דלג לתוכן הראשי

'אפילוג לפרידה' של גיא אלנתן. עם טיפים לסרט גמר ועוד

אפילוג לפרידה. בחור ישראלי נוסע לניו-זילנד כדי למכור מוצרי קוסמטיקה.


כל קשר בין גיא לדמות בסרט הוא מקרי בהחלט
גיא אלנתן הוא יוצר מחונן. הוא אחראי לדמות הקומיקס של הוג'ימן ואנימטור מוכשר. סרט הגמר שלו מבצלאל הוא חיה נדירה בעולם סרטי הסטודנטים. יש בו עלילה, הוא אישי אבל לא נשען על זה יותר מדי. הוא משלב דרמה והומור ויש בו ממש דמויות! ולא סתם דמויות, הן גם מדברות! עברית! מתי לאחרונה ראיתם סרט אנימציה עם דמויות שמדברות?!
סגנון הסרט מאופיין בקו הפשוט של גיא שמצליח להיות מספיק מורכב כדי לבטא רגש, משחק והומור.

הסרט נבחר על ידי בלוג האנימציה הפופולרי CARTOON BREW לנבחרת מיטב בכורות סרטי הסטודנטים של 2013. זה הישג מרשים בעיקר כשחושבים על זה שמדובר בסרט אנימציה דובר עברית. יש לי תחושה שעם עוד סרטים מהסוג הזה האנימציה בארץ תוכל להגיע לקהלים חדשים. ועם כל הפשטות שבדבר אנחנו מגלים שוב שאישי ומקומי הוא מאוד אוניברסלי לפעמים.

בהמשך הרשומה תוכלו לקרוא טיפים שיש לגיא לתת על סרטי גמר.

מומלץ ביותר: יומן ההפקה המושקע שלו (אנגלית): https://medium.com/@guyelnathan/epilogue-to-a-breakup-ba1deea130ca מאמר ארוך ומפורט על תהליכי העבודה וההחלטות האמנותיות הנלוות לסרט.

עוד:
הטמבלר של גיא (כולל שרבוט מחדש של סצנות קולנועיות)
ערוץ הוימאו של גיא אלנתן (עם עבודות נוספות ויפות)

השווריל שלו:








אפילוג לאפילוג \ גיא אלנתן

כעבור למעלה משנה, סרט הגמר שלי "אפילוג לפרידה", יוצא אל אויר העולם.
זה קצת מוזר לדבר על סרט בפרספקטיבה של יותר משנה. אני כבר מרגיש מנותק לחלוטין מהפרויקט, ובגלל זה אני מקווה שאוכל להסתכל על הכל מנקודת מבט (כמעט) אובייקטיבית.

התהליך

אשתדל לפרט כמה שפחות על הצד ה"טכני" של יצירת הסרט (סטוריבורד, אנימטיק, עיצוב, אנימציה וכדומה). יוני כותב פוסטים ומאמרים מעולים בנושא ובאופן כללי ניתן דואג לפרסם ולתרגם מאמרים של הבלוגים המובילים (כמו מקדש הגמלים ופלובי-נובי). הייתי רוצה לנצל את הפרספקטיבה לבחון מחדש את המטרות שהצבתי לעצמי ולנסות לתרגם את זה ללקחים פרקטיים עבור כל מי שעומד לעשות פרויקט גמר/סרט קצר.

כשהתחלתי את הפרויקט ידעתי שאני רוצה להתמקד בסיפור.
הבחירה בסיפור האישי הייתה מאוד טבעית עבורי, אני בנאדם נוסטלגי ותקופת ניו-זילנד היתה אחת התקופות הטובות בחיי. כנראה שפשוט רציתי לחזור לשם. גם עכשיו, אחרי יותר משנה, אני עדיין הייתי שמח לחזור לשם ולספר עוד כמה סיפורים על התקופה.. אולי אני עוד אעשה את זה… או שאולי אני פשוט צריך ללכת לצבור עוד כמה חוויות :-)

בכל מקרה, בעיניי סרט טוב צריך להיות מורכב משלושה אלמנטים: סיפור טוב, עולם עמוק ומשכנע, וארט מעולה ומעורר השראה. סרט גמר כזה דורש לפחות שני אנשים. החלוקה הקלאסית בעיניי היא אחראי/ת סיפור ואנימציה ואחראי/ת ארט. במקרה שלי, עשיתי את הטעות הסטודנטיאלית הקלאסית: בחרתי לעבוד לבד.  התירוץ שלי הוא שהנושא היה אישי, והרגשתי שאף אחד לא ירצה להצטרף לפרויקט כזה. ידעתי שהלו"ז קצר והעבודה מרובה, אז במקום לנסות למתוח את עצמי על פני כל תחומי ההפקה - בחרתי להתמקד רק בסיפור, בתקווה שזה יחזיק את הפרויקט.

האתגר, או אולי המשימה שהצבתי לעצמי, היה לקחת סיפור אישי, ולהפוך אותו לאוניברסאלי.
בדיעבד אני יכול להגיד שלא ממש ניסיתי להפוך אותו לאוניברסאלי ואני חושב שזה היה לטובה. בשביל יוצר סרטים לא מנוסה, הניסיון להפוך סיפור ל"אוניברסאלי" הוא בפועל הכנסת קלישאות רדודות במקום פרטים טיפה יותר אינטימיים. בעיניי, אנשים יותר מדי מפחדים לספר משהו "יותר מדי אישי", ולכן עושים מאמצים להנמיך את התוכן למכנה המשותף הנמוך ביותר, או הופכים את זה לסוג של חידה סגורה, סתומה וסימבולית מדי (לטעמי), שרק הם יכולים להבין. אני חושב אין מה לפחד מתוכן אישי. מה שמרגיש לנוו "אישי" הוא בסופו של דבר אוניברסאלי… בקיצור, אנחנו לא כל כך שונים אחד מהשני. אם אנחנו, בתור יוצרים, נהיה פתוחים ואמתיים, אנשים יתחברו לזה. הקהל יודע לזהות סיפור אותנטי ואני מאמין שגם מעריך את הפתיחות והכנות.

בגדול, התהליך היה כזה: אחרי שהיה לי כיוון כללי לסיפור (כלומר התחלה וסוף), התחלתי לקרוא המון ספרים על כתיבת סיפור. לא הייתי ממליץ להתחיל לפתח סיפור מבלי לדעת את הסוף, שכן אם אתם לא יודעים לאן אתם הולכים - איך תגיעו? בכל אופן, לאט-לאט בניתי את זה לפי השלבים המקובלים (פרמיס, סינופסיס, טריטמנט, ותסריט). על אף הקדשתי הרבה מאוד "משאבי הפקה" לפיתוח הסיפור, לא היה לי מספיק זמן, או יותר נכון, רציתי יותר זמן. אז ברגע שהמבנה היה סביר בעיניי, הכרחתי את עצמי להמשיך הלאה לשלב הסטוריבורד. עשיתי זאת על אף שידעתי שהוא עוד לא מספיק שלם וממש לא מספיק מהודק. זה בא לידי ביטוי באורך הסרט ובעיקר באמצע הסרט שהולך לאיבוד לטעמי. אבל שוב, הרגשתי שההתחלה והסוף עובדים טוב, וקיוויתי שיסלחו לי על האמצע.

שאר התהליך היה די "סטנדרטי", מסטוריבורד עברתי לאנימטיק. בשלב האנימטיק מאוד הקפדתי לסגור את התזמון והעריכה ולאחר מכן לא סטיתי ממנו באף שלב. אני לא יכול להדגיש כמה שזה חשוב. אנימטיק זה הבסיס לשאר שלבי ההפקה, אז תדאגו שהוא יעבוד. אל תתפתו לשנות תזמונים בשלב האנימציה או בפוסט.
לאחר מכן עברתי לעיצוב שהיה (בגלל אילוצי זמן)… אמממ... "אינטואיטיבי".
כבר בתחילת ההפקה החלטתי שזמן העבודה הנוסף על הסיפור יבוא על חשבון העיצוב, אז פשוט החלטתי ש"אעצב" את זה ב"סגנון" הציור שלי מה שבפועל אומר שלא עיצבתי. והצביעה נעשתה על ידי יואב דה-שליט המוכשר (שבלעדיו לא הייתי מסיים את הסרט).

משם עברתי להקלטות סאונד, אנימציה ופוסט…
אבל אני מרגיש שאני מתחיל לדבר יותר מדי, אז אני אעבור להפקת הלקחים.
רק אציין שהכנתי בלוג מאחורי הקלעים, או יותר נכון יומן הפקה. החלום שלי הוא שהיומן ילווה אנשים במהלך הפקת סרט גמר (או כל פרויקט אחר), ושילמדו מהטעויות ומהמסקנות שלי. בבלוג אני מתאר בפרטי פרטים את כל שלבי ההפקה, תוך כדי שאני מספק דוגמאות, לינקים, סרטונים, מאמרים ועוד.
אם זה משהו שמסקרן אתכם, אשמח אם תעיפו מבט. הוא פתוח לקהל הרחב, אבל עדיין לא גמור לחלוטין. אז תדאגו להיכנס אליו מפעם לפעם כדי לראות עדכונים.

אז איפה היינו? הפקת לקחים. אפשר גם לקרוא לזה:

טיפים לסרט גמר

1.      אל תנסו לספר סיפור שהקהל יאהב. ספרו סיפורים שאתם אוהבים…
אני כמובן, ממליץ על משהו אישי.

2.      הקפידו שהסרט שלכם יהיה קצר ככל שניתן.
אל תפחדו לחתוך ולאחד קטעים ודמויות. הסרט שלי (תשע וחצי דקות) הוא ארוך מדי. סרט שהוא יותר מ-6 דקות הוא כנראה ארוך מדי לצופה הממוצע.

3.      תעבדו בזוגות. אפשר גם שלישיה, אבל הקפידו על חלוקת תפקידים ברורה.
אם שניכם אוהבים את אותם תחומים (סיפור, אנימציה, ארט) זה לא בריא. תזכרו את השילוב המנצח של איש סיפור/אנימציה ואיש ארט. ואם אתם עקשנים כמוני ובכל זאת רוצים לעבוד לבד, אז תחליטו מראש במה אתם משקיעים את רב האנרגיה (לרב זה יהיה סיפור, ארט או אנימציה.. אפשר גם פוסט/קומפוזיטינג).

4.      הקפידו על רמת הפקה גבוהה.
עם יד על הלב, זו הטעות הכי גדולה שעשיתי. למרות שאני חושב שסיפור זה הדבר הכי חשוב, הצופה הממוצע נמשך לדברים שנראים טוב. אז תדאגו להגיע  לרמת ארט שאתם שלמים איתה. במקרה שלי, הקונטורים העבים נותנם לסרט מראה מעט ילדותי שאינו מתקבל בקלות על ידי הקהל הרחב.

5.      השתמשו ברפרנסים.
זו לא רמאות! לא צריך להמציא את הגלגל מחדש.

6.      תתייעצו עם אנשים שאתם מעריכים.
אבל תיזהרו שלא להיכנס למעגל אינסופי של ביקורות ושינויים בסרט.

7.      הכי חשוב - תיהנו.
על אף שקשה לי להודות בזה, סרט גמר זו הזדמנות שלא חוזרת. אחר כך כבר יש עבודה, והימים הופכים להיות קצרים יותר. אז תיהנו מזה!

זהו, תודה שקראתם ותודה גדולה ליוני על הפרגון. מקווה שתיהנו מהסרט.






פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

מפסק. סרט הגמר של אורי פנחסי, בצלאל 2018

"מפסק" הוא סרט הגמר של אורי פנחסי על ילד דתי המתמודד עם אימת חילול השבת.


הסרט מעלה התמודדות ישירה עם הפחד והצורך לבדוק גבולות דתיים ובכלל. בעיניים חילוניות אני מניח שקשה לזהות את הקונפליקט הגדול למרות שאיסורי הדלקת אור בשבת הם די מוכרים. המאבק של הדמות עובר בסרט בבת אחת מחשש פנימי (עם משחק דמות יפה, דבר נדיר בסרטי גמר) לעימות חיצוני עם יישות מאיימת שהיא ספק סימן שאלה ספק שטן... או שמא זה האל כפי שמצטייר במוחו של הילד? לי היתה תחושה שברמת הפשט הדמות, בהדליקה את האור, ניצבת לבדה, ללא יראת עונש וחטא שנעלמת עם הדלקת האור. מבט כזה אינו נוגע רק למי שחזר בשאלה אלא גם לחוויות של מי שנשאר דתי. עצם העיסוק המופרז בחטא ובפחד מעונש הוא פן מסוים מאוד וחלקי מאוד בהויה הדתית. אולי לכן, אני כדתי, לא פרשתי בתחילה את הסרט כסרט של יוצא בשאלה. כשאני הייתי ב"בצלאל" למשל הגעתי יום אחד ללימודים ללא כיפה כדי להרגיש איך זה. למחרת השבתי אותה כי לא היה לזה משמעות עבורי שהצדיקה את הסרתה. ניתן לקחת את הסרט למקומות פרשניים רבים אחרים: השטן או הספק שנעלם יכול להתפרש כהארה, כלומר, להציג את החילונ…

פוצי המעופף - עדו בהר. זוכה אסיף 2016

מבחן גבריות והתבגרות ישראלי הוא נושא שקיבל המון יחס בקולנוע הישראלי אבל הרבה פחות באנימציה ישראלית. זה אולי מה שמייחד את "פוצי המעופף" מסרטי גמר רבים אחרים. העיצוב הילדותי-איורי מסוגנן מאוד, יוצר אחדות בין הדמויות והרקע ועוזר ליצר תחושה ילדותית אך מטרידה. העיצוב מזכיר מעט את סרטו המופלא של ג'ונתן הודגסון "האיש עם העיניים היפות" שגם הוא יצר דימויים איוריים ילדותיים כמעט מופשטים ממציאות קונקרטית, מקומית מחוספסת מאוד.

הסרט "פוצי המעופף" של עדו בהר (בצלאל) זכה בפרס אסיף לסרטי סטודנטים 2016.





עיצובים (לחצו להגדלה):













תהליכי עבודה:






האיש עם העיניים היפות:

מהו סרט 'שלם'? מחשבה על משפחת סופרעל 2

סרט ההמשך ל"משפחת סופרעל" מגיע אלינו 14 שנה אחרי הסרט הראשון. זה המון זמן בעידן של צפיית בינג' ויקומים שלמים שנבראים ונהרסים בחצי מהזמן הזה. הסרט המקורי נחשב לאחד הסרטים הטובים ביותר של פיקסאר ויש שאומרים, אחד מסרטי גיבורי העל הטובים ביותר. הוא נגע בסוגיות חברתיות של תרבות של בינוניות, דיכוי, גבריות וכוחה של המשפחה הגרעינית. הסרט החדש אם כן חייב להצדיק את הזמן הארוך שעבר למרות שהוא ממשיך בדיוק מהנקודה בה נגמר הקודם. לא תמצאו פה ביקורת על הסרט אלא מבט יותר פנימה בו אני מנסה להבין למה הסרט, ורבים אחרים לאחרונה, לא נותנים לי תחושה של חויה שלמה ואף נתפסים בעיניי ככאלו המונעים יותר מדי על ידי החלטות תסריטאיות.
הרשומה מכילה ספוילרים רבים לסרט ומומלץ לקרוא אותה לאחר צפיה בסרט.
מהו סרט שלם? השאלה הקיומית עבורי היא האם הסיבה שאני ביקורתי יותר כלפי סרטים חדשים היא כי (מה לעשות) ילדותי שחלפה לה מזה כבר עברה בצפיה בסרטי דיסני והם מבחינתי מעיין עשיר לעיון חוזר במיתוסים וסטוריטלינג? האם הסיבה שקשה לי להנות מ"משפחת סופרעל 2" נובעת מכך שהנטיה שלי לחפש ולראות רבדי עומק בסרטים …

מקק - סרט קצר של יונתן השילוני, ספיר 2017

סרט הגמר של יונתן השילוני מספיר מספר על מקק שמטריד בחורה צעירה עד לשרשרת של טוויסטים מפתיעה. (מכיל עירום מצוייר).



אנימציה נהדרת ותסריט מורכב שמעורר גם תהיות מסוימות בנוגע לעד כמה סרט יכול לתת לגיטימציה לסטיה והטרדה. האם ניתן בכלל לשפוט דמות בסרט בכלים מוסריים. אני הרגשתי בהתחלה שהסרט עובר ללא אבחנה בין שני סוגים של תיאור הגיבור אבל משיחה עם יונתן מסתבר שזו היתה הכוונה: לצייר דמות שהיא על התפר, שיש בה מהסטיה והתום.




















הריבוע – אלוקים כאמנות קונספטואלית או המוזיאון כמקלט בורגני

מאמר חדש שלי על הסרט "הריבוע" של רובן אוסטלנד (שבדיה, 2017) פורסם בכתב העת המקוון "פוסט פוסט" של המחלקה להסטוריה ותאוריה בבצלאל.
על אמנות קונספטואלית, צביעות בורגנית, אלוהים הנעדר בעידן העכשווי ועל פלימו, מדרש תלמודי שהולם את הסרט.
מוזמנים לקרוא.
לינק: "הריבוע" – אלוקים כאמנות קונספטואלית או המוזיאון כמקלט בורגני