דלג לתוכן הראשי

נביא בארץ חדשה- פרידה מיורם גרוס

נביא בארץ חדשה -

פרידה מיורם גרוס (1926-2015) 

כתבה: גילת פרג, יוצרת ואוצרת אנימציה


השבוע נפטר באוסטרליה יוצר האנימציה יורם גרוס. גרוס, יליד פולניה, היה מיוצרי האנימציה החשובים באוסטרליה, ומחלוצי האנימציה הישראלית. 18 שנה ערכה התחנה של גרוס בישראל בין פולניה לאוסטרליה. פרק קצר מתוך חייו הארוכים והפוריים, אך משמעותי לשפתו האמנותית ולהשפעתו על האנימציה בארץ.

יורם גרוס נולד בפולניה ב 1926, והגיע לארץ ב 1950, אחרי שכבר עבד בתעשיית הקולנוע הפולנית. בארץ עבד כצלם ועיתונאי. המשיכה לאנימציה נבעה מתוך רצון לחדש. השימוש במצלמה בטכניקות שונות אפשרה שפה ויזואלית וסיפורית שונה מהשפה הקולנועית והתיעודית, בה עסק לפרנסתו. גרוס השתמש בציור ע"ג הפילם, חשיפות לאור, CUT OUTS ואנימציית בובות מחומרים שונים. אחד החומרים, שלא ראיתי שימוש בו לפניו או אחריו, היה בבניית בובות מנייר כסף מקומט (מצורף למטה).
גרוס היה חריג בנוף הישראלי. באותן שנים כמעט ולא נעשתה אנימציה בארץ. כמה סרטים מצויירים בודדים ומעט פרסומות בסטופ-מושן. גם סרטיו של גרוס עדין לא חרגו מאד ממקומו כצלם. את האנימציה המצוירת יתחיל לפתח רק באוסטרליה, ואילו הסרטים בארץ נעו בין קולנוע ניסיוני לאנימציית סטופ- מושן. החריגות, ובעיני גם האומץ של יורם גרוס היה דווקא בתכנים. הוא נגע בסרטיו בזיכרון השואה ובזיכרונות מהקהילה היהודית באירופה, בניגוד לזרם האנטי גלותי של אותה תקופה.

ב 1960 מתחיל גרוס ליצור את סרטו הארוך הראשון "בעל החלומות". זהו סרט האנימציה הארוך הראשון במזרח התיכון והאחרון בארץ עד "ואלס עם באשיר"- 48 שנים אחריו. נושא הסרט כבר התקרב לזרם המרכזי. הוא דילג על הגלות וחזר לתנ"ך. זהו סיפורם של יוסף ואחיו. אני נוטה לראות בכל הסרטים של גרוס סוג של אוטוביוגרפיות. גרוס סיפר על קשריו עם הדמויות והסיפורים בסרטיו בראיונות שונים. מנקודת מבט זו, אני יכולה להבין את המשיכה של גרוס לסיפור יוסף, החולם והשורד. סצנות החלומות האירו את האופטימיות, והיו הזדמנות לאפקטים של אור, חשיפות כפולות וקולנוע מופשט. את הדמויות והתפאורה יצר ג'ון בייל, אחיו- נתן גרוס, היה שותפו לכתיבה. הסרט נוצר בצריף פח בחולות בת ים. אפשר רק לתאר את היוצרים והסט נמסים לאורך היצירה, וממחישים את הפער בין ההקרנה בקאן והפרסים למציאות הארץ ישראלית. האנימציה ב"בעל החלומות" היתה פשוטה, אולי פשוטה מאד. יכולת ההבעה של הבובות היתה מוגבלת והסצנות מינימליסטיות ומול זה עמד פס קול רב מימדים של תזמורת וצוות שחקנים מכובד.
הסרט זכה בפרסים רבים, אך הותיר את גרוס בחובות. גם הקומדיה שיצר אחריו "גרוש וחצי" לא הצליחה לסגור את החוב, וגרוס עוזב לאוסטרליה, משאיר אחריו כמה דברים חשובים: זרע יצירת אנימציה ישראלית, שולחן אנימציה ואת המילה "הנפשה". שולחן האנימציה של גרוס נמכר ליצחק יורש, והתחיל את היחידה לאנימציה בבצלאל. את המילה "הנפשה" המציא גרוס בראיון שנתן על הסרט "בעל החלומות", ואת המחשבה שאפשר לעשות אנימציה לקח איתו גרוס לאוסטרליה.

בארץ המשיכו לא לעשות אנימציה (כמעט) עוד שנים רבות, ובארץ החדשה התחיל גרוס ליצור אנימציה חדשה. הוא עבר לאנימציה מצויירת, נרטיבית ומיועדת לילדים. הדמויות שלו היו קנגורואים וקואלות, ובתוכם נותר עדין גרוס המקורי. החלומות נעשו גדולים יותר, וצמחו לסטודיו הגדול והחשוב באוסטרליה לאנימציה. הכתיבה לילדים חיזקה את האופטימיות וחוש ההומור, ובתוך האנימציה הקלאסית נכנסה השפה הויזואלית הייחודית של גרוס- דמויות מצויירות בסביבות מצולמות. הטכניקה לא הייתה חדשה, אך בסרטיו התמימים וילדותיים ככל שהיו, הרקעים החזירו את הדמויות למציאות, שהצופה אינו יכול שלא לחוש איזה געגוע ופחד בתמונות היער הראליסטיות. גם גרוס של פולניה נותר בסרטים, ובעיקר בבלינקי ביל, הקואלה המפורסמת של גרוס. הדמות הגיעה מספר ילדים ניו-זילאנדי, אך גרוס יצק לתוכה את עצמו. האופי של בלינקי- שובב ומצחיק , כמו גם תסריטים רבים, נלקחו מגרוס הילד. היער, לעומת זאת, הושפעו מזיכרונות גרוס הנער במלחמה.

ב-2009, במסגרת מחקר שערכתי לצורך תערוכת היסטוריית אנימציה ישראלית למוזיאון לקריקטורה וקומיקס בחולון, החלטתי להזמין את סנדרה ויורם גרוס לארץ. והם הגיעו! את ערב המחווה לכבודם בסינמטק חולון ותערוכת הסטים והבובות מ"בעל החלומות" עזרו ליצור גלית גאון והמוזיאון, סינמטק חולון, דודו שליטא, חנן קמינסקי ואחיינו ומתעד הקולנוע- יעקב גרוס. זה היה מפגש מרגש, והאולם היה מלא ביוצרים רבים שליוו את גרוס לאורך השנים. הרגשתי שהאנשים באולם ממלאים את החלל, שנדמה היה שקיים ביצירה הישראלית, אך אולי התקיים בעיקר בידע שלנו. זה היה הרגע שחיזק את ההכרה בצורך ביצירת ארכיון ראוי והשקיה מחדש של השורשים שלנו. ומן הצד השני- יורם וסנדרה התחברו אל האנשים והיצירה בארץ. הם ייסדו את "פרס גרוס למצויינות באנימציה". הפרס מתקיים ברוחו של גרוס, ליוצרים שחוקרים, יוצרים ומחדשים באנימציה. כל מי שזכה בפרס יעיד על היחס החם ותשומת הלב האישית של סנדרה ויורם. מבחינת אסיף, מייצר פרס גרוס את הגשר בין פירות היצירה לשורשיה.

לינקים:
פתיח לערב המחווה לגרוס בחולון:



יורם גרוס מספר על בלינקי ביל וילדותו- מתוך מסע עם הנכדים:


רק לאחרונה, בלינקי ביל, הדמות המזוהה איתו יותר מכל, הפך השנה לדמות בתלת מימד:


כתבה על בעל החלומות, סרט האנימציה הראשון הישראלי באורך מלא:


מאחורי הקלעים:


"מעשה כספים" סרטון הסברה ישראלי:







פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

- SCORPION DAGGER - קליפ חדש וגיפים פארודיים על אמנות הרנסנס

"אנשים מצלמים זה את זה כדי להוכיח שהם באמת קיימים."

זה זמן מה ש SCORPION DAGGER (ג'יימס קאר) מוציא ממים וגיפים הזויים המבוססים על ציורים קלאסיים.
עכשיו גם בקליפ חדש ומוצלח מאוד של THE DIG:


אתר היוצר עם כמויות של גיפים: http://www.scorpiondagger.com/
פייסבוק: https://www.facebook.com/jameskerrscorpiondagger







סצנות שלא תראו: חדי קרן.





למה באמת אין חדי קרן?

על 22 חוקי הכתיבה של פיקסאר

החדשות הטובות הן שפיקסאר פתחו סדנת אונליין חינמית לסטוריטלינג בכתובת הזו: הכרות עם סטוריטלינג- PIXAR IN A BOX סדנת פיקסאר מקוונת.
אני כמו הרבה אנשים אוהב את פיקסאר אבל לא את מה שעובר עליהם כבר שנים לא מעטות. חלק מהביקורת שלי עליהם זה הדחף שלהם לרוץ ולספר לחבר'ה איך מספרים סיפור. יש לי תחושה שככל שהם להוטים ללמד הם פחות ופחות יודעים בעצמם. אחד הדגלים של גישת הTED הזו, הקואוצ'ריות המיידית מעוררת ההשראה, הוא "רשימת 22 החוקים לסיפור של פיקסאר" אותם באתי לסקור פה בליווי מחשבות שלי שחלקן מבוססות על מאמרים שקראתי\ראיתי.

הסרטון הפותח של הסדנה:

22 החוקים של פיקסאר בתרגום חופשי והערות:

חוקי הסיפור של פיקסאר הופיעו לראשונה בטוויטר של אמנית הסטוריבורד אמה קוטס ttps://twitter.com/lawnrocket ומשם חרכו את הרשת. אלה לא ממש חוקים אלא אוסף של טיפים לא רשמיים שחושפים מעט משיטת העבודה של פיקסאר.

#1: הצופה מעריך דמות על נסיון, לאו דווקא על ההצלחה.
מה שזה אומר בעצם זה שסיפור עוסק בתהליך והרבה פעמים תהליך פנימי חשוב יותר מחיצוני. זו הסיבה שאינדיאנה ג'ונס יכול היה לא לעשות כלום ועדיין הנא…

מאמרי וידאו מומלצים 2017

מאמרי הוידאו של 2017! איזה כיף זה מאמרי וידאו. למה לכתוב על קולנוע אם אפשר להסביר ולהדגים באותו הזמן? אמנם השנה נסגר אחד הערוצים הבולטים שעסקו במאמרי וידאו קולנועיים "Every frame a painting" אך הוא השאיר אחריו ערוצים מקבילים טובים לא פחות. הנה כמה מאמרי שעשו לי את השנה. אני לא מצפה שתוכלו לראות את כולם ולכן תמצתתי את נושאי הסרטונים כדי שתוכלו לבחור בעצמכם.
נתחיל בדן הרמון, אולי אישיות השנה. אמנם ריק ומורטי איתנו כבר זמן מה אבל התסריטאי והיוצר הזה מהווה מופת לאדם שגם כותב קומדיות מצוינות ופרועות וגם לא מטריד מינית! מעבר לזה יש לו הבנה מעמיקה בסטוריטלינג, אפיון דמויות ומסע הגיבור, הבנה שבאה לידי ביטוי בסרטונים אלו. למעמיקים כדאי לשוטט גם כאן: http://channel101.wikia.com/wiki/Dan_Harmon כמות גדולה של הרצאות התקיימו בישראל השנה על הסדרה במקומות שונים ובהקשרים שונים מפנטזיה ועד כלכלה עד שלפעמים נדמה שזו אינה סדרה אלא חומר לעבודות סמנריוניות.


אחד המקורות הפוריים בנושאי קולנוע ברשת, אתר NOFILMSCHOOL (כי כשיש רשת מי צריך ללמוד קולנוע? כביכול), סוקר את מאמרי הוידאו שהוא אהב השנה: http…

CUPHEAD משחק בסטייל אנימציה קלאסית

המשחק CUPHEAD (ראש-ספל) מתאר מסע הרפתקאות של שני ראשי ספל בעקבות התערבות כושלת עם השטן.
לא רק שהמשחק מאופיין בסגנון האנימציה של האחים פליישר אלא שהוא גם נעשה באותה הטכניקה! מצוייר על נייר וצבוע ידנית (רק צביעת הדמויות בפוטשופ) והרקעים בצבעי מים. התוצאה באמת מקסימה ונאמנה למקור ההשראה:



לקניה: http://store.steampowered.com/app/268910/Cuphead/
אתר המשחק: http://www.cupheadgame.com/ המשחק נוצר על ידי סטודיו MDHR. 11 דקות מהמשחק:


המשחק מורכב מהתייחסויות ליצירות אנימציה קלאסיות מ"עצים ופרחים" של דיסני, דרך "מיקי בארץ המראה" ועד בטי בופ, פליקס החתול ופופאי.

עדכון: המשחק השיג מליון הורדות בשבועיים. הוא מצליח ואהוב ביותר, גם אם קשה מאוד לנצח אותו.

הרצאה על תהליך האנימציה:

ההשפעות על קאפהד:






מומלץ: הבלוג של האנימטור ג'ייק קלארק.









קרטון קלאסי אחד מיני רבים שמהווים השראה למשחק: ילדי הנעל, של האחים פליישר

יונתן וסרמן: מלא יצירות מנסות להעלות נוסטלגיה למשהו שהקהל עצמו לא חווה. מה שיפה בקאפהד זה שהוא משחק עם הרעיון של נוסטלגיה,. הוא מסתכל על הסרטים הישנים מנקודת מבט של ריחוק. …

דרדסים- הכפר האבוד או: דרדסית בעמק פדלחוש

מחשבה בעקבות "דרדסים- הכפר האבוד" 2017
דרדסית היא אולי החולשה הגדולה ביותר של מותג הדרדסים. היא סמל לתוכן לילדים שבו הגיבורים הם גברים בעלי תכונות עשירות ומגוונות ודמות נשית גנרית. מלבד להיות נקבה, אין לה באמת אישיות אופינת. לכאורה.
הדבר הנכון ביותר הוא כשנותנים לך דרדס לעשות ממנו דרדסלימונדה. ולכן היוצרים של הסרט קפצו למים והציגו את השאלה בגלוי בתחילת הסרט החדש: מה האופי של דרדסית, מעבר להיותה "לא בן"? זוהי נקודת המוצא של הסרט שבעקבותיו דרדסית יוצאת למסע גילוי של הצדדים השונים באישיותה.
זוהי החלטה הגיונית מאוד כי היא עונה על שני צרכים: גם מצילה מותג מהמיזוגניה הסמויה שלו וגם פותחת את עצמה בפני קהל יעד חדש של צרכניות שרוצות בובות וצעצועים עם מיתוג לבנות.

*ההמשך מכיל ספוילר*
בסרט, דרדסית מגלה כפר סודי שבו כולן דרדסים נשים. הן בעלות תכונות מגוונות אך נראות כקהילה שבטית, פראית, כמעט פרימיטיבית בייצוג שלה. הקהילה הזו מנוהלת על ידי ערבה, סוג של דרדס-אמא רק חסרת אישיות. העניין הוא שלא רק שחברת הדרדסיות היא על טהרת הנשים, אלא שהן לא יודעות בכלל מהו דרדס בן. המפגש הזה בין…