דלג לתוכן הראשי

'אפילוג לפרידה' של גיא אלנתן. עם טיפים לסרט גמר ועוד

אפילוג לפרידה. בחור ישראלי נוסע לניו-זילנד כדי למכור מוצרי קוסמטיקה.


כל קשר בין גיא לדמות בסרט הוא מקרי בהחלט
גיא אלנתן הוא יוצר מחונן. הוא אחראי לדמות הקומיקס של הוג'ימן ואנימטור מוכשר. סרט הגמר שלו מבצלאל הוא חיה נדירה בעולם סרטי הסטודנטים. יש בו עלילה, הוא אישי אבל לא נשען על זה יותר מדי. הוא משלב דרמה והומור ויש בו ממש דמויות! ולא סתם דמויות, הן גם מדברות! עברית! מתי לאחרונה ראיתם סרט אנימציה עם דמויות שמדברות?!
סגנון הסרט מאופיין בקו הפשוט של גיא שמצליח להיות מספיק מורכב כדי לבטא רגש, משחק והומור.

הסרט נבחר על ידי בלוג האנימציה הפופולרי CARTOON BREW לנבחרת מיטב בכורות סרטי הסטודנטים של 2013. זה הישג מרשים בעיקר כשחושבים על זה שמדובר בסרט אנימציה דובר עברית. יש לי תחושה שעם עוד סרטים מהסוג הזה האנימציה בארץ תוכל להגיע לקהלים חדשים. ועם כל הפשטות שבדבר אנחנו מגלים שוב שאישי ומקומי הוא מאוד אוניברסלי לפעמים.

בהמשך הרשומה תוכלו לקרוא טיפים שיש לגיא לתת על סרטי גמר.

מומלץ ביותר: יומן ההפקה המושקע שלו (אנגלית): https://medium.com/@guyelnathan/epilogue-to-a-breakup-ba1deea130ca מאמר ארוך ומפורט על תהליכי העבודה וההחלטות האמנותיות הנלוות לסרט.

עוד:
הטמבלר של גיא (כולל שרבוט מחדש של סצנות קולנועיות)
ערוץ הוימאו של גיא אלנתן (עם עבודות נוספות ויפות)

השווריל שלו:








אפילוג לאפילוג \ גיא אלנתן

כעבור למעלה משנה, סרט הגמר שלי "אפילוג לפרידה", יוצא אל אויר העולם.
זה קצת מוזר לדבר על סרט בפרספקטיבה של יותר משנה. אני כבר מרגיש מנותק לחלוטין מהפרויקט, ובגלל זה אני מקווה שאוכל להסתכל על הכל מנקודת מבט (כמעט) אובייקטיבית.

התהליך

אשתדל לפרט כמה שפחות על הצד ה"טכני" של יצירת הסרט (סטוריבורד, אנימטיק, עיצוב, אנימציה וכדומה). יוני כותב פוסטים ומאמרים מעולים בנושא ובאופן כללי ניתן דואג לפרסם ולתרגם מאמרים של הבלוגים המובילים (כמו מקדש הגמלים ופלובי-נובי). הייתי רוצה לנצל את הפרספקטיבה לבחון מחדש את המטרות שהצבתי לעצמי ולנסות לתרגם את זה ללקחים פרקטיים עבור כל מי שעומד לעשות פרויקט גמר/סרט קצר.

כשהתחלתי את הפרויקט ידעתי שאני רוצה להתמקד בסיפור.
הבחירה בסיפור האישי הייתה מאוד טבעית עבורי, אני בנאדם נוסטלגי ותקופת ניו-זילנד היתה אחת התקופות הטובות בחיי. כנראה שפשוט רציתי לחזור לשם. גם עכשיו, אחרי יותר משנה, אני עדיין הייתי שמח לחזור לשם ולספר עוד כמה סיפורים על התקופה.. אולי אני עוד אעשה את זה… או שאולי אני פשוט צריך ללכת לצבור עוד כמה חוויות :-)

בכל מקרה, בעיניי סרט טוב צריך להיות מורכב משלושה אלמנטים: סיפור טוב, עולם עמוק ומשכנע, וארט מעולה ומעורר השראה. סרט גמר כזה דורש לפחות שני אנשים. החלוקה הקלאסית בעיניי היא אחראי/ת סיפור ואנימציה ואחראי/ת ארט. במקרה שלי, עשיתי את הטעות הסטודנטיאלית הקלאסית: בחרתי לעבוד לבד.  התירוץ שלי הוא שהנושא היה אישי, והרגשתי שאף אחד לא ירצה להצטרף לפרויקט כזה. ידעתי שהלו"ז קצר והעבודה מרובה, אז במקום לנסות למתוח את עצמי על פני כל תחומי ההפקה - בחרתי להתמקד רק בסיפור, בתקווה שזה יחזיק את הפרויקט.

האתגר, או אולי המשימה שהצבתי לעצמי, היה לקחת סיפור אישי, ולהפוך אותו לאוניברסאלי.
בדיעבד אני יכול להגיד שלא ממש ניסיתי להפוך אותו לאוניברסאלי ואני חושב שזה היה לטובה. בשביל יוצר סרטים לא מנוסה, הניסיון להפוך סיפור ל"אוניברסאלי" הוא בפועל הכנסת קלישאות רדודות במקום פרטים טיפה יותר אינטימיים. בעיניי, אנשים יותר מדי מפחדים לספר משהו "יותר מדי אישי", ולכן עושים מאמצים להנמיך את התוכן למכנה המשותף הנמוך ביותר, או הופכים את זה לסוג של חידה סגורה, סתומה וסימבולית מדי (לטעמי), שרק הם יכולים להבין. אני חושב אין מה לפחד מתוכן אישי. מה שמרגיש לנוו "אישי" הוא בסופו של דבר אוניברסאלי… בקיצור, אנחנו לא כל כך שונים אחד מהשני. אם אנחנו, בתור יוצרים, נהיה פתוחים ואמתיים, אנשים יתחברו לזה. הקהל יודע לזהות סיפור אותנטי ואני מאמין שגם מעריך את הפתיחות והכנות.

בגדול, התהליך היה כזה: אחרי שהיה לי כיוון כללי לסיפור (כלומר התחלה וסוף), התחלתי לקרוא המון ספרים על כתיבת סיפור. לא הייתי ממליץ להתחיל לפתח סיפור מבלי לדעת את הסוף, שכן אם אתם לא יודעים לאן אתם הולכים - איך תגיעו? בכל אופן, לאט-לאט בניתי את זה לפי השלבים המקובלים (פרמיס, סינופסיס, טריטמנט, ותסריט). על אף הקדשתי הרבה מאוד "משאבי הפקה" לפיתוח הסיפור, לא היה לי מספיק זמן, או יותר נכון, רציתי יותר זמן. אז ברגע שהמבנה היה סביר בעיניי, הכרחתי את עצמי להמשיך הלאה לשלב הסטוריבורד. עשיתי זאת על אף שידעתי שהוא עוד לא מספיק שלם וממש לא מספיק מהודק. זה בא לידי ביטוי באורך הסרט ובעיקר באמצע הסרט שהולך לאיבוד לטעמי. אבל שוב, הרגשתי שההתחלה והסוף עובדים טוב, וקיוויתי שיסלחו לי על האמצע.

שאר התהליך היה די "סטנדרטי", מסטוריבורד עברתי לאנימטיק. בשלב האנימטיק מאוד הקפדתי לסגור את התזמון והעריכה ולאחר מכן לא סטיתי ממנו באף שלב. אני לא יכול להדגיש כמה שזה חשוב. אנימטיק זה הבסיס לשאר שלבי ההפקה, אז תדאגו שהוא יעבוד. אל תתפתו לשנות תזמונים בשלב האנימציה או בפוסט.
לאחר מכן עברתי לעיצוב שהיה (בגלל אילוצי זמן)… אמממ... "אינטואיטיבי".
כבר בתחילת ההפקה החלטתי שזמן העבודה הנוסף על הסיפור יבוא על חשבון העיצוב, אז פשוט החלטתי ש"אעצב" את זה ב"סגנון" הציור שלי מה שבפועל אומר שלא עיצבתי. והצביעה נעשתה על ידי יואב דה-שליט המוכשר (שבלעדיו לא הייתי מסיים את הסרט).

משם עברתי להקלטות סאונד, אנימציה ופוסט…
אבל אני מרגיש שאני מתחיל לדבר יותר מדי, אז אני אעבור להפקת הלקחים.
רק אציין שהכנתי בלוג מאחורי הקלעים, או יותר נכון יומן הפקה. החלום שלי הוא שהיומן ילווה אנשים במהלך הפקת סרט גמר (או כל פרויקט אחר), ושילמדו מהטעויות ומהמסקנות שלי. בבלוג אני מתאר בפרטי פרטים את כל שלבי ההפקה, תוך כדי שאני מספק דוגמאות, לינקים, סרטונים, מאמרים ועוד.
אם זה משהו שמסקרן אתכם, אשמח אם תעיפו מבט. הוא פתוח לקהל הרחב, אבל עדיין לא גמור לחלוטין. אז תדאגו להיכנס אליו מפעם לפעם כדי לראות עדכונים.

אז איפה היינו? הפקת לקחים. אפשר גם לקרוא לזה:

טיפים לסרט גמר

1.      אל תנסו לספר סיפור שהקהל יאהב. ספרו סיפורים שאתם אוהבים…
אני כמובן, ממליץ על משהו אישי.

2.      הקפידו שהסרט שלכם יהיה קצר ככל שניתן.
אל תפחדו לחתוך ולאחד קטעים ודמויות. הסרט שלי (תשע וחצי דקות) הוא ארוך מדי. סרט שהוא יותר מ-6 דקות הוא כנראה ארוך מדי לצופה הממוצע.

3.      תעבדו בזוגות. אפשר גם שלישיה, אבל הקפידו על חלוקת תפקידים ברורה.
אם שניכם אוהבים את אותם תחומים (סיפור, אנימציה, ארט) זה לא בריא. תזכרו את השילוב המנצח של איש סיפור/אנימציה ואיש ארט. ואם אתם עקשנים כמוני ובכל זאת רוצים לעבוד לבד, אז תחליטו מראש במה אתם משקיעים את רב האנרגיה (לרב זה יהיה סיפור, ארט או אנימציה.. אפשר גם פוסט/קומפוזיטינג).

4.      הקפידו על רמת הפקה גבוהה.
עם יד על הלב, זו הטעות הכי גדולה שעשיתי. למרות שאני חושב שסיפור זה הדבר הכי חשוב, הצופה הממוצע נמשך לדברים שנראים טוב. אז תדאגו להגיע  לרמת ארט שאתם שלמים איתה. במקרה שלי, הקונטורים העבים נותנם לסרט מראה מעט ילדותי שאינו מתקבל בקלות על ידי הקהל הרחב.

5.      השתמשו ברפרנסים.
זו לא רמאות! לא צריך להמציא את הגלגל מחדש.

6.      תתייעצו עם אנשים שאתם מעריכים.
אבל תיזהרו שלא להיכנס למעגל אינסופי של ביקורות ושינויים בסרט.

7.      הכי חשוב - תיהנו.
על אף שקשה לי להודות בזה, סרט גמר זו הזדמנות שלא חוזרת. אחר כך כבר יש עבודה, והימים הופכים להיות קצרים יותר. אז תיהנו מזה!

זהו, תודה שקראתם ותודה גדולה ליוני על הפרגון. מקווה שתיהנו מהסרט.






פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

מיטב 2017

ברוכים הבאים לסיכום 2017 באנימציה!
האנימציה האיכותית נגישה לנו בעיקר ברשת שהפכה לזירה המרכזית למפגש עם קהל חובב אנימציה. זו זירה מקוונת שלא תמיד עושה חסד עם היוצרים והיצירה: היא מרוחקת, מלאת הפרעות קשב, מרצדת על מסכים קטנטנים ולא מתגמלת כלכלית; אבל היא חופשית ונותנת במה למגוון אדיר של יצירות אנימציה שהולך וגדל משנה לשנה.
חברתי לאביב זיו כדי להביא לכם מפירות השנה החולפת בקטגוריות שונות. אנו הגבלנו את עצמנו בבחירות שלנו לסרטים שעלו לרשת השנה ונעשו בסביבות 2017.

מי אנחנו?
יוני שלמון: שוליית הקוסם, ראש מחלקת אנימציה במנשר ואנימטור עצמאי.
אביב זיו: למד קולנוע באוניברסיטת תל אביב ואנימציה בIAC וכרגע עובד על סרט סטופמושן.

מוכנים?



Hi Stranger \ קירסטן דלור

יוני:
שלום, זר. סרט קצרצר של קירסטן לפור שהגיח לעולם כחלק מהאנתולוגיה "זרים" של LNWC (חבורת יוצרים עצמאיים שבוחרת נושא שונה כל שנה). כחלק מהמקבץ הסרט לא עורר הדים מיוחדים, אך ברגע שיצא לבדו לרשת הוא הפך לסרטון ויראלי בן רגע שרץ בכל פלטפורמה אפשרית. סוד הקסם שלו הוא שילוב בין רעיון עצמתי לביצוע מינימליסטי ומדויק. הסרט חושף במערומיו את …

דיאלוג של גוף ונפש: על איש האולר השווצרי

מומלץ מאוד לראות את הסרט לפני הקריאה.
מאמר זה לא מהווה ביקורת אלא ניתוח והניתוח הזה חשוב לי כי מבחינתי הוא חורג הרבה מעבר לסרט הספציפי. הסרט הזה הציף וחידד כמה נקודות שמאפיינות את הקונפליקטים המרכזיים של תחילת המאה הנוכחית ועל כך בהמשך.

הסרט "איש האולר השווצרי" מתאר מסע משותף, סרט באדיז (הייתי חייב להשתמש במשחק המילים הזה) של בחור צעיר בשם האנק, בודד ואומלל על אי בודד, וגופה בשם מני.
כן... גופה.
על פניו, הסרט הזה מופרע לגמרי ולא נשמע כמו משהו שאמור היה להפוך להפקה אמיתית. ללהק את דניאל רדקליף לתפקיד גופה מפליצה היא לא בחירה שגרתית ולהוציא את הגופה להרפתקת Bromance (רומן גברי-חברי) לא הופך את הסרט ליותר סביר. עם זאת מפתיע לגלות שהסרט בנוי לחלוטין במבנה קלאסי מראשיתו ועד סופו. התסריט הוא "מסע הגיבור" באופן הבסיסי ביותר ודווקא מסיבה זו מעניין לתהות מה הסרט מנסה לומר ומה גרם לכך שהיה צורך לספר סיפור מופרך כל כך בתבנית כל כך קלאסית, מעבר לגימיק.
שלב א: האם טרנסג'נדריות היא מטפורה יסמין ששון היא המרצה לתסריט במנשר ולאחר שמצאתי ניתוח שטוען שהגיבור טרנסג'נדר ושבזה …

אולימפיאדה מונפשת

אוליפיאדה מונפשת!
אני גדלתי על חלק מהסרטונים פה והם משעשים מאוד. תהנו!

נתחיל מגוגל דודל יומי לאולימפיאדת החורף 2018


אנימציה ישראלית מבית פיל


מנימליזם אולימפי מבית סטודיו AKA


אוליפיאדת לגו! נהדר!


אולימפיאדת בלונים!


על החירות- קטע מתוך "הנביא"

קטע פואטי אחד מתוך הסרט "הנביא- חליל ג'ובראן".

הסרט הארוך, המבוסס על הספר בשם זה ובו שיריו של חליל גו'בראן, משובץ בקטעי שירה ואנימציה שנעשו בטכניקות שונות על ידי אנימטורים שונים. קטעים קצרים אלו מהווים את נקודת החוזק של הסרט ללא ספק ואחד הקטעים היפים הוא "על החירות" בביצועו של האנימטור הפולני מיכל סוצ'ה:



תהליך העבודה על הקטע כולל עבודה ידנית ודיגיטלית מפרכת שמצדיקה את התוצאה.


טריילר הסרט:


סיפור המסגרת של הסרט עשוי בתלת מימד שמרונדר כדו מימד. מצער לראות שבהתחלה האנימציה נועדה להיות פשוט באנימציה קלאסית וכנראה המראה השתנה משיקולי תקציב:


על תהליך העבודה בשילוב דו מימד מצוייר ותלת מימד.

'השירלי טמפל', סרט הגמר של דניאלה שרר 2013

"שירלי טמפל" הוא סרט הגמר שדניאלה יצרה ב2013 במסגרת לימודיה בRCA, לונדון (היא ישראלית אז זה קצת "אנימציה ישראלית" גם, לא?). זהו סרט מיוחד מכמה בחינות: צורת הבימוי רוויית המעברים הדינמיים משוט לשוט משולבת עם סיפור שהוא חצי חלום וחצי מציאות. ה"שירלי טמפל" הוא משקה אלכוהולי לילדים שנותנים להם במסיבות כדי שהם ירגישו "גדולים". הילד פה נקלע לסיטואציות שלא ברור מה המשמעות שלהן במציאות. שאלת ה"היה או לא היה?" מחדדת את תחושת השכרות הקלה שאולי כולנו חוטאים בה באשר לזכרונות ילדות ואיך שהם מעצבים אותנו.

האתר של דניאלה שרר



יש לה גם קליפ שעשתה השנה ועוד פרויקטים נהדרים שכבר כתבתי עליהם (פה וגם פה):