דלג לתוכן הראשי

Lake (אגם). סרט הגמר של אלה גריסרו ודנה לוי 2014

סרט הגמר המצויין של דנה לוי ואלה גריסרו ממנשר 2014 מצייר מפגש ביער בין בחור שהלך לאיבוד בטראק לבין... (מכיל עירום מצוייר)


הסרט הזה מכיל דקויות רבות ובאמת מצליח להעביר רגש ופנטסיה ומידה מאופקת של אירוטיות.
מה שמעניין אותי זה שהסרט לכאורה עוסק בהומוסקסואליות אבל אלו הם רק פני השטח. המתח בין הבחור ל"יצור" מתחיל כמפגש פנטסטי (האזניים המחודדות מייצגות את האלמנט הפנטסטי הזה כבר בהתחלה) המביא איתו רתיעה של הדמות הראשית. בהמשך הרתיעה מתורגמת לרתיעה מהפן ההומוסקסואלי שבא לידי ביטוי בנשיקה. אבל הסרט לא נעצר שם אלא משיב את האלמנט הפנטסטי וזו בחירה די מגניבה. לפי זה יש פה טשטוש בין המטאפורה (יצור פנטסיה) ל"נושא" וה"מסר" (הומוסקסואליות). הקפיצה בין שניהם שמה את שניהם במרחב המטאפורי והממשי באותה מידה.

אני אסביר.
עולם הפנטסיה הוא הומואירוטי מטבעו כיוון שהפנטסיה משקפת את יוצר הפנטסיה. כמו שבחלומות שלנו כל הדמויות הן ייצוגים שלנו. כך ש"האחר" בחלום הוא בעצם "אני. והמשיכה אליו היא בעצם משיכה עצמית. במובן הזה הפנטזיה פה היא חלק מנושא הסרט ולא רק אמצעי להעברת מסר. אפשר אפילו לומר הפוך: שההומוסקסואליות פה היא המטאפורה למתח שקיים לאדם עם עצמו ועם צדדיו המודחקים.
סרט דו כיווני.
נהדר.

------------
בלוג הסרט עם ארט ורפרנסים
http://deerboy1.blogspot.co.il/



לינקים:
טמבלר לציורים אישיים של אלה גריסרו. http://grisimu.tumblr.com/
ויש עוד עבודות ישנות וטסטים ביוטוב: https://www.youtube.com/user/grisimm/videos

מציג את Centaur Kiss, cover of “La Vie Parisienne” from 1924 by George Leonnec.jpg
אלה ודנה מספרות על הסרט:
"הרעיון מאחורי תהליך היצירה. הרעיון המקורי בא בהשראה מתמונה שמצאה אלה במקרה -(Centaur Kiss, cover of “La Vie Parisienne” from 1924 by George Leonnec )
בציור רואים רכב, רוכב על קנטאור ומנשק אותו. הציור ריתק אותנו, הוא הצליח להיות פרובוקטיבי אך אם זאת קלאסי, דרמטי וגם אזוטרי ופיוטי, ומעל הכל, הרגשנו שהוא הצליח לקיים אצלנו דיאלוג. החלטנו שאנחנו רוצות לייצר את אותה החוויה אצל הצופים שיצפו בסרט שלנו. בתחילת תהליך היצירה, חיפשנו את הקונפליקט המרכזי שנעסוק בו, אך לאט לאט הבנו שכל נושא שאנחנו נוגעות בו בעצם עוסק במתח הקלאסי שבין האפולוני (שכלתני) לדיוניסי (הייצרי), קונפליקט בסיסי שהשאיר לנו הרבה מקום להתמודד מול עצמנו ולגלות את השקפת העולם שלנו דרך היצירה.
הפלטפורמה של האנימציה, אפשרה לסיפור להתקיים במימד שהוא קסום ומעל המציאות, והקונפליקט העוסק בנפש האדם, משאיר את הסיפור רלוונטי לעולמנו ובכך מותיר ליצירה סיכוי אמיתי ליצור שינוי אצל הצופה. לא היה קל לפתור את הסיפור. רצינו לשמור אותו קצר ופשוט.. בעיקר ניסינו להימנע מסוף מוחלט, טוב או רע. כדי לאפשר לצופה לענות על השאלות שעלו אצלו במהלך הצפייה."




וזהו סרט שנה ג של אלה GOING שגם אותו אני מאוד אוהב.

ולסיום, הסרט "בריכת שחיה" של אלקסנדרה הטמרובה עוסק במשהו דומה. מומלץ מאוד:

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

מיטב 2017

ברוכים הבאים לסיכום 2017 באנימציה!
האנימציה האיכותית נגישה לנו בעיקר ברשת שהפכה לזירה המרכזית למפגש עם קהל חובב אנימציה. זו זירה מקוונת שלא תמיד עושה חסד עם היוצרים והיצירה: היא מרוחקת, מלאת הפרעות קשב, מרצדת על מסכים קטנטנים ולא מתגמלת כלכלית; אבל היא חופשית ונותנת במה למגוון אדיר של יצירות אנימציה שהולך וגדל משנה לשנה.
חברתי לאביב זיו כדי להביא לכם מפירות השנה החולפת בקטגוריות שונות. אנו הגבלנו את עצמנו בבחירות שלנו לסרטים שעלו לרשת השנה ונעשו בסביבות 2017.

מי אנחנו?
יוני שלמון: שוליית הקוסם, ראש מחלקת אנימציה במנשר ואנימטור עצמאי.
אביב זיו: למד קולנוע באוניברסיטת תל אביב ואנימציה בIAC וכרגע עובד על סרט סטופמושן.

מוכנים?



Hi Stranger \ קירסטן דלור

יוני:
שלום, זר. סרט קצרצר של קירסטן לפור שהגיח לעולם כחלק מהאנתולוגיה "זרים" של LNWC (חבורת יוצרים עצמאיים שבוחרת נושא שונה כל שנה). כחלק מהמקבץ הסרט לא עורר הדים מיוחדים, אך ברגע שיצא לבדו לרשת הוא הפך לסרטון ויראלי בן רגע שרץ בכל פלטפורמה אפשרית. סוד הקסם שלו הוא שילוב בין רעיון עצמתי לביצוע מינימליסטי ומדויק. הסרט חושף במערומיו את …

דיאלוג של גוף ונפש: על איש האולר השווצרי

מומלץ מאוד לראות את הסרט לפני הקריאה.
מאמר זה לא מהווה ביקורת אלא ניתוח והניתוח הזה חשוב לי כי מבחינתי הוא חורג הרבה מעבר לסרט הספציפי. הסרט הזה הציף וחידד כמה נקודות שמאפיינות את הקונפליקטים המרכזיים של תחילת המאה הנוכחית ועל כך בהמשך.

הסרט "איש האולר השווצרי" מתאר מסע משותף, סרט באדיז (הייתי חייב להשתמש במשחק המילים הזה) של בחור צעיר בשם האנק, בודד ואומלל על אי בודד, וגופה בשם מני.
כן... גופה.
על פניו, הסרט הזה מופרע לגמרי ולא נשמע כמו משהו שאמור היה להפוך להפקה אמיתית. ללהק את דניאל רדקליף לתפקיד גופה מפליצה היא לא בחירה שגרתית ולהוציא את הגופה להרפתקת Bromance (רומן גברי-חברי) לא הופך את הסרט ליותר סביר. עם זאת מפתיע לגלות שהסרט בנוי לחלוטין במבנה קלאסי מראשיתו ועד סופו. התסריט הוא "מסע הגיבור" באופן הבסיסי ביותר ודווקא מסיבה זו מעניין לתהות מה הסרט מנסה לומר ומה גרם לכך שהיה צורך לספר סיפור מופרך כל כך בתבנית כל כך קלאסית, מעבר לגימיק.
שלב א: האם טרנסג'נדריות היא מטפורה יסמין ששון היא המרצה לתסריט במנשר ולאחר שמצאתי ניתוח שטוען שהגיבור טרנסג'נדר ושבזה …

אולימפיאדה מונפשת

אוליפיאדה מונפשת!
אני גדלתי על חלק מהסרטונים פה והם משעשים מאוד. תהנו!

נתחיל מגוגל דודל יומי לאולימפיאדת החורף 2018


אנימציה ישראלית מבית פיל


מנימליזם אולימפי מבית סטודיו AKA


אוליפיאדת לגו! נהדר!


אולימפיאדת בלונים!


על החירות- קטע מתוך "הנביא"

קטע פואטי אחד מתוך הסרט "הנביא- חליל ג'ובראן".

הסרט הארוך, המבוסס על הספר בשם זה ובו שיריו של חליל גו'בראן, משובץ בקטעי שירה ואנימציה שנעשו בטכניקות שונות על ידי אנימטורים שונים. קטעים קצרים אלו מהווים את נקודת החוזק של הסרט ללא ספק ואחד הקטעים היפים הוא "על החירות" בביצועו של האנימטור הפולני מיכל סוצ'ה:



תהליך העבודה על הקטע כולל עבודה ידנית ודיגיטלית מפרכת שמצדיקה את התוצאה.


טריילר הסרט:


סיפור המסגרת של הסרט עשוי בתלת מימד שמרונדר כדו מימד. מצער לראות שבהתחלה האנימציה נועדה להיות פשוט באנימציה קלאסית וכנראה המראה השתנה משיקולי תקציב:


על תהליך העבודה בשילוב דו מימד מצוייר ותלת מימד.

'השירלי טמפל', סרט הגמר של דניאלה שרר 2013

"שירלי טמפל" הוא סרט הגמר שדניאלה יצרה ב2013 במסגרת לימודיה בRCA, לונדון (היא ישראלית אז זה קצת "אנימציה ישראלית" גם, לא?). זהו סרט מיוחד מכמה בחינות: צורת הבימוי רוויית המעברים הדינמיים משוט לשוט משולבת עם סיפור שהוא חצי חלום וחצי מציאות. ה"שירלי טמפל" הוא משקה אלכוהולי לילדים שנותנים להם במסיבות כדי שהם ירגישו "גדולים". הילד פה נקלע לסיטואציות שלא ברור מה המשמעות שלהן במציאות. שאלת ה"היה או לא היה?" מחדדת את תחושת השכרות הקלה שאולי כולנו חוטאים בה באשר לזכרונות ילדות ואיך שהם מעצבים אותנו.

האתר של דניאלה שרר



יש לה גם קליפ שעשתה השנה ועוד פרויקטים נהדרים שכבר כתבתי עליהם (פה וגם פה):