דלג לתוכן הראשי

'אפילוג לפרידה' של גיא אלנתן. עם טיפים לסרט גמר ועוד

אפילוג לפרידה. בחור ישראלי נוסע לניו-זילנד כדי למכור מוצרי קוסמטיקה.


כל קשר בין גיא לדמות בסרט הוא מקרי בהחלט
גיא אלנתן הוא יוצר מחונן. הוא אחראי לדמות הקומיקס של הוג'ימן ואנימטור מוכשר. סרט הגמר שלו מבצלאל הוא חיה נדירה בעולם סרטי הסטודנטים. יש בו עלילה, הוא אישי אבל לא נשען על זה יותר מדי. הוא משלב דרמה והומור ויש בו ממש דמויות! ולא סתם דמויות, הן גם מדברות! עברית! מתי לאחרונה ראיתם סרט אנימציה עם דמויות שמדברות?!
סגנון הסרט מאופיין בקו הפשוט של גיא שמצליח להיות מספיק מורכב כדי לבטא רגש, משחק והומור.

הסרט נבחר על ידי בלוג האנימציה הפופולרי CARTOON BREW לנבחרת מיטב בכורות סרטי הסטודנטים של 2013. זה הישג מרשים בעיקר כשחושבים על זה שמדובר בסרט אנימציה דובר עברית. יש לי תחושה שעם עוד סרטים מהסוג הזה האנימציה בארץ תוכל להגיע לקהלים חדשים. ועם כל הפשטות שבדבר אנחנו מגלים שוב שאישי ומקומי הוא מאוד אוניברסלי לפעמים.

בהמשך הרשומה תוכלו לקרוא טיפים שיש לגיא לתת על סרטי גמר.

מומלץ ביותר: יומן ההפקה המושקע שלו (אנגלית): https://medium.com/@guyelnathan/epilogue-to-a-breakup-ba1deea130ca מאמר ארוך ומפורט על תהליכי העבודה וההחלטות האמנותיות הנלוות לסרט.

עוד:
הטמבלר של גיא (כולל שרבוט מחדש של סצנות קולנועיות)
ערוץ הוימאו של גיא אלנתן (עם עבודות נוספות ויפות)

השווריל שלו:








אפילוג לאפילוג \ גיא אלנתן

כעבור למעלה משנה, סרט הגמר שלי "אפילוג לפרידה", יוצא אל אויר העולם.
זה קצת מוזר לדבר על סרט בפרספקטיבה של יותר משנה. אני כבר מרגיש מנותק לחלוטין מהפרויקט, ובגלל זה אני מקווה שאוכל להסתכל על הכל מנקודת מבט (כמעט) אובייקטיבית.

התהליך

אשתדל לפרט כמה שפחות על הצד ה"טכני" של יצירת הסרט (סטוריבורד, אנימטיק, עיצוב, אנימציה וכדומה). יוני כותב פוסטים ומאמרים מעולים בנושא ובאופן כללי ניתן דואג לפרסם ולתרגם מאמרים של הבלוגים המובילים (כמו מקדש הגמלים ופלובי-נובי). הייתי רוצה לנצל את הפרספקטיבה לבחון מחדש את המטרות שהצבתי לעצמי ולנסות לתרגם את זה ללקחים פרקטיים עבור כל מי שעומד לעשות פרויקט גמר/סרט קצר.

כשהתחלתי את הפרויקט ידעתי שאני רוצה להתמקד בסיפור.
הבחירה בסיפור האישי הייתה מאוד טבעית עבורי, אני בנאדם נוסטלגי ותקופת ניו-זילנד היתה אחת התקופות הטובות בחיי. כנראה שפשוט רציתי לחזור לשם. גם עכשיו, אחרי יותר משנה, אני עדיין הייתי שמח לחזור לשם ולספר עוד כמה סיפורים על התקופה.. אולי אני עוד אעשה את זה… או שאולי אני פשוט צריך ללכת לצבור עוד כמה חוויות :-)

בכל מקרה, בעיניי סרט טוב צריך להיות מורכב משלושה אלמנטים: סיפור טוב, עולם עמוק ומשכנע, וארט מעולה ומעורר השראה. סרט גמר כזה דורש לפחות שני אנשים. החלוקה הקלאסית בעיניי היא אחראי/ת סיפור ואנימציה ואחראי/ת ארט. במקרה שלי, עשיתי את הטעות הסטודנטיאלית הקלאסית: בחרתי לעבוד לבד.  התירוץ שלי הוא שהנושא היה אישי, והרגשתי שאף אחד לא ירצה להצטרף לפרויקט כזה. ידעתי שהלו"ז קצר והעבודה מרובה, אז במקום לנסות למתוח את עצמי על פני כל תחומי ההפקה - בחרתי להתמקד רק בסיפור, בתקווה שזה יחזיק את הפרויקט.

האתגר, או אולי המשימה שהצבתי לעצמי, היה לקחת סיפור אישי, ולהפוך אותו לאוניברסאלי.
בדיעבד אני יכול להגיד שלא ממש ניסיתי להפוך אותו לאוניברסאלי ואני חושב שזה היה לטובה. בשביל יוצר סרטים לא מנוסה, הניסיון להפוך סיפור ל"אוניברסאלי" הוא בפועל הכנסת קלישאות רדודות במקום פרטים טיפה יותר אינטימיים. בעיניי, אנשים יותר מדי מפחדים לספר משהו "יותר מדי אישי", ולכן עושים מאמצים להנמיך את התוכן למכנה המשותף הנמוך ביותר, או הופכים את זה לסוג של חידה סגורה, סתומה וסימבולית מדי (לטעמי), שרק הם יכולים להבין. אני חושב אין מה לפחד מתוכן אישי. מה שמרגיש לנוו "אישי" הוא בסופו של דבר אוניברסאלי… בקיצור, אנחנו לא כל כך שונים אחד מהשני. אם אנחנו, בתור יוצרים, נהיה פתוחים ואמתיים, אנשים יתחברו לזה. הקהל יודע לזהות סיפור אותנטי ואני מאמין שגם מעריך את הפתיחות והכנות.

בגדול, התהליך היה כזה: אחרי שהיה לי כיוון כללי לסיפור (כלומר התחלה וסוף), התחלתי לקרוא המון ספרים על כתיבת סיפור. לא הייתי ממליץ להתחיל לפתח סיפור מבלי לדעת את הסוף, שכן אם אתם לא יודעים לאן אתם הולכים - איך תגיעו? בכל אופן, לאט-לאט בניתי את זה לפי השלבים המקובלים (פרמיס, סינופסיס, טריטמנט, ותסריט). על אף הקדשתי הרבה מאוד "משאבי הפקה" לפיתוח הסיפור, לא היה לי מספיק זמן, או יותר נכון, רציתי יותר זמן. אז ברגע שהמבנה היה סביר בעיניי, הכרחתי את עצמי להמשיך הלאה לשלב הסטוריבורד. עשיתי זאת על אף שידעתי שהוא עוד לא מספיק שלם וממש לא מספיק מהודק. זה בא לידי ביטוי באורך הסרט ובעיקר באמצע הסרט שהולך לאיבוד לטעמי. אבל שוב, הרגשתי שההתחלה והסוף עובדים טוב, וקיוויתי שיסלחו לי על האמצע.

שאר התהליך היה די "סטנדרטי", מסטוריבורד עברתי לאנימטיק. בשלב האנימטיק מאוד הקפדתי לסגור את התזמון והעריכה ולאחר מכן לא סטיתי ממנו באף שלב. אני לא יכול להדגיש כמה שזה חשוב. אנימטיק זה הבסיס לשאר שלבי ההפקה, אז תדאגו שהוא יעבוד. אל תתפתו לשנות תזמונים בשלב האנימציה או בפוסט.
לאחר מכן עברתי לעיצוב שהיה (בגלל אילוצי זמן)… אמממ... "אינטואיטיבי".
כבר בתחילת ההפקה החלטתי שזמן העבודה הנוסף על הסיפור יבוא על חשבון העיצוב, אז פשוט החלטתי ש"אעצב" את זה ב"סגנון" הציור שלי מה שבפועל אומר שלא עיצבתי. והצביעה נעשתה על ידי יואב דה-שליט המוכשר (שבלעדיו לא הייתי מסיים את הסרט).

משם עברתי להקלטות סאונד, אנימציה ופוסט…
אבל אני מרגיש שאני מתחיל לדבר יותר מדי, אז אני אעבור להפקת הלקחים.
רק אציין שהכנתי בלוג מאחורי הקלעים, או יותר נכון יומן הפקה. החלום שלי הוא שהיומן ילווה אנשים במהלך הפקת סרט גמר (או כל פרויקט אחר), ושילמדו מהטעויות ומהמסקנות שלי. בבלוג אני מתאר בפרטי פרטים את כל שלבי ההפקה, תוך כדי שאני מספק דוגמאות, לינקים, סרטונים, מאמרים ועוד.
אם זה משהו שמסקרן אתכם, אשמח אם תעיפו מבט. הוא פתוח לקהל הרחב, אבל עדיין לא גמור לחלוטין. אז תדאגו להיכנס אליו מפעם לפעם כדי לראות עדכונים.

אז איפה היינו? הפקת לקחים. אפשר גם לקרוא לזה:

טיפים לסרט גמר

1.      אל תנסו לספר סיפור שהקהל יאהב. ספרו סיפורים שאתם אוהבים…
אני כמובן, ממליץ על משהו אישי.

2.      הקפידו שהסרט שלכם יהיה קצר ככל שניתן.
אל תפחדו לחתוך ולאחד קטעים ודמויות. הסרט שלי (תשע וחצי דקות) הוא ארוך מדי. סרט שהוא יותר מ-6 דקות הוא כנראה ארוך מדי לצופה הממוצע.

3.      תעבדו בזוגות. אפשר גם שלישיה, אבל הקפידו על חלוקת תפקידים ברורה.
אם שניכם אוהבים את אותם תחומים (סיפור, אנימציה, ארט) זה לא בריא. תזכרו את השילוב המנצח של איש סיפור/אנימציה ואיש ארט. ואם אתם עקשנים כמוני ובכל זאת רוצים לעבוד לבד, אז תחליטו מראש במה אתם משקיעים את רב האנרגיה (לרב זה יהיה סיפור, ארט או אנימציה.. אפשר גם פוסט/קומפוזיטינג).

4.      הקפידו על רמת הפקה גבוהה.
עם יד על הלב, זו הטעות הכי גדולה שעשיתי. למרות שאני חושב שסיפור זה הדבר הכי חשוב, הצופה הממוצע נמשך לדברים שנראים טוב. אז תדאגו להגיע  לרמת ארט שאתם שלמים איתה. במקרה שלי, הקונטורים העבים נותנם לסרט מראה מעט ילדותי שאינו מתקבל בקלות על ידי הקהל הרחב.

5.      השתמשו ברפרנסים.
זו לא רמאות! לא צריך להמציא את הגלגל מחדש.

6.      תתייעצו עם אנשים שאתם מעריכים.
אבל תיזהרו שלא להיכנס למעגל אינסופי של ביקורות ושינויים בסרט.

7.      הכי חשוב - תיהנו.
על אף שקשה לי להודות בזה, סרט גמר זו הזדמנות שלא חוזרת. אחר כך כבר יש עבודה, והימים הופכים להיות קצרים יותר. אז תיהנו מזה!

זהו, תודה שקראתם ותודה גדולה ליוני על הפרגון. מקווה שתיהנו מהסרט.






פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

לילי - סרטם של חני דומבה ותום קוריס (2016)

"תום וחני" הוא סטודיו קטן השוכן בתל אביב ובו שני יוצרים: תום קוריס וחני דומבה. השניים יוצרים סרטים עצמאיים ומסחריים בסטופמושן. זכיתי להסתובב בסטודיו המקסים שלהם ולראות במו עיניי את הסט של "לילי", פנטזיה סוריאליסטית  על פרידה מהילדות, סרטם האחרון שעולה פה לרשת בהקרנת רשת בכורה!

בהמשך הרשומה תמצאו שיחה קצרה איתם והצצה אל מאחורי הקלעים של "לילי".



TOM & HANI STUDIO https://www.tomandhani.com/
בניית הסטודיו והסט:


קומפוזיטינג:


הי, אשמח שתספרו מי אתם ואיך הגעתם לעבוד יחד?

תום:
אני מגיע מעולם הצילום, למדתי בבצלאל ועסקתי בזה שנים. תמיד נמשכתי לצילום חללים ומרחבים שמתקיימת בהם חוקיות מסוימת ועם הזמן התחלתי לעשות מניפולציות על הצילום כדי לייצר אשלייה של חלל מניאטורי, מעין קפסולה. חיפשתי דרכים לשלב בעבודה שלי יותר התעסקות עם חומר פיזי, ארכיטקטורה וסטורי טלינג שהוא לא מגולם בדימוי אחד קפוא. הצילום עדיין נשאר כלי מרכזי אבל היו חסרים לי כלים נוספים בארגז. בסטופ מושן מצאתי דרך לשלב את הדברים, להתעסק עם המרחב ולייצר עולם מניאטורי פיזי, לגרום לחפצים דוממים, בובות או אפיל…

המשחק של גרי

נעים להזכר, "המשחק של גרי" אחד הקצרים הכי טובים (ומקוריים) של פיקסאר והמוצדקים שבזוכי האוסקר הקצר:



רישומים מתוך כתבה בCartooon Brew לרגל 20 שנה לסרט: http://www.cartoonbrew.com/cgi/geris-game-turns-20-director-jan-pinkava-reflects-game-changing-pixar-short-154646.html
















וזה בגרסת לייב של חובבים. את הצבעוניות של העצים הם לא הצליחו לחקות.

והנה ג'רי בתפקיד אורח כאיש הרנדר והריגר ב"צעצוע של סיפור 2", אה... התכוונתי מתקן הבובות...

קוקו - ארט ומאחורי הקלעים

קוקו, הסרט החדש של פיקסאר מגיע ביום חמישי הקרוב לקולנוע בדיוק ליום של "קולנוע ב-10 שקלים" אז מהרו להזמין כרטיסים. אני בכוונה מנסה להמנע מלקרוא על הסרט לפני שאצפה בו. אחרי אכזבות רבות מפיקסאר, הציפיות שלי גבוהות הפעם ואני רוצה לשמור עליהן ככה. הדבר היחיד שאני יודע זה שהסרט מבוסס על חג המתים המקסיקני ושיש בו נמר מעופף. עולם המתים המקסיקני רחוק מהדימוי הפולני של המוות. הוא לא אפור ומתפורר אלא צבעוני ושמח. בהתאם לזה הארט של הסרט נראה מצויין ועשיר בצבע, טקסטורה ותלבושות.



זהו לא הסרט הראשון שמתעסק בחג המתים. קדם לו "ספר החיים" המוצלח שגם הוא  גדוש במתים מדברים המעוצבים בצבעוניות רוויה ועשירה. עליו כתבתי פה: https://shulyathakosem.blogspot.co.il/2015/02/BOOKOFLIFE.html
ואלה טעימות מהארט של קוקו. ממליץ גם להכנס לבלוג של ג'ון נוורז שלקח חלק בארט לסרט:   https://johnnevarez.carbonmade.com/projects/5754172
שני אלה של הקונספט ארטיסט אנה רמירז שהביאה לסרט עיצובים ממולדתה:















על 22 חוקי הכתיבה של פיקסאר

החדשות הטובות הן שפיקסאר פתחו סדנת אונליין חינמית לסטוריטלינג בכתובת הזו: הכרות עם סטוריטלינג- PIXAR IN A BOX סדנת פיקסאר מקוונת.
אני כמו הרבה אנשים אוהב את פיקסאר אבל לא את מה שעובר עליהם כבר שנים לא מעטות. חלק מהביקורת שלי עליהם זה הדחף שלהם לרוץ ולספר לחבר'ה איך מספרים סיפור. יש לי תחושה שככל שהם להוטים ללמד הם פחות ופחות יודעים בעצמם. אחד הדגלים של גישת הTED הזו, הקואוצ'ריות המיידית מעוררת ההשראה, הוא "רשימת 22 החוקים לסיפור של פיקסאר" אותם באתי לסקור פה בליווי מחשבות שלי שחלקן מבוססות על מאמרים שקראתי\ראיתי.

הסרטון הפותח של הסדנה:

22 החוקים של פיקסאר בתרגום חופשי והערות:

חוקי הסיפור של פיקסאר הופיעו לראשונה בטוויטר של אמנית הסטוריבורד אמה קוטס ttps://twitter.com/lawnrocket ומשם חרכו את הרשת. אלה לא ממש חוקים אלא אוסף של טיפים לא רשמיים שחושפים מעט משיטת העבודה של פיקסאר.

#1: הצופה מעריך דמות על נסיון, לאו דווקא על ההצלחה.
מה שזה אומר בעצם זה שסיפור עוסק בתהליך והרבה פעמים תהליך פנימי חשוב יותר מחיצוני. זו הסיבה שאינדיאנה ג'ונס יכול היה לא לעשות כלום ועדיין הנא…

על 'שוליית הקוסם': הסרט והבלוג

הסרט "שוליית הקוסם"  (מתוך "פנטזיה", וולט דיסני, 1940) נחשב בעיניי ובעיני רבים אחרים, כסמל של מדיום האנימציה. הוא מהווה מפגש בין תרבות פופולרית לגבוהה, בין אולמות הקונצרטים לדמות מצויירת קומית, בין הומור קליל וסיפור מיתי. הסיפור הזה נוגע גם בתהומות עמוקים של יצירה ואמונה. ומשהו בחיבור המורכב הזה עובד ועובד מצויין.
הסיפור הוא על שוליית קוסמים שרצה להיות קוסם בעצמו. ולכן הוא מנצל את מנוחתו של הקוסם כדי להתנסות בקסמים. הוא גורם למטאטא לקבל חיים ולמלא במקומו את המטלה שהוטלה עליו: לשאוב מים. אבל המטאטא יודע רק לעבוד ושוליית הקוסם לא מצליח לעצור אותו. הכל מוצף עד שמגיע הקוסם ומציל את המצב.
אבל כמה סאב טקסט יש ביצירה קטנה כל-כך! ומה דיסני עשה מזה?!

The Sorcerer's Apprentice - Paul Dukas from Jurjen de Jong on Vimeo.

נתחיל.