דלג לתוכן הראשי

'המטריה הכחולה' ו'הבלון האדום'. היפראליזם פיקסארי והאנשת דוממים.

יש הרבה דרכים להאניש חפצים באנימציה. אחת מהן היא פשוט להדביק להן פרצופים חמודים. זה נשמע בנאלי אבל זה בדיוק מה שפיקסאר עשו ב'המטריה הכחולה'. סרט קצר ליום גשם.


אני די בטוח שההשראה באה מבלוגים אלה ודומיהם שמוצאים פרצופים אנושיים בכל מקום:
http://faceseverywhere.tumblr.com/ וגם http://www.pinterest.com/aneliram/faces-pareidolia/
ואני ממליץ מאוד לקרוא את המאמר של "עיר האושר" על האנשת חפצים על פי אנדרסן ב"חייל הבדיל". מאמר נהדר.

פתאום אני חושב איך הסרט של פיקסאר היה שונה אם למטריות לא היו פרצופים בכלל! הרי כל הפרצופים האחרים בסרט הם השלכה שלנו על דברים שמזכירים לנהו פנים ברחוב, אז למה המטריות צריכות פנים אייוקניות מצויירות? כמה הסרט היה מרשים יותר ונועז אם כל המשחק היה רק על ידי התנועה של המטריה, הזוית, המחווה, ולא הפרצוף האייקוני.


גם בקצר הבא שלהם אנחנו רואים האנשה בוטה. קטע מתוך "לבה".


וקשה שלא להזכר ב"הבלון האדום" הקלאסי שהחיה בלון רגשית מבלי להשתמש בפרצופון חמודון. סרט חובה:


עוד על המטריה הכחולה ביומן ההפקה האינטרקטיבי של הסרט:  http://www.theblueumbrellamakingofholidaycalendar.com/
טסטים:






téléchargement (1)

Umbrella_ColorScript_Panel08_upres
Umbrella_ColorScript_Panel09_upres
Umbrella_ColorScript_Panel01_upres
blue-umbrella-test-2-skip-crop

tumblr_mp2h6k5ACR1ro9s81o2_1280
tumblr_mp2h6k5ACR1ro9s81o4_1280
tumblr_mp2h6k5ACR1ro9s81o5_1280
tumblr_mp2h6k5ACR1ro9s81o3_1280
tumblr_mp2h6k5ACR1ro9s81o1_1280

blue-umbrella-test-4 02

פרצופים מואנשים בכל מקום:
Traffic camera

pareidoliando
וגם פה:

ארט של "המטריה הכחולה":
The Blue Umbrella Poster

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

למה מרי פופינס חזרה?

על דמויות מתבגרות כתבתי לאחרונה באתר "הפנקס". מה שעלה שם רק מחמיר ב"מרי פופינס חוזרת", ההמשך ל"מרי פופינס" המופלא.
בסרט "כריסטופר רובין" פו הדוב מסביר לכריסטופר שכדי להגיע לאנשהו, הוא פשוט מתרחק מאיפה שהיה. זה נשמע משפט מאוד פואי אבל למעשה זה משפט הופכי לפו. כל אדם יודע שאם רצונך להגיע למקום אחר, אתה מתרחק מאיפה שהיית, זה הגיוני אבל פו אינו הגיוני. בספר המקורי הוא מציע לחזור לאיפה שהיית כדי להתרחק.
בסרט החדש של מרי פופינס יש נסיון לייצר מעין דה-ז'ה-וו למפגש הקודם שלנו עם מרי. שוב האמנת קוסמת, שוב ילדים, שוב בנקאים, מנקי ארובות (מדליקי פנסים), שוב עולם מצוייר ועפיפונים (בלונים) ושוב דוד\ה משוגע\ת.
אבל מרי פופינס ממלאת פה תפקיד שונה. כפי שיפה תאר גידי אורשר בביקורת שלו, אף אחד פה לא באמת צריך את מרי ולא ביקש ממנה לבוא. הילדים אומרים לה בפירוש שאינם צריכים אמנות וזוהי נקודה מהותית. בסרט המקורי למרי היה תפקיד מהותי בכל המעגלים הסובבים את משפחת בנקס: היא אמנם אומנת אבל אינה משרתת ואינה מקבלת פקודות. היא מחלקת אותם. זה חלק מהעימות שלה הן עם תפיסת…

על פארק היורה ואשליית החיים

החיים מוצאים דרך

בצפיה ראשונה כילד "פארק היורה" היה סרט סתמי מאוד בעיניי. אני זוכר את עצמי מסכם את העלילה כך: "מגיעים לאי, בורחים מדינוזאורים... בורחים עוד... ובסוף בורחים ממש." לקח לי הרבה זמן לצפות בסרט מחדש ובעין שונה. זה קרה קודם כל תודות להרצאה הזו (המצורפת בסוף המאמר) שפרקה כמה מהתימות המרכזיות של הסרט והציגה את התפתחותן לאורכו. המרכזית היא כמובן מסע הגיבור של החוקר אלן גרנט שבתחילת הסרט אינו מעוניין להביא ילדים לעולם ולאט לאט מוצא עצמו משמש בפועל כאב ומגן לשני ילדים תחת עיניה הפקוחות של ספק-אהובתו אלי, החוקרת שלצידו, שמייחלת לשינוי הזה. בנוסף אלן מתמודד עם חוסר האמון שלו בטכנולוגיה ובקידמה והפחד מלהשאר לא רלוונטי. בסרט אלן מוצא עצמו כמו איוב המקראי ככזה שנקלע, ומשלם את המחיר, על מאבק מיתי בין הסדר והשליטה (והקדמה והמדע והכסף) שמייצג ג'ון האמונד היזם העשיר לבין חוקר הכאוס שנראה כמו זמר רוק, איאן מלקולם. האחד קשיש לבוש לבן מלא ביהירות ובכסף, השני לבוש שחורים, גרוש סדרתי ומפוקפק, מומחה לכאוס וטרול ציני. במאבק בין השניים אנחנו נחשפים מצד אחד לספקנות האובססי…

אמץ תמנון: בריאן קיסינג'ר, מעצב בדיסני, על עבודתו ואיוריו

בריאן קיסינג', מעצב בדיסני, יצר פרויקט פרטי שבו אייר סדרת תמונות על תמנון מחמד בעולם של סטים-פאנק ויקטוריאני. והוא גם משוחח על זה בTED.



לינק ישיר ליצירות האיורים (לחצו להגדלה):













אוקטפודי (2007)- סלפסטיק קלאסי מגובלינס

מה זה תינוק?

סצינה מיוחדת מאוד מ"היפהפיה והיחפן" בה אנחנו חווים מפגש ראשון עם תינוק דרך עיניו של כלב.
הבימוי הנהדר של הסצינה בונה את המתח באמצעות כל הכלים העומדים לרשות הבמאי: תאורה, מוסיקה, צבעוניות, הבעות פנים, קומפוזיציה בפריים וקומפוזיציית הבמה (המיזנסצינה). הסטוריבורד המלא שצרפתי פה מחדד עד כמה כל שוט מהווה בחירה מודעת ורגישה. כיצד הטיפוס במעלה המדרגות הופך למסע נפשי שבמהלכו מנסה הכלבה לברר איך זה יכול להיות שיש כל כך הרבה שמחה סביב דבר כל כך זר ומאיים. המתח הזה יוצר הזדהות עם המבט החיצוני של הכלב על אירוע כל כך בסיסי מנקודת מבט אנושית.
ואולי זה אחד הדברים שאני אוהב אצל דיסני הקלאסי: היכולת, באמצע הסרט, לבודד אירוע ולתת לו את מלוא הבמה. בין אם זה אמבטיה של גמדים או נסיון לתפור שמלה.



דרך Living Lines Library וניתן להוריד את היפהפיה והיחפן- הסקצ'בוק PDF (כבר קישרתי בעבר לעוד כמה כאלה)