נביא בארץ חדשה -
פרידה מיורם גרוס (1926-2015)
כתבה: גילת פרג, יוצרת ואוצרת אנימציה
יורם גרוס נולד בפולניה ב 1926, והגיע לארץ ב 1950, אחרי שכבר עבד בתעשיית הקולנוע הפולנית. בארץ עבד כצלם ועיתונאי. המשיכה לאנימציה נבעה מתוך רצון לחדש. השימוש במצלמה בטכניקות שונות אפשרה שפה ויזואלית וסיפורית שונה מהשפה הקולנועית והתיעודית, בה עסק לפרנסתו. גרוס השתמש בציור ע"ג הפילם, חשיפות לאור, CUT OUTS ואנימציית בובות מחומרים שונים. אחד החומרים, שלא ראיתי שימוש בו לפניו או אחריו, היה בבניית בובות מנייר כסף מקומט (מצורף למטה).
גרוס היה חריג בנוף הישראלי. באותן שנים כמעט ולא נעשתה אנימציה בארץ. כמה סרטים מצויירים בודדים ומעט פרסומות בסטופ-מושן. גם סרטיו של גרוס עדין לא חרגו מאד ממקומו כצלם. את האנימציה המצוירת יתחיל לפתח רק באוסטרליה, ואילו הסרטים בארץ נעו בין קולנוע ניסיוני לאנימציית סטופ- מושן. החריגות, ובעיני גם האומץ של יורם גרוס היה דווקא בתכנים. הוא נגע בסרטיו בזיכרון השואה ובזיכרונות מהקהילה היהודית באירופה, בניגוד לזרם האנטי גלותי של אותה תקופה.
ב 1960 מתחיל גרוס ליצור את סרטו הארוך הראשון "בעל החלומות". זהו סרט האנימציה הארוך הראשון במזרח התיכון והאחרון בארץ עד "ואלס עם באשיר"- 48 שנים אחריו. נושא הסרט כבר התקרב לזרם המרכזי. הוא דילג על הגלות וחזר לתנ"ך. זהו סיפורם של יוסף ואחיו. אני נוטה לראות בכל הסרטים של גרוס סוג של אוטוביוגרפיות. גרוס סיפר על קשריו עם הדמויות והסיפורים בסרטיו בראיונות שונים. מנקודת מבט זו, אני יכולה להבין את המשיכה של גרוס לסיפור יוסף, החולם והשורד. סצנות החלומות האירו את האופטימיות, והיו הזדמנות לאפקטים של אור, חשיפות כפולות וקולנוע מופשט. את הדמויות והתפאורה יצר ג'ון בייל, אחיו- נתן גרוס, היה שותפו לכתיבה. הסרט נוצר בצריף פח בחולות בת ים. אפשר רק לתאר את היוצרים והסט נמסים לאורך היצירה, וממחישים את הפער בין ההקרנה בקאן והפרסים למציאות הארץ ישראלית. האנימציה ב"בעל החלומות" היתה פשוטה, אולי פשוטה מאד. יכולת ההבעה של הבובות היתה מוגבלת והסצנות מינימליסטיות ומול זה עמד פס קול רב מימדים של תזמורת וצוות שחקנים מכובד.
הסרט זכה בפרסים רבים, אך הותיר את גרוס בחובות. גם הקומדיה שיצר אחריו "גרוש וחצי" לא הצליחה לסגור את החוב, וגרוס עוזב לאוסטרליה, משאיר אחריו כמה דברים חשובים: זרע יצירת אנימציה ישראלית, שולחן אנימציה ואת המילה "הנפשה". שולחן האנימציה של גרוס נמכר ליצחק יורש, והתחיל את היחידה לאנימציה בבצלאל. את המילה "הנפשה" המציא גרוס בראיון שנתן על הסרט "בעל החלומות", ואת המחשבה שאפשר לעשות אנימציה לקח איתו גרוס לאוסטרליה.
בארץ המשיכו לא לעשות אנימציה (כמעט) עוד שנים רבות, ובארץ החדשה התחיל גרוס ליצור אנימציה חדשה. הוא עבר לאנימציה מצויירת, נרטיבית ומיועדת לילדים. הדמויות שלו היו קנגורואים וקואלות, ובתוכם נותר עדין גרוס המקורי. החלומות נעשו גדולים יותר, וצמחו לסטודיו הגדול והחשוב באוסטרליה לאנימציה. הכתיבה לילדים חיזקה את האופטימיות וחוש ההומור, ובתוך האנימציה הקלאסית נכנסה השפה הויזואלית הייחודית של גרוס- דמויות מצויירות בסביבות מצולמות. הטכניקה לא הייתה חדשה, אך בסרטיו התמימים וילדותיים ככל שהיו, הרקעים החזירו את הדמויות למציאות, שהצופה אינו יכול שלא לחוש איזה געגוע ופחד בתמונות היער הראליסטיות. גם גרוס של פולניה נותר בסרטים, ובעיקר בבלינקי ביל, הקואלה המפורסמת של גרוס. הדמות הגיעה מספר ילדים ניו-זילאנדי, אך גרוס יצק לתוכה את עצמו. האופי של בלינקי- שובב ומצחיק , כמו גם תסריטים רבים, נלקחו מגרוס הילד. היער, לעומת זאת, הושפעו מזיכרונות גרוס הנער במלחמה.
ב-2009, במסגרת מחקר שערכתי לצורך תערוכת היסטוריית אנימציה ישראלית למוזיאון לקריקטורה וקומיקס בחולון, החלטתי להזמין את סנדרה ויורם גרוס לארץ. והם הגיעו! את ערב המחווה לכבודם בסינמטק חולון ותערוכת הסטים והבובות מ"בעל החלומות" עזרו ליצור גלית גאון והמוזיאון, סינמטק חולון, דודו שליטא, חנן קמינסקי ואחיינו ומתעד הקולנוע- יעקב גרוס. זה היה מפגש מרגש, והאולם היה מלא ביוצרים רבים שליוו את גרוס לאורך השנים. הרגשתי שהאנשים באולם ממלאים את החלל, שנדמה היה שקיים ביצירה הישראלית, אך אולי התקיים בעיקר בידע שלנו. זה היה הרגע שחיזק את ההכרה בצורך ביצירת ארכיון ראוי והשקיה מחדש של השורשים שלנו. ומן הצד השני- יורם וסנדרה התחברו אל האנשים והיצירה בארץ. הם ייסדו את "פרס גרוס למצויינות באנימציה". הפרס מתקיים ברוחו של גרוס, ליוצרים שחוקרים, יוצרים ומחדשים באנימציה. כל מי שזכה בפרס יעיד על היחס החם ותשומת הלב האישית של סנדרה ויורם. מבחינת אסיף, מייצר פרס גרוס את הגשר בין פירות היצירה לשורשיה.
בארץ המשיכו לא לעשות אנימציה (כמעט) עוד שנים רבות, ובארץ החדשה התחיל גרוס ליצור אנימציה חדשה. הוא עבר לאנימציה מצויירת, נרטיבית ומיועדת לילדים. הדמויות שלו היו קנגורואים וקואלות, ובתוכם נותר עדין גרוס המקורי. החלומות נעשו גדולים יותר, וצמחו לסטודיו הגדול והחשוב באוסטרליה לאנימציה. הכתיבה לילדים חיזקה את האופטימיות וחוש ההומור, ובתוך האנימציה הקלאסית נכנסה השפה הויזואלית הייחודית של גרוס- דמויות מצויירות בסביבות מצולמות. הטכניקה לא הייתה חדשה, אך בסרטיו התמימים וילדותיים ככל שהיו, הרקעים החזירו את הדמויות למציאות, שהצופה אינו יכול שלא לחוש איזה געגוע ופחד בתמונות היער הראליסטיות. גם גרוס של פולניה נותר בסרטים, ובעיקר בבלינקי ביל, הקואלה המפורסמת של גרוס. הדמות הגיעה מספר ילדים ניו-זילאנדי, אך גרוס יצק לתוכה את עצמו. האופי של בלינקי- שובב ומצחיק , כמו גם תסריטים רבים, נלקחו מגרוס הילד. היער, לעומת זאת, הושפעו מזיכרונות גרוס הנער במלחמה.
ב-2009, במסגרת מחקר שערכתי לצורך תערוכת היסטוריית אנימציה ישראלית למוזיאון לקריקטורה וקומיקס בחולון, החלטתי להזמין את סנדרה ויורם גרוס לארץ. והם הגיעו! את ערב המחווה לכבודם בסינמטק חולון ותערוכת הסטים והבובות מ"בעל החלומות" עזרו ליצור גלית גאון והמוזיאון, סינמטק חולון, דודו שליטא, חנן קמינסקי ואחיינו ומתעד הקולנוע- יעקב גרוס. זה היה מפגש מרגש, והאולם היה מלא ביוצרים רבים שליוו את גרוס לאורך השנים. הרגשתי שהאנשים באולם ממלאים את החלל, שנדמה היה שקיים ביצירה הישראלית, אך אולי התקיים בעיקר בידע שלנו. זה היה הרגע שחיזק את ההכרה בצורך ביצירת ארכיון ראוי והשקיה מחדש של השורשים שלנו. ומן הצד השני- יורם וסנדרה התחברו אל האנשים והיצירה בארץ. הם ייסדו את "פרס גרוס למצויינות באנימציה". הפרס מתקיים ברוחו של גרוס, ליוצרים שחוקרים, יוצרים ומחדשים באנימציה. כל מי שזכה בפרס יעיד על היחס החם ותשומת הלב האישית של סנדרה ויורם. מבחינת אסיף, מייצר פרס גרוס את הגשר בין פירות היצירה לשורשיה.
לינקים:
פתיח לערב המחווה לגרוס בחולון:
יורם גרוס מספר על בלינקי ביל וילדותו- מתוך מסע עם הנכדים:
רק לאחרונה, בלינקי ביל, הדמות המזוהה איתו יותר מכל, הפך השנה לדמות בתלת מימד:
כתבה על בעל החלומות, סרט האנימציה הראשון הישראלי באורך מלא:
מאחורי הקלעים:
מאחורי הקלעים:
"מעשה כספים" סרטון הסברה ישראלי:
תגובות
הוסף רשומת תגובה