדובר בסצינה של מילט קהאל שהיה בעל כשרון לסצנות קרטוניות.
כל הסצינה היא נפלאה אבל כשטיגר קופץ סביב פו זה השיא. כי הקטע שהוא באורך 7 שניות מכיל את כל 12 העקרונות של האנימציה. (וביותר פירוט באנגלית גם פה)

בתור התחלה נראה את תחילת הקפיצה:

יש רק מעט ציפייה anticipation ברגליו, אך במקום זאת הציפייה מוצגת בתנועת ראשו היורד לפני שמתחיל תנועה. ההטיה של ראשו, ביחס לזרועותיו, רגליים, אוזניים ושפמו כשהוא מתחיל לקפוץ מציגים שימוש רב של קשתות arcs. ניתן גם להבחין בשבירה רצופה של המפרקים בזרועותיו של טיגר, מכתפיו למרפקיו לפרקי ידיו, ומשם עד לקצות אצבעותיו.
כשהוא מקפץ במקום, אתה באמת יכול להרגיש את האנרגיה העוברת דרך גופו, מראשו עד לזנבו ובחזרה, בדומה לפעולת גל. הקפלים והקמטים בגוף שלו כשהוא נמעך לא רק אומרים לנו שטיגר הוא צעצוע שחוק עם מילוי רופף, אלא כמה כוח ומשקל טיגר מפעיל עם כל קפיצה.

עכשיו, טיגר מתחיל להקפיץ במעגל סביב הדוב:

זו הסיבה שהפסים של טיגר משחקים תפקיד מהותי כזה בעיצוב שלו. הפסים נועדו למכור את הרעיון שטיגר הוא לא ציור שטוח, אלא יצור חי בתלת ממד. הפסים שלו עוטפים את הצורות של גופו ונותנים אשליה של נפח. לכן, כאשר טיגר מקפץ סביב הדוב, הפסים האלה עוזרים להבהיר כי גופו של טיגר מתרחק מאתנו בפרספקטיבה נכונה. כמו כן כדאי להבחין בפעולה החופפת של הזנב של טיגר, וכיצד הוא מתכופף ומתנדנד בפיתולים.

טיגר אז קופץ למעלה ומסתובב על הזנב שלו:

יש כל כך הרבה שקורה בפעולה של שנייה אחת זו. פלג הגוף העליון של טיגר מתפתל ומתעוות, החצי העליון שלו התעכב במעט מהחלק התחתון שלו. כמו בעבר, זרועותיו ורגליו נעות בקשתות (ARCS), וידיו, אוזניים ושפמו נגררים מאחור. ובעוד כל זה קורה, הוא מועך ומותח את גופו על כל קפיצה עד שלבסוף מגיע לרגיעה אחרונה לפני הגעה לתנוחת מגע עם הדוב והטעינה אל מחוץ למסך.

ולאורך כל הסצנה, בכל קפיצה, צעדים ומגע, טיגר ממשיך להכות בכל ביט בשיר. כל אחת מתנוחות איורי המפתח של מילט הן נעימות לעין, עם בימוי ברור וצלליות חזקות. זה כמעט סותר את האופן בו מהלך טיגר. בזמן שהוא שועט סביב המסך כמו התכתשות, יש רמה מסוימת של חן בתנועותיו.וגם האישיות של פו מול זו של טיגר ניתנת בקלות להבחנה: טיגר בטוח וקולני והדוב שקט וכנוע. בסך הכל, תצוגת תכלית של אנימציה.

מילט קהאל גם הנפיש את שרהקן בספר הג'ונגל בערך באותו הזמן. שניהם נמרים (טיגר בערך...), אבל תראו איך באופן דרסטי הם שונים בגישה ובביצוע אחד מהשני. שרהקן הוא מאופק ועדין הבנוי ומתפקד כמו נמר אמיתי, ואילו טיגר הוא כל כך מלא אנרגיה והתלהבות ממש עד אפס המקום, והוא עיצוב גרפי לחלוטין.

למי שרוצה מבט מקרוב על הסצנה הזאת, הנה וידאו מואט ב-500% עם ביאורים:"
פנסיל טסט:

עוד:

עוד (מהסרט האחרון, 2011)








מסטוריבורד לפריים סופי:

Development of a scene from Winnie the Pooh
Click to view enlarged image.
Progression 1 of 5: Story Sketch
Progression 2 of 5: Layout
Progression 3 of 5: Rough Animation
Progression 4 of 5: Clean-up
Progression 5 of 5: Final Color


מקורות:
http://amazingcosmicpowers.blogspot.co.il/
http://theanimatorsstash.tumblr.com
http://www.squidoo.com

עוד פנסיל טסטס:


Animations: Bruce W. Smith

Animations by Dale Baer 

אחד מספרי הארט האהובים עליי

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

מפסק. סרט הגמר של אורי פנחסי, בצלאל 2018

"מפסק" הוא סרט הגמר של אורי פנחסי על ילד דתי המתמודד עם אימת חילול השבת.


הסרט מעלה התמודדות ישירה עם הפחד והצורך לבדוק גבולות דתיים ובכלל. בעיניים חילוניות אני מניח שקשה לזהות את הקונפליקט הגדול למרות שאיסורי הדלקת אור בשבת הם די מוכרים. המאבק של הדמות עובר בסרט בבת אחת מחשש פנימי (עם משחק דמות יפה, דבר נדיר בסרטי גמר) לעימות חיצוני עם יישות מאיימת שהיא ספק סימן שאלה ספק שטן... או שמא זה האל כפי שמצטייר במוחו של הילד? לי היתה תחושה שברמת הפשט הדמות, בהדליקה את האור, ניצבת לבדה, ללא יראת עונש וחטא שנעלמת עם הדלקת האור. מבט כזה אינו נוגע רק למי שחזר בשאלה אלא גם לחוויות של מי שנשאר דתי. עצם העיסוק המופרז בחטא ובפחד מעונש הוא פן מסוים מאוד וחלקי מאוד בהויה הדתית. אולי לכן, אני כדתי, לא פרשתי בתחילה את הסרט כסרט של יוצא בשאלה. כשאני הייתי ב"בצלאל" למשל הגעתי יום אחד ללימודים ללא כיפה כדי להרגיש איך זה. למחרת השבתי אותה כי לא היה לזה משמעות עבורי שהצדיקה את הסרתה. ניתן לקחת את הסרט למקומות פרשניים רבים אחרים: השטן או הספק שנעלם יכול להתפרש כהארה, כלומר, להציג את החילונ…

פוצי המעופף - עדו בהר. זוכה אסיף 2016

מבחן גבריות והתבגרות ישראלי הוא נושא שקיבל המון יחס בקולנוע הישראלי אבל הרבה פחות באנימציה ישראלית. זה אולי מה שמייחד את "פוצי המעופף" מסרטי גמר רבים אחרים. העיצוב הילדותי-איורי מסוגנן מאוד, יוצר אחדות בין הדמויות והרקע ועוזר ליצר תחושה ילדותית אך מטרידה. העיצוב מזכיר מעט את סרטו המופלא של ג'ונתן הודגסון "האיש עם העיניים היפות" שגם הוא יצר דימויים איוריים ילדותיים כמעט מופשטים ממציאות קונקרטית, מקומית מחוספסת מאוד.

הסרט "פוצי המעופף" של עדו בהר (בצלאל) זכה בפרס אסיף לסרטי סטודנטים 2016.





עיצובים (לחצו להגדלה):













תהליכי עבודה:






האיש עם העיניים היפות:

מקק - סרט קצר של יונתן השילוני, ספיר 2017

סרט הגמר של יונתן השילוני מספיר מספר על מקק שמטריד בחורה צעירה עד לשרשרת של טוויסטים מפתיעה. (מכיל עירום מצוייר).



אנימציה נהדרת ותסריט מורכב שמעורר גם תהיות מסוימות בנוגע לעד כמה סרט יכול לתת לגיטימציה לסטיה והטרדה. האם ניתן בכלל לשפוט דמות בסרט בכלים מוסריים. אני הרגשתי בהתחלה שהסרט עובר ללא אבחנה בין שני סוגים של תיאור הגיבור אבל משיחה עם יונתן מסתבר שזו היתה הכוונה: לצייר דמות שהיא על התפר, שיש בה מהסטיה והתום.




















הריבוע – אלוקים כאמנות קונספטואלית או המוזיאון כמקלט בורגני

מאמר חדש שלי על הסרט "הריבוע" של רובן אוסטלנד (שבדיה, 2017) פורסם בכתב העת המקוון "פוסט פוסט" של המחלקה להסטוריה ותאוריה בבצלאל.
על אמנות קונספטואלית, צביעות בורגנית, אלוהים הנעדר בעידן העכשווי ועל פלימו, מדרש תלמודי שהולם את הסרט.
מוזמנים לקרוא.
לינק: "הריבוע" – אלוקים כאמנות קונספטואלית או המוזיאון כמקלט בורגני






מהו סרט 'שלם'? מחשבה על משפחת סופרעל 2

סרט ההמשך ל"משפחת סופרעל" מגיע אלינו 14 שנה אחרי הסרט הראשון. זה המון זמן בעידן של צפיית בינג' ויקומים שלמים שנבראים ונהרסים בחצי מהזמן הזה. הסרט המקורי נחשב לאחד הסרטים הטובים ביותר של פיקסאר ויש שאומרים, אחד מסרטי גיבורי העל הטובים ביותר. הוא נגע בסוגיות חברתיות של תרבות של בינוניות, דיכוי, גבריות וכוחה של המשפחה הגרעינית. הסרט החדש אם כן חייב להצדיק את הזמן הארוך שעבר למרות שהוא ממשיך בדיוק מהנקודה בה נגמר הקודם. לא תמצאו פה ביקורת על הסרט אלא מבט יותר פנימה בו אני מנסה להבין למה הסרט, ורבים אחרים לאחרונה, לא נותנים לי תחושה של חויה שלמה ואף נתפסים בעיניי ככאלו המונעים יותר מדי על ידי החלטות תסריטאיות.
הרשומה מכילה ספוילרים רבים לסרט ומומלץ לקרוא אותה לאחר צפיה בסרט.
מהו סרט שלם? השאלה הקיומית עבורי היא האם הסיבה שאני ביקורתי יותר כלפי סרטים חדשים היא כי (מה לעשות) ילדותי שחלפה לה מזה כבר עברה בצפיה בסרטי דיסני והם מבחינתי מעיין עשיר לעיון חוזר במיתוסים וסטוריטלינג? האם הסיבה שקשה לי להנות מ"משפחת סופרעל 2" נובעת מכך שהנטיה שלי לחפש ולראות רבדי עומק בסרטים …