דלג לתוכן הראשי

נביא בארץ חדשה- פרידה מיורם גרוס

נביא בארץ חדשה -

פרידה מיורם גרוס (1926-2015) 

כתבה: גילת פרג, יוצרת ואוצרת אנימציה


השבוע נפטר באוסטרליה יוצר האנימציה יורם גרוס. גרוס, יליד פולניה, היה מיוצרי האנימציה החשובים באוסטרליה, ומחלוצי האנימציה הישראלית. 18 שנה ערכה התחנה של גרוס בישראל בין פולניה לאוסטרליה. פרק קצר מתוך חייו הארוכים והפוריים, אך משמעותי לשפתו האמנותית ולהשפעתו על האנימציה בארץ.

יורם גרוס נולד בפולניה ב 1926, והגיע לארץ ב 1950, אחרי שכבר עבד בתעשיית הקולנוע הפולנית. בארץ עבד כצלם ועיתונאי. המשיכה לאנימציה נבעה מתוך רצון לחדש. השימוש במצלמה בטכניקות שונות אפשרה שפה ויזואלית וסיפורית שונה מהשפה הקולנועית והתיעודית, בה עסק לפרנסתו. גרוס השתמש בציור ע"ג הפילם, חשיפות לאור, CUT OUTS ואנימציית בובות מחומרים שונים. אחד החומרים, שלא ראיתי שימוש בו לפניו או אחריו, היה בבניית בובות מנייר כסף מקומט (מצורף למטה).
גרוס היה חריג בנוף הישראלי. באותן שנים כמעט ולא נעשתה אנימציה בארץ. כמה סרטים מצויירים בודדים ומעט פרסומות בסטופ-מושן. גם סרטיו של גרוס עדין לא חרגו מאד ממקומו כצלם. את האנימציה המצוירת יתחיל לפתח רק באוסטרליה, ואילו הסרטים בארץ נעו בין קולנוע ניסיוני לאנימציית סטופ- מושן. החריגות, ובעיני גם האומץ של יורם גרוס היה דווקא בתכנים. הוא נגע בסרטיו בזיכרון השואה ובזיכרונות מהקהילה היהודית באירופה, בניגוד לזרם האנטי גלותי של אותה תקופה.

ב 1960 מתחיל גרוס ליצור את סרטו הארוך הראשון "בעל החלומות". זהו סרט האנימציה הארוך הראשון במזרח התיכון והאחרון בארץ עד "ואלס עם באשיר"- 48 שנים אחריו. נושא הסרט כבר התקרב לזרם המרכזי. הוא דילג על הגלות וחזר לתנ"ך. זהו סיפורם של יוסף ואחיו. אני נוטה לראות בכל הסרטים של גרוס סוג של אוטוביוגרפיות. גרוס סיפר על קשריו עם הדמויות והסיפורים בסרטיו בראיונות שונים. מנקודת מבט זו, אני יכולה להבין את המשיכה של גרוס לסיפור יוסף, החולם והשורד. סצנות החלומות האירו את האופטימיות, והיו הזדמנות לאפקטים של אור, חשיפות כפולות וקולנוע מופשט. את הדמויות והתפאורה יצר ג'ון בייל, אחיו- נתן גרוס, היה שותפו לכתיבה. הסרט נוצר בצריף פח בחולות בת ים. אפשר רק לתאר את היוצרים והסט נמסים לאורך היצירה, וממחישים את הפער בין ההקרנה בקאן והפרסים למציאות הארץ ישראלית. האנימציה ב"בעל החלומות" היתה פשוטה, אולי פשוטה מאד. יכולת ההבעה של הבובות היתה מוגבלת והסצנות מינימליסטיות ומול זה עמד פס קול רב מימדים של תזמורת וצוות שחקנים מכובד.
הסרט זכה בפרסים רבים, אך הותיר את גרוס בחובות. גם הקומדיה שיצר אחריו "גרוש וחצי" לא הצליחה לסגור את החוב, וגרוס עוזב לאוסטרליה, משאיר אחריו כמה דברים חשובים: זרע יצירת אנימציה ישראלית, שולחן אנימציה ואת המילה "הנפשה". שולחן האנימציה של גרוס נמכר ליצחק יורש, והתחיל את היחידה לאנימציה בבצלאל. את המילה "הנפשה" המציא גרוס בראיון שנתן על הסרט "בעל החלומות", ואת המחשבה שאפשר לעשות אנימציה לקח איתו גרוס לאוסטרליה.

בארץ המשיכו לא לעשות אנימציה (כמעט) עוד שנים רבות, ובארץ החדשה התחיל גרוס ליצור אנימציה חדשה. הוא עבר לאנימציה מצויירת, נרטיבית ומיועדת לילדים. הדמויות שלו היו קנגורואים וקואלות, ובתוכם נותר עדין גרוס המקורי. החלומות נעשו גדולים יותר, וצמחו לסטודיו הגדול והחשוב באוסטרליה לאנימציה. הכתיבה לילדים חיזקה את האופטימיות וחוש ההומור, ובתוך האנימציה הקלאסית נכנסה השפה הויזואלית הייחודית של גרוס- דמויות מצויירות בסביבות מצולמות. הטכניקה לא הייתה חדשה, אך בסרטיו התמימים וילדותיים ככל שהיו, הרקעים החזירו את הדמויות למציאות, שהצופה אינו יכול שלא לחוש איזה געגוע ופחד בתמונות היער הראליסטיות. גם גרוס של פולניה נותר בסרטים, ובעיקר בבלינקי ביל, הקואלה המפורסמת של גרוס. הדמות הגיעה מספר ילדים ניו-זילאנדי, אך גרוס יצק לתוכה את עצמו. האופי של בלינקי- שובב ומצחיק , כמו גם תסריטים רבים, נלקחו מגרוס הילד. היער, לעומת זאת, הושפעו מזיכרונות גרוס הנער במלחמה.

ב-2009, במסגרת מחקר שערכתי לצורך תערוכת היסטוריית אנימציה ישראלית למוזיאון לקריקטורה וקומיקס בחולון, החלטתי להזמין את סנדרה ויורם גרוס לארץ. והם הגיעו! את ערב המחווה לכבודם בסינמטק חולון ותערוכת הסטים והבובות מ"בעל החלומות" עזרו ליצור גלית גאון והמוזיאון, סינמטק חולון, דודו שליטא, חנן קמינסקי ואחיינו ומתעד הקולנוע- יעקב גרוס. זה היה מפגש מרגש, והאולם היה מלא ביוצרים רבים שליוו את גרוס לאורך השנים. הרגשתי שהאנשים באולם ממלאים את החלל, שנדמה היה שקיים ביצירה הישראלית, אך אולי התקיים בעיקר בידע שלנו. זה היה הרגע שחיזק את ההכרה בצורך ביצירת ארכיון ראוי והשקיה מחדש של השורשים שלנו. ומן הצד השני- יורם וסנדרה התחברו אל האנשים והיצירה בארץ. הם ייסדו את "פרס גרוס למצויינות באנימציה". הפרס מתקיים ברוחו של גרוס, ליוצרים שחוקרים, יוצרים ומחדשים באנימציה. כל מי שזכה בפרס יעיד על היחס החם ותשומת הלב האישית של סנדרה ויורם. מבחינת אסיף, מייצר פרס גרוס את הגשר בין פירות היצירה לשורשיה.

לינקים:
פתיח לערב המחווה לגרוס בחולון:



יורם גרוס מספר על בלינקי ביל וילדותו- מתוך מסע עם הנכדים:


רק לאחרונה, בלינקי ביל, הדמות המזוהה איתו יותר מכל, הפך השנה לדמות בתלת מימד:


כתבה על בעל החלומות, סרט האנימציה הראשון הישראלי באורך מלא:


מאחורי הקלעים:


"מעשה כספים" סרטון הסברה ישראלי:







פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

על 22 חוקי הכתיבה של פיקסאר

החדשות הטובות הן שפיקסאר פתחו סדנת אונליין חינמית לסטוריטלינג בכתובת הזו: הכרות עם סטוריטלינג- PIXAR IN A BOX סדנת פיקסאר מקוונת.
אני כמו הרבה אנשים אוהב את פיקסאר אבל לא את מה שעובר עליהם כבר שנים לא מעטות. חלק מהביקורת שלי עליהם זה הדחף שלהם לרוץ ולספר לחבר'ה איך מספרים סיפור. יש לי תחושה שככל שהם להוטים ללמד הם פחות ופחות יודעים בעצמם. אחד הדגלים של גישת הTED הזו, הקואוצ'ריות המיידית מעוררת ההשראה, הוא "רשימת 22 החוקים לסיפור של פיקסאר" אותם באתי לסקור פה בליווי מחשבות שלי שחלקן מבוססות על מאמרים שקראתי\ראיתי.

הסרטון הפותח של הסדנה:

22 החוקים של פיקסאר בתרגום חופשי והערות:

חוקי הסיפור של פיקסאר הופיעו לראשונה בטוויטר של אמנית הסטוריבורד אמה קוטס ttps://twitter.com/lawnrocket ומשם חרכו את הרשת. אלה לא ממש חוקים אלא אוסף של טיפים לא רשמיים שחושפים מעט משיטת העבודה של פיקסאר.

#1: הצופה מעריך דמות על נסיון, לאו דווקא על ההצלחה.
מה שזה אומר בעצם זה שסיפור עוסק בתהליך והרבה פעמים תהליך פנימי חשוב יותר מחיצוני. זו הסיבה שאינדיאנה ג'ונס יכול היה לא לעשות כלום ועדיין הנא…

PATTERNS ועוד יצירות של שחר דיויס

בכל אנימציה יש מימד אקספרימנטלי אבל לפעמים מגיח משהו שונה לגמרי. סרט הגמר מבצלאל של שחר דיויס מחייב הקדמה קצרה. זהו סרט מאוד תובעני הבנוי כוידאו ארט, מופשט ועם זאת בעל עוצמה. אני ממליץ לקחת נשימה עמוקה ולשקוע בכסא ל15 דקות של דפוסים. מסך מלא הכרחי.


עבודות נוספות שלו ולאחריהן הסבר על PATTERNS מפי היוצר.


עבודה משותפת לשחר וטל קנטור:






שחר דיויס מפרט את מה שעומד מאחורי היצירה:
"Patterns הוא סדרה של אנימציות דיגיטליות בהן תמונות וצלילים גולמיים, המופקים על ידי אלגוריתמים, מעוצבים על ידי האמן לצורות וצלילים בעלי משמעות.

הנחת היסוד של העבודה היא שהמדיום הדיגיטלי הינו עולם. עולם שניתן לחקור ולתרבת באמצעות תהליך היצירה האמנותי. המדיום הדיגיטלי הוא עולם משום שהוא מהווה פלטפורמה לקיומן של ישויות ואירועים. זהו עולם זר עם חוקי טבע ייחודיים ושונים. זהו עולם בדיד שבו אטומים הם פיקסלים ודגימות אודיו בודדות ושבו הכוחות הפיזיקליים הם תהליכי עיבוד ממוחשב שמשנים את צורתו של החומר הדיגיטלי. לפני שהאמן מתרבת אותו, עולם זה הוא בבחינת אות-סתום לצופה האנושי. התוצאה הסופית היא שילוב של זר ומוכר. מתקבלת תחו…

לגו הסרט - משחק ויצירתיות

"סרט אמוג'י" והתגובות הקשות אליו מדגים את הרתיעה המיידית שלנו ממה שמריח ממסחריות. כל סרט ארוך הוא מסחרי מעצם זה שהוא מנסה להרוויח כסף אבל יש סרטים שברור שזו ההצדקה היחידה לקיומם. "סרט לגו" בקלות יכול היה ליפול למלכודת הזו. הוא נוצר על ידי חברת ענק שמוכרת צעצועים והסרט, בעל השם הגנרי, נראה במבט ראשון כפרסומת לצעצועים באורך שעה וחצי.
אבל בפועל הוא הרבה מעבר לכך ומי שצופה בסרט מרגיש שהיוצרים, כריס מילר ופיל לורד, היו מודעים למלכוד שהם עלולים לפול לתוכו. מה הם עשו? הפכו את החיסרון ליתרון! הם יודעים שהם משרתים חברת ענק שמסוגלת לגייס לכוחותיה את כל המותגים הגדולים ביותר מבאטמן ועד שר הטבעות ולכן הם משתמשים בכוח הזה כדי לומר משהו על מותגי-על בעזרת סיפור-על. מה שהם עושים למותג (החזרה שלו לידיים היצירתיות של הילד, חזרה לקוביות ובניה) הם עושים גם לסיפור. הם משתמשים בתבניות הכי שחוקות במודע: הזקן החכם, מסע הגיבור, הגיבור הגנרי שמגלה את כוחו, סיפור אהבה שמתחיל רע וזאת רק על מנת להשתמש בהם כקומה ראשונה עליה הם יעשו חיבור ריגשי אלינו הצופים ככאלו שמתבוננים בתבניות הוליוודיו…

האם אנו רובוטים? קליפ ישראלי חדש

האם אנו רובוטים? שאלה טובה.
את הקליפ הזה לWhite Fortune, המשלב סטופמושן ואפטר-אפקטס, יצרו תום מדר ואם-לי נוי שאחראים לסרט המצויין "בפה פעור ואוזניים עצומות".
קרדיטים נוספים:
דן סחר- אפטר אפקטס
אלמוג מזרחי- אנימציית תלת.
תהנו!


למי שפספס: סרט הגמר שלהם עליו כתבתי פה https://shulyathakosem.blogspot.co.il/2013/11/WIDEOPEN.html:


FEAST סעודת המלכים של דיסני

הסרט FEAST של דיסני זכה באוסקר. הוא מבויים מצויין והארט שלו הוא תאווה לעיניים. בסרט, מערכת יחסים מיוצגת על ידי המבט מהצד: של הכלב ודרך האוכל. מבין השורות אנחנו מבינים מה קורה עד ששני האלמנטים האלו הופכים להיות גם מעורבים במערכת היחסים הזאת.
הסרט מרחיב את הגבולות העיצוביים של אנימציה תלת מימדית ומשתמש בטכניקות חדשות שאני מקווה שיחדרו גם לעולם הסרטים הארוכים. אם זה יקרה אנחנו נקבל סרטים שהעיצוב בהם לא כורע ברך בפני הראליזם אלא נותן חופש גדול יותר ליוצרים לייצר מראה מגוון ומסוגנן יותר.
‎‎פרסום‎ by Ксения Сухова.‎
ההרצאה של היוצר היא מרתקת ומהווה הצצה מעוררת השראה לתהליכי העבודה שלו. ועל הגלגולים שעבר הסרט.
*דרך THE CAB ודרך ITS ART

ארט: