דלג לתוכן הראשי

הערות על 'ספר הג'ונגל'

Jungle Book concept art
סטוריבורד

הסרט הזה לא מרפה ממני. כשאני שומע את בלו שר אני לא יכול לשבת רגוע. זה ה"גילוח ותספורת" הפרטי שלי. אבל כדי להעמיק עיון ולא סתם להתלהב מעיצוב\מוסיקה\אנימציה אלא לדבר על מה שלדעתי הופך את הסרט לקלאסיקה אני אחלוק אתכם כמה קריאות של הסרט:

1. אני לא אוהב "סרטי מסע" ו"ספר הג'ונגל" הוא לכאורה סרט מסע במובן הכי ישיר שלו: באגירה מצהיר כי הוא לוקח את מוגלי מנקודה A לנקודה B והסרט אכן מתחיל ונגמר כפי שהוא תאר. אבל הדרך אינה לינארית. היא גם לא עוסקת במעבר ממקום למקום אלא מדמות לדמות. יתרה מזאת, הדמויות חוזרות בנקודות שונות בציר מה שעוד יותר נותן תחושה שאין פה מסע גאוגרפי אלא רעיוני.

2. באגירה ובלו הם ארכיטיפים של דמות אבהית. באגירה הוא האב האובר-מגונן. זה שבטוח שללא השגחתו וללא תמיכתו הילד "לא ישרוד בג'ונגל". בלו לעומתו מאמין בחינוך טבעי. לשיטתו הג'ונגל הוא המקום לגידול ילדים כיוון שהוא מספק את כל הצרכים.
חלקכם ודאי ילעג לכך שרק לאחרונה הבנתי את זה אבל אולי גם אתם תופתעו. בשיר של בלו "הצרכים הבסיסיים" (עם משחק מילים שנון שלא עובד בעברית) אנחנו רואים את בלו מסביר למוגלי שבג'ונגל יש כל מה שהוא צריך כדי לחיות. אבל מה אנחנו רואים בפועל? אנחנו רואים שבמשך השיר הלא ארוך הזה מוגלי מספיק להדקר, להקבר מתחת לערימת בננות, להפצע מאגוז קוקוס, כמעט להמחץ על ידי סלע וכמעט לטבוע. כ"גראנד פינאלה" הוא גם נחטף. כלומר, בזמן שבלו שר על כמה קל לשרוד בג'ונגל הסרט מראה לנו כמה הוא טועה בכל רגע ורגע (אני יודע שזה נשמע טרוויאלי).



בכלל, רוב הדמויות הן גבריות בסרט, כל הדמויות שמעצבות את מוגלי במסעו. מה שעוד יותר מרמז על הג'ונגל כמקום גברי שבו הערכים השולטים הם השרדות, אלימות, צבאיות, כוח ושליטה, חברות, אבהות, הקרבה וחינוך. הדמויות הנשיות הן וויניפריד הפילה שמאיימת על ההגמוניה של בעלה (הפילה שלובשת את המכנסיים בבית), האיילה שכמעט נטרפת וכמובן, הילדה שמפתה את מוגלי אל עולם התרבות האנושי. אל ההתבגרות המינית והחברתית.
ניתן לראות גם בקאא ובשירקאן דמויות אבהיות או יותר נכון אנטי-אבהיות. קאא הוא דמות מכילה. עוטפת. כמו הנחש ב"הנסיך הקטן" הוא מבטיח למוגלי שבאמצעותו הוא יוכל להשאר בג'ונגל לעולם.
שירקאן לעומתו, כמו קפטן הוק, רואה בנוכחותו של מוגלי בג'ונגל התרסה כלפי זקנותו פגיעותו בידי אדם. האופציה שהוא מציג למוגלי, המוות, היא סוג של נעורים נצחיים ואי-התבגרות לעולם. הוא עובד על נקודת משאלת המוות של האנושי. וצריך לראות ביחסי הכוחות שלהם את הבסיס ל"חיי פיי" עליו ארחיב בפעם אחרת.
גם המלך לואי הוא אבא בדרכו, מוקף בקופים זכרים, מלך של רפובליקת בננות במקדש הרוס הוא מוכן לאמץ את מוגלי רק כדי לשדרג את מעמדו המדומיין בעיני עצמו. לא פלא שבלו הצליח לעבוד עליו כשהתחפש לקופה. נראה שהוא לא ראה קופה אמיתית כבר הרבה זמן.

Le Livre de la Jungle - The Art of Disney Animation3. הדמויות! בסרט הזה אין "עלילה". דיסני רצה דמויות והן שמניעות את הסרט. דיסני קנה את הזכויות לספר כי הוא אהב את האוירה והסיפור הכללי. בפועל הוא רצה להשתמש בספר כדי ליצור יצירה עצמאית וכך הוא עשה. הוא נפטר במהלך הכנת הסרט ולא זכה לראותו מושלם.
העיקרון שלפיו הסיפור הוא משני לדמות הוא אחד הדברים שאני מתייחס אליהם כ"אמת החומר" של האנימציה. זה נכון שאנימציה אינה ז'אנר וכבר דנו בכך לא מעט, אבל יש אמת מסוימת שנכונה לסרטי אנימציה. אין "טונים" בסרטי לייב כמעט. אין דבר כזה דמות שקיומה הוא מעל ומעבר לסרט בו היא נתונה. בספר הג'ונגל כל דמות היא עולם. והיא מתקיימת מחוץ לג'ונגל, מחוץ להקשר. כל דמות היא אוטונומית.
עוד דבר נהדר בדמויות זה עד כמה הן לא מפסיקות להיות חיות גם כשהן מואנשות.
נספח: מאמר שעוסק ב"לא להקריב דמות על מזבח הסיפור".


4. המסע. האם יש הגיון למסע של מוגלי? האם לא מדובר בסתם אוסף של דמויות עם מוסיקה טובה? אני חושב שצריך לבחון את המסע בפריזמה התרבותית. מה מייחד את האדם מהחיה לפי הסרט.
הדבר הראשון הוא חולשת האדם ואי יכולתו לשרוד מה שמאלץ אותו להתחכם, להמציא מכשירים כאמצעי השרדות. לא! הדבר הראשון הוא הסמרטוט האדום שמוגלי לובש למבושיו. סמרטוט שמבטא את הבושה האנושית  מחשיפת הערווה ומתייחס לגרוש מגן עדן. גרוש שבו עוסק הסרט הזה גם הוא ובאותה טענה: "האישה פיתתה אותי."
הדבר השלישי, שגם הוא קיים בספר בדרך שונה, היא אי הציות לכללים. הסדר בג'ונגל נשבר על ידי האדם, מה שהופך אותו לעליון. הוא "מעל החוק" של הג'ונגל.
הדבר הרביעי הוא האש.
כמו ב"בעל זבוב" שגם הוא עוסק באדם השורד בטבע רחוק מהתרבות האנושית, גם פה האש היא סמל. שירקאן רוצה להרוג את מוגלי לפני שהוא יגלה את האש. מלך הקופים רוצה שמוגלי יהיה הפרומתאוס שלו ויגלה לו את סוד האש כי בזה הוא יהיה כמו אדם. גם פה יש רפרור לעץ הדעת. לפי התורה אכילת עץ הדעת תגרום ל'והייתם כאלוהים יודעי טוב ורע". כלומר, על ידי אכילת עץ הדעת האדם מטפס לרמת הבורא וכך סוד האש הוא סגירת הרווח המהותי-קיומי בין החיה לאדם.

מוגלי לא מעוניין באש ובכוחה אבל ברגע השיא הוא זוכה להתגלות של סנה בוער (דאוס אקס מכינה מוחלט: ברק פוגע בעץ) ולמעשה הוא מאבד את בתוליו. ברגע האמת הוא משתמש באש, המייצגת את עליונותו ואת היותו זר לעולם החיות, כדי להציל את חיי בלו. בלו הקריב את עצמו ובכך הוציא ממוגלי את החיה האנושית שבו.
מכאן הדרך קצרה שלעולם התרבות. מרגע שמוגלי החזיק את לפיד האש הוא כבר לא יכול לחזור אחורה והוא נידון להלקח אל כבר בני האדם שמעבר לגדר.
jungle book cast || CHARACTER DESIGN REFERENCES | Find more at https://www.facebook.com/CharacterDesignReferences if you're looking for: #line #art #character #design #model #sheet #illustration #best #concept #animation #drawing #archive #library #reference #anatomy #traditional #draw #development #artist #how #to #tutorial #conceptart #modelsheet #animal #animals

5. הנקודה האחרונה היא הבגידה. מוגלי נבגד שוב ושוב לאורך הסרט: אמו נוטשת אותו, הלהקה מגרשת אותו, באגירה שמבטיח לא לעזוב אותו לרגע נוטש אותו לנפשו, בלו מפר את ההבטחה לאפשר לו להשאר בג'ונגל, קאא מפתה אותו כדי לטרוף אותו והמלך לואי מנצל אותו. גם הנשרים נוטשים אותו בשעת סכנת חיים. היער, המקום שמוגלי רוצה להשתייך אליו, כל הזמן מפנה לו עורף.
הבגידה והבדידות הם רגש מאוד מרכזי בסרט ה"מאוד שמח" הזה. מוגלי שמחפש דמויות מגוננות מוצא את עצמו משוטט לבד ביער, חסר ישע וחסר מיומנויות השרדות בסיסיות. הגרוש מגן עדן כבר נעשה, זהו גורל, זוהי קללה. התרבות היא מפלט מניכור העולם הטבעי. חיי המשפחה והאהבה שלהם הוא לא זכה בעולם הגברי הקשה ממנו הוא בא יכולים להתממש בעולם שבו יש אשה, בעולם שבו יש תרבות, בעולם שבו יש יתרון לאדם על הבהמה.
The Jungle Book
נספחים:
העיצובים, ארט של הסרט.
גרסאות כיסוי לשירי הסרט.


Disney concept art - Jungle Book

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

לילי - סרטם של חני דומבה ותום קוריס (2016)

"תום וחני" הוא סטודיו קטן השוכן בתל אביב ובו שני יוצרים: תום קוריס וחני דומבה. השניים יוצרים סרטים עצמאיים ומסחריים בסטופמושן. זכיתי להסתובב בסטודיו המקסים שלהם ולראות במו עיניי את הסט של "לילי", פנטזיה סוריאליסטית  על פרידה מהילדות, סרטם האחרון שעולה פה לרשת בהקרנת רשת בכורה!

בהמשך הרשומה תמצאו שיחה קצרה איתם והצצה אל מאחורי הקלעים של "לילי".



TOM & HANI STUDIO https://www.tomandhani.com/
בניית הסטודיו והסט:


קומפוזיטינג:


הי, אשמח שתספרו מי אתם ואיך הגעתם לעבוד יחד?

תום:
אני מגיע מעולם הצילום, למדתי בבצלאל ועסקתי בזה שנים. תמיד נמשכתי לצילום חללים ומרחבים שמתקיימת בהם חוקיות מסוימת ועם הזמן התחלתי לעשות מניפולציות על הצילום כדי לייצר אשלייה של חלל מניאטורי, מעין קפסולה. חיפשתי דרכים לשלב בעבודה שלי יותר התעסקות עם חומר פיזי, ארכיטקטורה וסטורי טלינג שהוא לא מגולם בדימוי אחד קפוא. הצילום עדיין נשאר כלי מרכזי אבל היו חסרים לי כלים נוספים בארגז. בסטופ מושן מצאתי דרך לשלב את הדברים, להתעסק עם המרחב ולייצר עולם מניאטורי פיזי, לגרום לחפצים דוממים, בובות או אפיל…

המשחק של גרי

נעים להזכר, "המשחק של גרי" אחד הקצרים הכי טובים (ומקוריים) של פיקסאר והמוצדקים שבזוכי האוסקר הקצר:



רישומים מתוך כתבה בCartooon Brew לרגל 20 שנה לסרט: http://www.cartoonbrew.com/cgi/geris-game-turns-20-director-jan-pinkava-reflects-game-changing-pixar-short-154646.html
















וזה בגרסת לייב של חובבים. את הצבעוניות של העצים הם לא הצליחו לחקות.

והנה ג'רי בתפקיד אורח כאיש הרנדר והריגר ב"צעצוע של סיפור 2", אה... התכוונתי מתקן הבובות...

קוקו - ארט ומאחורי הקלעים

קוקו, הסרט החדש של פיקסאר מגיע ביום חמישי הקרוב לקולנוע בדיוק ליום של "קולנוע ב-10 שקלים" אז מהרו להזמין כרטיסים. אני בכוונה מנסה להמנע מלקרוא על הסרט לפני שאצפה בו. אחרי אכזבות רבות מפיקסאר, הציפיות שלי גבוהות הפעם ואני רוצה לשמור עליהן ככה. הדבר היחיד שאני יודע זה שהסרט מבוסס על חג המתים המקסיקני ושיש בו נמר מעופף. עולם המתים המקסיקני רחוק מהדימוי הפולני של המוות. הוא לא אפור ומתפורר אלא צבעוני ושמח. בהתאם לזה הארט של הסרט נראה מצויין ועשיר בצבע, טקסטורה ותלבושות.



זהו לא הסרט הראשון שמתעסק בחג המתים. קדם לו "ספר החיים" המוצלח שגם הוא  גדוש במתים מדברים המעוצבים בצבעוניות רוויה ועשירה. עליו כתבתי פה: https://shulyathakosem.blogspot.co.il/2015/02/BOOKOFLIFE.html
ואלה טעימות מהארט של קוקו. ממליץ גם להכנס לבלוג של ג'ון נוורז שלקח חלק בארט לסרט:   https://johnnevarez.carbonmade.com/projects/5754172
שני אלה של הקונספט ארטיסט אנה רמירז שהביאה לסרט עיצובים ממולדתה:















על 22 חוקי הכתיבה של פיקסאר

החדשות הטובות הן שפיקסאר פתחו סדנת אונליין חינמית לסטוריטלינג בכתובת הזו: הכרות עם סטוריטלינג- PIXAR IN A BOX סדנת פיקסאר מקוונת.
אני כמו הרבה אנשים אוהב את פיקסאר אבל לא את מה שעובר עליהם כבר שנים לא מעטות. חלק מהביקורת שלי עליהם זה הדחף שלהם לרוץ ולספר לחבר'ה איך מספרים סיפור. יש לי תחושה שככל שהם להוטים ללמד הם פחות ופחות יודעים בעצמם. אחד הדגלים של גישת הTED הזו, הקואוצ'ריות המיידית מעוררת ההשראה, הוא "רשימת 22 החוקים לסיפור של פיקסאר" אותם באתי לסקור פה בליווי מחשבות שלי שחלקן מבוססות על מאמרים שקראתי\ראיתי.

הסרטון הפותח של הסדנה:

22 החוקים של פיקסאר בתרגום חופשי והערות:

חוקי הסיפור של פיקסאר הופיעו לראשונה בטוויטר של אמנית הסטוריבורד אמה קוטס ttps://twitter.com/lawnrocket ומשם חרכו את הרשת. אלה לא ממש חוקים אלא אוסף של טיפים לא רשמיים שחושפים מעט משיטת העבודה של פיקסאר.

#1: הצופה מעריך דמות על נסיון, לאו דווקא על ההצלחה.
מה שזה אומר בעצם זה שסיפור עוסק בתהליך והרבה פעמים תהליך פנימי חשוב יותר מחיצוני. זו הסיבה שאינדיאנה ג'ונס יכול היה לא לעשות כלום ועדיין הנא…

על 'שוליית הקוסם': הסרט והבלוג

הסרט "שוליית הקוסם"  (מתוך "פנטזיה", וולט דיסני, 1940) נחשב בעיניי ובעיני רבים אחרים, כסמל של מדיום האנימציה. הוא מהווה מפגש בין תרבות פופולרית לגבוהה, בין אולמות הקונצרטים לדמות מצויירת קומית, בין הומור קליל וסיפור מיתי. הסיפור הזה נוגע גם בתהומות עמוקים של יצירה ואמונה. ומשהו בחיבור המורכב הזה עובד ועובד מצויין.
הסיפור הוא על שוליית קוסמים שרצה להיות קוסם בעצמו. ולכן הוא מנצל את מנוחתו של הקוסם כדי להתנסות בקסמים. הוא גורם למטאטא לקבל חיים ולמלא במקומו את המטלה שהוטלה עליו: לשאוב מים. אבל המטאטא יודע רק לעבוד ושוליית הקוסם לא מצליח לעצור אותו. הכל מוצף עד שמגיע הקוסם ומציל את המצב.
אבל כמה סאב טקסט יש ביצירה קטנה כל-כך! ומה דיסני עשה מזה?!

The Sorcerer's Apprentice - Paul Dukas from Jurjen de Jong on Vimeo.

נתחיל.