דלג לתוכן הראשי

Lake (אגם). סרט הגמר של אלה גריסרו ודנה לוי 2014

סרט הגמר המצויין של דנה לוי ואלה גריסרו ממנשר 2014 מצייר מפגש ביער בין בחור שהלך לאיבוד בטראק לבין... (מכיל עירום מצוייר)


הסרט הזה מכיל דקויות רבות ובאמת מצליח להעביר רגש ופנטסיה ומידה מאופקת של אירוטיות.
מה שמעניין אותי זה שהסרט לכאורה עוסק בהומוסקסואליות אבל אלו הם רק פני השטח. המתח בין הבחור ל"יצור" מתחיל כמפגש פנטסטי (האזניים המחודדות מייצגות את האלמנט הפנטסטי הזה כבר בהתחלה) המביא איתו רתיעה של הדמות הראשית. בהמשך הרתיעה מתורגמת לרתיעה מהפן ההומוסקסואלי שבא לידי ביטוי בנשיקה. אבל הסרט לא נעצר שם אלא משיב את האלמנט הפנטסטי וזו בחירה די מגניבה. לפי זה יש פה טשטוש בין המטאפורה (יצור פנטסיה) ל"נושא" וה"מסר" (הומוסקסואליות). הקפיצה בין שניהם שמה את שניהם במרחב המטאפורי והממשי באותה מידה.

אני אסביר.
עולם הפנטסיה הוא הומואירוטי מטבעו כיוון שהפנטסיה משקפת את יוצר הפנטסיה. כמו שבחלומות שלנו כל הדמויות הן ייצוגים שלנו. כך ש"האחר" בחלום הוא בעצם "אני. והמשיכה אליו היא בעצם משיכה עצמית. במובן הזה הפנטזיה פה היא חלק מנושא הסרט ולא רק אמצעי להעברת מסר. אפשר אפילו לומר הפוך: שההומוסקסואליות פה היא המטאפורה למתח שקיים לאדם עם עצמו ועם צדדיו המודחקים.
סרט דו כיווני.
נהדר.

------------
בלוג הסרט עם ארט ורפרנסים
http://deerboy1.blogspot.co.il/



לינקים:
טמבלר לציורים אישיים של אלה גריסרו. http://grisimu.tumblr.com/
ויש עוד עבודות ישנות וטסטים ביוטוב: https://www.youtube.com/user/grisimm/videos

מציג את Centaur Kiss, cover of “La Vie Parisienne” from 1924 by George Leonnec.jpg
אלה ודנה מספרות על הסרט:
"הרעיון מאחורי תהליך היצירה. הרעיון המקורי בא בהשראה מתמונה שמצאה אלה במקרה -(Centaur Kiss, cover of “La Vie Parisienne” from 1924 by George Leonnec )
בציור רואים רכב, רוכב על קנטאור ומנשק אותו. הציור ריתק אותנו, הוא הצליח להיות פרובוקטיבי אך אם זאת קלאסי, דרמטי וגם אזוטרי ופיוטי, ומעל הכל, הרגשנו שהוא הצליח לקיים אצלנו דיאלוג. החלטנו שאנחנו רוצות לייצר את אותה החוויה אצל הצופים שיצפו בסרט שלנו. בתחילת תהליך היצירה, חיפשנו את הקונפליקט המרכזי שנעסוק בו, אך לאט לאט הבנו שכל נושא שאנחנו נוגעות בו בעצם עוסק במתח הקלאסי שבין האפולוני (שכלתני) לדיוניסי (הייצרי), קונפליקט בסיסי שהשאיר לנו הרבה מקום להתמודד מול עצמנו ולגלות את השקפת העולם שלנו דרך היצירה.
הפלטפורמה של האנימציה, אפשרה לסיפור להתקיים במימד שהוא קסום ומעל המציאות, והקונפליקט העוסק בנפש האדם, משאיר את הסיפור רלוונטי לעולמנו ובכך מותיר ליצירה סיכוי אמיתי ליצור שינוי אצל הצופה. לא היה קל לפתור את הסיפור. רצינו לשמור אותו קצר ופשוט.. בעיקר ניסינו להימנע מסוף מוחלט, טוב או רע. כדי לאפשר לצופה לענות על השאלות שעלו אצלו במהלך הצפייה."




וזהו סרט שנה ג של אלה GOING שגם אותו אני מאוד אוהב.

ולסיום, הסרט "בריכת שחיה" של אלקסנדרה הטמרובה עוסק במשהו דומה. מומלץ מאוד:

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

האשמת הקורבן: אלף עזאזל, סרט הגמר של שולי תג'ר וגל חקלאי

אלף עזאזל. שולי תג'ר וגל חקלאי, בצלאל 2016.




חיכיתי הרבה עד שהסרט עלה כי מאוד רציתי לכתוב עליו. הוא אחד הסרטים הבודדים בשנים האחרונות שיש בו גם תוכן וגם צורה שעובדים נהדר יחד. מבחינת הנושא, הסרט הזה מגיע כעשור לאחר סרט הגמר שלי שעוסק באותו טקס ממש בצורה אחרת.
אז קודם כל ראיון קצר עם גל ושולי ולאחריו מחשבותיי על הסרט.

איך הגעתן לרעיון לסרט?
כשחיפשנו רעיון לפרויקט גמר, הדליק אותנו רעיון על בן אדם שמישהו מקלל אותו GO TO HELL ושהוא מחליט באמת ללכת לשם, למקום הפיזי. בשלב הזה זה היה עדין גימיק תלוש. חיפשו מה זה הGO TO HELL המקומי, חקרנו גם על הגהנום ועל גיא בן הנום שנמצא בירושלים. ואז הגענו ל"עזאזל" הר שנמצא במדבר יהודה, ולטקס 'השעיר לעזאזל'. ככל שקראנו יותר ככה ידענו שזה זה.

אמנם שתינו לא מגיעות מבית דתי, אך בעלות הרבה הערכה וסקרנות לדת היהודית. אולי דווקא הגילוי המאוחר והחילוני אפשר לנו להגיע לסיפור הספציפי הזה ולהתייחס לנושא בצורה פתוחה אך ביקורתית.

אז מה הוא בעצם טקס 'השעיר לעזאזל'?

מדובר בטקס מהמסורת היהודית בו הכהן הגדול היה יוצא מירושלים עם עז למדבר יהודה, …

מספיק! סרט קצר של אנה מנצריז (2018)

ללא ספק אחד הסרטים האהובים עליי ל2018. "מספיק" הוא סרט קצר ומקסים על הרגע שבו פשוט נמאס.


אז כן הסרט הזה נהדר אבל הקונספט פשטני לכאורה. מה שבעיניי הופך אותו למשהו ברמה אחרת זה הפסקול. יש בו משהו אפי ונוגה שמרמז על זה שבעצם לא מדובר על אנשים שנמאס להם אלא על כוח גדול שמרחף ומקנן ביחידים עד להתפרצות. חוסר היכולת להכיל יותר אינה חויה סובייקטיבית אלא אנרגיה קוסמית שצוברת כוח בחברה שלא קופצת מהסיר שמתחמם לאיטו.

סצנה מתוך "הרשת":

האתר של אנה: https://annamantzaris.se/
אנה יצרה גם את "אבל חלב זה חשוב" ב2012: https://shulyathakosem.blogspot.com/2015/09/but-milk-is-important-2013.html



מפסק. סרט הגמר של אורי פנחסי, בצלאל 2018

"מפסק" הוא סרט הגמר של אורי פנחסי על ילד דתי המתמודד עם אימת חילול השבת.


הסרט מעלה התמודדות ישירה עם הפחד והצורך לבדוק גבולות דתיים ובכלל. בעיניים חילוניות אני מניח שקשה לזהות את הקונפליקט הגדול למרות שאיסורי הדלקת אור בשבת הם די מוכרים. המאבק של הדמות עובר בסרט בבת אחת מחשש פנימי (עם משחק דמות יפה, דבר נדיר בסרטי גמר) לעימות חיצוני עם יישות מאיימת שהיא ספק סימן שאלה ספק שטן... או שמא זה האל כפי שמצטייר במוחו של הילד? לי היתה תחושה שברמת הפשט הדמות, בהדליקה את האור, ניצבת לבדה, ללא יראת עונש וחטא שנעלמת עם הדלקת האור. מבט כזה אינו נוגע רק למי שחזר בשאלה אלא גם לחוויות של מי שנשאר דתי. עצם העיסוק המופרז בחטא ובפחד מעונש הוא פן מסוים מאוד וחלקי מאוד בהויה הדתית. אולי לכן, אני כדתי, לא פרשתי בתחילה את הסרט כסרט של יוצא בשאלה. כשאני הייתי ב"בצלאל" למשל הגעתי יום אחד ללימודים ללא כיפה כדי להרגיש איך זה. למחרת השבתי אותה כי לא היה לזה משמעות עבורי שהצדיקה את הסרתה. ניתן לקחת את הסרט למקומות פרשניים רבים אחרים: השטן או הספק שנעלם יכול להתפרש כהארה, כלומר, להציג את החילונ…

כותרות ספיידרמן השיבה הביתה 2018

כתוביות הסיום המגניבות של "ספיידרמן השיבה הביתה" שמגיעות מיד אחרי הסיום המפתיע.


מאחורי הקלעים באתר של קריס קרבוני: https://www.chriscarboni.com/h1marvel-studiosh1-spiderman-homecoming/





קצר: disillusionment of 10 point font