דלג לתוכן הראשי

טיגר - ניתוח תנועה ועיצוב דמות

מאמר על טיגר, עיצוב דמות ותנועה, פנסיל טסטס שלו ועוד.

pooh tigger and piglet at a table

לפני שאגיע לניתוח התנועה כמה מילים על טיגר ועיצוב דמויות:
(המשך בפנים...)

יש לי תחושה שהיום העיצוב הגרפי "השתלט" על התחום של עיצובי דמויות. לכאורה זה הגיוני כי עיצוב=עיצוב אלא שלא דומה התחום של עיצוב דמות שהיא מותג (למרות שהיום כל דמות נתפסת ככזו) לבין דמות שיש מאחוריה שחקן, עלילה ועולם.

מעבר לזה, כשניסיתי לפתח תסריטים חשבתי שהשלב הראשוני הוא עיצוב הדמויות ולקח לי הרבה זמן להבין ששום דמות לא תווצר מחוסר-ידיעה לגבי אופיה. ולהפך: שאם אני אכיר את הדמות אני גם ארגיש איך היא אמורה להראות ומה נכון לה מבחינת משקל\צורה\אפיון.

אז על מה רציתי לכתוב? אה. טיגר.
הזכויות לספר "פו הדוב" נרכש בתחילה על ידי דיסני במטרה לעשות עליו סרט. אחר כך החברה רכשה את הזכויות על הדמות עצמה כדי לעשות ממנה כסף וזה סיפור אחר לגמרי שיצר כמה זוועות תסריטאיות ועיצוביות.

דיסני, בסרטים הראשונים, היה נאמן לדברים רבים שהיו קיימים בספר. הוא גם ניסה לשמר את העולם כעולם המתקיים בתוך הספר ואפילו הכניס את הטקסט והטיפוגרפיה כאלמנט מרכזי בעלילה.
אמנם, כמה החלטות שדיסני קיבל חרגו במודע מהספר. אחת מהן היא להוסיף את הדמות המיותרת של החפרפרת (שמצהירה שהיא "לא מהספר!") ואילו אני רציתי להתמקד בעיצוב של טיגר.
פו, כריסטופר, חזרזיר, איה, קנגה, רו וינשוף די נאמנים לאיורים המקוריים. אבל טיגר וארנב השתנו לגמרי.
צריך לציין שלא כל הדמויות בסיפור הן בובות. ארנב וינשוף הם חיות אמיתיות. אם תפתח להן את הבטן יצאו שפריצים של דם וקרביים. כל שאר הצוות הוא בובות מונפשות. דווקא לכן הבחירה של דיסני לצבוע את הארנב בצהוב (מכל הצבעים!) נראית לא סבירה במיוחד. יחד עם זאת, האופי של הדמות השתפר מאוד לדעתי לעומת הספר, אבל בטח המעריצים יתווכחו איתי על זה.

אז מה קרה לטיגר? לא רק שהדמות המקורית היא מעט בנאלית ואנמית (טיגר נראה מאוד רופס יחסית לדמות קופצנית) אלא שדיסני הפך את טיגר להיות דמות ברמה של כוכב. טיגר החדש על אופיו, קולו ועיצובו הוא דמות מלאה, עגולה ומרתקת שמתקיימת גם מחוץ לקונטקסט סיפורי מסויים.
העיצוב שלו לוקח את רעיון הקופצניות ומכניס אותו כמרכיב בזהות של טיגר ולא רק מאפיין פיזיולוגי של בובה עם קפיצים בזנב. טיגר החדש הוא הילד המופרע והמקסים של הכיתה. הוא סובל מהפרעת קשב ומרמת מודעות עצמית נמוכה, מה שמאפשר לו לשמור על זהות קומית יציבה לאורך זמן.
הסרט הזה, דרך אגב, זכה באוסקר ולדעתי לא מעט בזכותו.

ועכשיו לניתוח התנועה (תרגום שלי למאמר ב-CARTOON BREW):


"לפעמים כאנימטור אני מחדש את הבטריות האנימטיביות שלי על ידי צפיה באחת היצירות הקלאסיות. אבל יש רק אחת שאני חוזר אליה שוב ושוב מבלי ליפול ומגלה כל הזמן דברים חדשים: הסצינה של המפגש בין טיגר לפו לראשונה.

 לא פלא שמדובר בסצינה של מילט קהאל שהיה בעל כשרון לסצנות קרטוניות.
כל הסצינה היא נפלאה אבל כשטיגר קופץ סביב פו זה השיא. כי הקטע שהוא באורך 7 שניות מכיל את כל 12 העקרונות של האנימציה. (וביותר פירוט באנגלית גם פה)

בתור התחלה נראה את תחילת הקפיצה:

יש רק מעט ציפייה anticipation ברגליו, אך במקום זאת הציפייה מוצגת בתנועת ראשו היורד לפני שמתחיל תנועה. ההטיה של ראשו, ביחס לזרועותיו, רגליים, אוזניים ושפמו כשהוא מתחיל לקפוץ מציגים שימוש רב של קשתות arcs. ניתן גם להבחין בשבירה רצופה של המפרקים בזרועותיו של טיגר, מכתפיו למרפקיו לפרקי ידיו, ומשם עד לקצות אצבעותיו.
כשהוא מקפץ במקום, אתה באמת יכול להרגיש את האנרגיה העוברת דרך גופו, מראשו עד לזנבו ובחזרה, בדומה לפעולת גל. הקפלים והקמטים בגוף שלו כשהוא נמעך לא רק אומרים לנו שטיגר הוא צעצוע שחוק עם מילוי רופף, אלא כמה כוח ומשקל טיגר מפעיל עם כל קפיצה.

עכשיו, טיגר מתחיל להקפיץ במעגל סביב הדוב:

זו הסיבה שהפסים של טיגר משחקים תפקיד מהותי כזה בעיצוב שלו. הפסים נועדו למכור את הרעיון שטיגר הוא לא ציור שטוח, אלא יצור חי בתלת ממד. הפסים שלו עוטפים את הצורות של גופו ונותנים אשליה של נפח. לכן, כאשר טיגר מקפץ סביב הדוב, הפסים האלה עוזרים להבהיר כי גופו של טיגר מתרחק מאתנו בפרספקטיבה נכונה. כמו כן כדאי להבחין בפעולה החופפת של הזנב של טיגר, וכיצד הוא מתכופף ומתנדנד בפיתולים.

טיגר אז קופץ למעלה ומסתובב על הזנב שלו:

יש כל כך הרבה שקורה בפעולה של שנייה אחת זו. פלג הגוף העליון של טיגר מתפתל ומתעוות, החצי העליון שלו התעכב במעט מהחלק התחתון שלו. כמו בעבר, זרועותיו ורגליו נעות בקשתות (ARCS), וידיו, אוזניים ושפמו נגררים מאחור. ובעוד כל זה קורה, הוא מועך ומותח את גופו על כל קפיצה עד שלבסוף מגיע לרגיעה אחרונה לפני הגעה לתנוחת מגע עם הדוב והטעינה אל מחוץ למסך.

ולאורך כל הסצנה, בכל קפיצה, צעדים ומגע, טיגר ממשיך להכות בכל ביט בשיר. כל אחת מתנוחות איורי המפתח של מילט הן נעימות לעין, עם בימוי ברור וצלליות חזקות. זה כמעט סותר את האופן בו מהלך טיגר. בזמן שהוא שועט סביב המסך כמו התכתשות, יש רמה מסוימת של חן בתנועותיו.וגם האישיות של פו מול זו של טיגר ניתנת בקלות להבחנה: טיגר בטוח וקולני והדוב שקט וכנוע. בסך הכל, תצוגת תכלית של אנימציה.

מילט קהאל גם הנפיש את שרהקן בספר הג'ונגל בערך באותו הזמן. שניהם נמרים (טיגר בערך...), אבל תראו איך באופן דרסטי הם שונים בגישה ובביצוע אחד מהשני. שרהקן הוא מאופק ועדין הבנוי ומתפקד כמו נמר אמיתי, ואילו טיגר הוא כל כך מלא אנרגיה והתלהבות ממש עד אפס המקום, והוא עיצוב גרפי לחלוטין.

למי שרוצה מבט מקרוב על הסצנה הזאת, הנה וידאו מואט ב-500% עם ביאורים:"
פנסיל טסט:

עוד:

עוד (מהסרט האחרון, 2011)








מסטוריבורד לפריים סופי:

Development of a scene from Winnie the Pooh
Click to view enlarged image.
Progression 1 of 5: Story Sketch
Progression 2 of 5: Layout
Progression 3 of 5: Rough Animation
Progression 4 of 5: Clean-up
Progression 5 of 5: Final Color


מקורות:
http://amazingcosmicpowers.blogspot.co.il/
http://theanimatorsstash.tumblr.com
http://www.squidoo.com

עוד פנסיל טסטס:


Animations: Bruce W. Smith

Animations by Dale Baer 

אחד מספרי הארט האהובים עליי

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

לילי - סרטם של חני דומבה ותום קוריס (2016)

"תום וחני" הוא סטודיו קטן השוכן בתל אביב ובו שני יוצרים: תום קוריס וחני דומבה. השניים יוצרים סרטים עצמאיים ומסחריים בסטופמושן. זכיתי להסתובב בסטודיו המקסים שלהם ולראות במו עיניי את הסט של "לילי", פנטזיה סוריאליסטית  על פרידה מהילדות, סרטם האחרון שעולה פה לרשת בהקרנת רשת בכורה!

בהמשך הרשומה תמצאו שיחה קצרה איתם והצצה אל מאחורי הקלעים של "לילי".



TOM & HANI STUDIO https://www.tomandhani.com/
בניית הסטודיו והסט:


קומפוזיטינג:


הי, אשמח שתספרו מי אתם ואיך הגעתם לעבוד יחד?

תום:
אני מגיע מעולם הצילום, למדתי בבצלאל ועסקתי בזה שנים. תמיד נמשכתי לצילום חללים ומרחבים שמתקיימת בהם חוקיות מסוימת ועם הזמן התחלתי לעשות מניפולציות על הצילום כדי לייצר אשלייה של חלל מניאטורי, מעין קפסולה. חיפשתי דרכים לשלב בעבודה שלי יותר התעסקות עם חומר פיזי, ארכיטקטורה וסטורי טלינג שהוא לא מגולם בדימוי אחד קפוא. הצילום עדיין נשאר כלי מרכזי אבל היו חסרים לי כלים נוספים בארגז. בסטופ מושן מצאתי דרך לשלב את הדברים, להתעסק עם המרחב ולייצר עולם מניאטורי פיזי, לגרום לחפצים דוממים, בובות או אפיל…

המשחק של גרי

נעים להזכר, "המשחק של גרי" אחד הקצרים הכי טובים (ומקוריים) של פיקסאר והמוצדקים שבזוכי האוסקר הקצר:



רישומים מתוך כתבה בCartooon Brew לרגל 20 שנה לסרט: http://www.cartoonbrew.com/cgi/geris-game-turns-20-director-jan-pinkava-reflects-game-changing-pixar-short-154646.html
















וזה בגרסת לייב של חובבים. את הצבעוניות של העצים הם לא הצליחו לחקות.

והנה ג'רי בתפקיד אורח כאיש הרנדר והריגר ב"צעצוע של סיפור 2", אה... התכוונתי מתקן הבובות...

קוקו - ארט ומאחורי הקלעים

קוקו, הסרט החדש של פיקסאר מגיע ביום חמישי הקרוב לקולנוע בדיוק ליום של "קולנוע ב-10 שקלים" אז מהרו להזמין כרטיסים. אני בכוונה מנסה להמנע מלקרוא על הסרט לפני שאצפה בו. אחרי אכזבות רבות מפיקסאר, הציפיות שלי גבוהות הפעם ואני רוצה לשמור עליהן ככה. הדבר היחיד שאני יודע זה שהסרט מבוסס על חג המתים המקסיקני ושיש בו נמר מעופף. עולם המתים המקסיקני רחוק מהדימוי הפולני של המוות. הוא לא אפור ומתפורר אלא צבעוני ושמח. בהתאם לזה הארט של הסרט נראה מצויין ועשיר בצבע, טקסטורה ותלבושות.



זהו לא הסרט הראשון שמתעסק בחג המתים. קדם לו "ספר החיים" המוצלח שגם הוא  גדוש במתים מדברים המעוצבים בצבעוניות רוויה ועשירה. עליו כתבתי פה: https://shulyathakosem.blogspot.co.il/2015/02/BOOKOFLIFE.html
ואלה טעימות מהארט של קוקו. ממליץ גם להכנס לבלוג של ג'ון נוורז שלקח חלק בארט לסרט:   https://johnnevarez.carbonmade.com/projects/5754172
שני אלה של הקונספט ארטיסט אנה רמירז שהביאה לסרט עיצובים ממולדתה:















על 22 חוקי הכתיבה של פיקסאר

החדשות הטובות הן שפיקסאר פתחו סדנת אונליין חינמית לסטוריטלינג בכתובת הזו: הכרות עם סטוריטלינג- PIXAR IN A BOX סדנת פיקסאר מקוונת.
אני כמו הרבה אנשים אוהב את פיקסאר אבל לא את מה שעובר עליהם כבר שנים לא מעטות. חלק מהביקורת שלי עליהם זה הדחף שלהם לרוץ ולספר לחבר'ה איך מספרים סיפור. יש לי תחושה שככל שהם להוטים ללמד הם פחות ופחות יודעים בעצמם. אחד הדגלים של גישת הTED הזו, הקואוצ'ריות המיידית מעוררת ההשראה, הוא "רשימת 22 החוקים לסיפור של פיקסאר" אותם באתי לסקור פה בליווי מחשבות שלי שחלקן מבוססות על מאמרים שקראתי\ראיתי.

הסרטון הפותח של הסדנה:

22 החוקים של פיקסאר בתרגום חופשי והערות:

חוקי הסיפור של פיקסאר הופיעו לראשונה בטוויטר של אמנית הסטוריבורד אמה קוטס ttps://twitter.com/lawnrocket ומשם חרכו את הרשת. אלה לא ממש חוקים אלא אוסף של טיפים לא רשמיים שחושפים מעט משיטת העבודה של פיקסאר.

#1: הצופה מעריך דמות על נסיון, לאו דווקא על ההצלחה.
מה שזה אומר בעצם זה שסיפור עוסק בתהליך והרבה פעמים תהליך פנימי חשוב יותר מחיצוני. זו הסיבה שאינדיאנה ג'ונס יכול היה לא לעשות כלום ועדיין הנא…

על זוטרופוליס: חזון הצמחונות והשלום או: היהפוך נמר חברבורותיו

חזון הצמחונות והשלום או היהפוך נמר חברבורותיו? או דיכוי וסירוס בעולם הנאורעל זוטרופוליס האנשת חיות כמאפיין בסיסי באנימציהעל פניו זוטרופוליס מדבר על גזענות. ברור. נכון? הרי יש שם עיר שמנסה לקיים אורח חיים שליו כשבתוכה חיים מינים שונים של יונקים שכולם עברו האנשה קיצונית אך בפועל יש בה דיכוי ואפליה של קבוצות שונות על רקע ביולוגי. האמצעי המרכזי של הסרט להיות משל על החברה האנושית הוא באמצעות האנשה והאנשה היא שם שני להנפשה. איפה אנחנו יכולים לזהות אנושיות במנורת שולחן ובפיל מעופף אם לא בסרטי אנימציה? זה יותר נפוץ אפילו מלהנפיש דמויות אנושיות. האנשה של חפצים וחיות מאפשרת לצופים הזרה שיוצרת חיבור עמוק יותר שעוקף מנגנוני הגנה. ברגע שאנו מזהים אנושיות בדמות לא אנושית אנחנו מאצילים עליה מצלמינו. אנחנו מצליחים להשליך עליה את חיינו האנושיים, כשזהו שלב נוסף מעבר לעצם זה שאנו מזהים תנועה וחיים בציור סטטי. אך האמת היא שחיות מדברות אינן דבר כה מובן מאליו וגם לא באנימציה. האם אי פעם עצרנו לשאול, בעולם של האנימציה, למה חיות הן אנושיות? מדי פעם כן. למשל, כשדיסני עשו את "רובין הוד" הם ליהקו לתפקידי…