דלג לתוכן הראשי

מיתוס של לוויתנים- קליפ אינטרקטיבי במציאות מדומה



קליפ מוסיקה ישראלי במציאות מדומה אינו דבר נפוץ ולכן זוהי אבן דרך ראויה לציון. אור פליישר יצר עבור ההרכב "לוויתנים" את הקליפ MYTH.

מומלץ לצפיה בנייד על מנת לחוות את המציאות המדומה בפנורמה 360 מעלות:
http://film.livyatanim.com/film_he.html 

וזו טעימה מהקליפ ללא מציאות מדומה:


הנה ראיון שלי עם אור פליישר היוצר:

ספר לי עליך ועל החברה שלך. מה הפרויקטים שאתה גאה בהם? מה תפקידך ומה התוכניות לעתיד?

שמי אור פליישר אני במאי, מפתח ואמן בן 25, גר בבית-חנן. את דרכי לעולם היצירה הדיגיטלית התחלתי מאהבה למוסיקה. לאחר לימודי פסנתר ותופים בגיל צעיר, גיליתי את עולם הסאונד והתחלתי לעבוד באולפן הקלטות. אחרי מספר שנים, ומתוך חיבה לקולנוע, החלטתי  להתמקד בסאונד למדיה (פרסומות וסרטים), מה שהוביל ללימודי סאונד בסן פרנסיסקו ועם חזרתי לארץ ללימודי קולנוע באוניברסיטת תל אביב. כול הדברים שעסקתי בהם נכנסו למקומם כשהבנתי שמה שמעניין אותי היא יצירה שבין קוד, נרטיב וסאונד ולכן התחלתי לחקור תחומים כמו הדפסה תלת מימדית, אנימציה בזמן אמת ושפות תכנות. יחד עם רונן תנחום (3D supervisor) ואחי - גיא פליישר (אמן ומפיק מוזיקלי) הקמנו את פנומנה לאבס (Phenomena Labs) - סטודיו שעוסק באנימציה, תלת מימד, סאונד, אינטראקטיב, מציאות מדומה ופיתוח.

״לוויתנים: מיתוס״ הוא פרויקט שאני מאוד גאה בו, אני מודה על שיתוף הפעולה האדיר בין הסטודיו ל-'לוויתנים'. בנוסף, השותף שלי - רונן תנחום - סיים לא מזמן לעבוד על הסרט ״על חבל דק״ (The Walk) שמציג בקולנוע בימים אלו, ואחרי שראיתי אותו בעצמי בקולנוע, אני מאוד גאה בו. את התפקיד שלי בסטודיו קשה להגדיר ולמסגר, אנחנו מעט אנשים שמביאים הרבה כישרון וידע לשולחן וכולנו מעורבים בהרבה פרויקטים באופנים שונים. חלקם פותחו ונהגו אצלנו, באחרים אנחנו מצטרפים למקטע מסויים ולמעשה זה תלו מאוד בפרויקט. בימים אלו, אנחנו עובדים על פיצ׳ר, שלוש חוויות אינטראקטיביות ועוברים לחלל חדש. בין כל הטירוף אנחנו משתדלים למצוא זמן גם לנגן מוזיקה, לעיתים עם הקינקט.
עולם הניומדיה והמציאות המדומה הוא יחסית חדש ועדיין נראה שלא פעם ולא פעמיים נעשה שימוש במוטיב הלוויתנים המעופפים . מה הופך את הדימוי הזה לכל כך חזק בעיניך בכלל ובהקשר הזה בפרט?



הפרויקט נוצר מתוך הקשר שלי עם הלהקה 'לוויתנים' והאלבום הראשון שלהם - ״אחרי גופי המים״. בין סשנים רבים בהם דיברנו על אינטראקטיביות, מציאות מדומה ותחומי עניין נוספים שמעניינים אותנו מצאנו את עצמנו מפתחים את הבסיס שעתיד היה להפוך לסרט ״מיתוס״. היות ולוויתנים עצמם הם בין המוטיבים החוזרים במוסיקה שלהם  - החלטנו לבסס את הסרט על ההבחנה שבין מודלים ריאליסטיים (חיות, מדבריות וים) לבין חומרים ושיידרים  (Materials and Shaders) שמדגישים את הדיגיטליות שבהם (ASCII, Wireframe) מתוך רצון ליצור עולם היברדי שנע בין הטבע לקוד.


במה שונה התהליך האמנותי בין מציאות מדומה וקולנוע רגיל, מה הם הדגשים האמנותיים?


חוויות מציאות מדומה נמצאות במעין יחסי אהבה/שנאה עם היצירה הקולנועית כפי שאנחנו מכירים אותה. הרי ברור שמאחר והבמאי אינו שולט בקודת מבטו של הצופה - יכולות להיגזר מספר אפשרויות נרטיביות ודרמטיות מכול חוויה. האופי השונה של יצירות אינטראקטיביות דורש מודל מחשבתי מעט אחר בכדי להצליח לייצר מניעים שיגרו את הצופה להתרכז בנקודות שונות החשובות לי בחלל לאורך היצירה.


ב״לוויתנים: מיתוס״ אחד האתגרים הגדולים ביותר נבע מהרצון לתמוך בשלל פלטפורמות, זה היה אתגר אומנותי ולא רק טכני! הרי כל מכשיר מכיל בתוכו שבבי עיבוד גרפי שונים ולכן יכולות רינדור שונות (Rendering), היה אתגר בלייצר קונספט ארט נקי מ״מניירות״ שיוכל להציג את עצמו בזמן אמת בדפדפנים של מגוון מכשירים סלולריים, מחשבים ניידים ומשקפי מציאות מדומה בהתאמה לייחודיות של הפלטפורמה. האסתטיקה המינימליסטית של הסרט בשילוב עם שכבות גריין (Grain) ואפקטים כמו גליצ׳ (Glitch) הם בחירה אומנותית שעוזרת לגשר על הפער שבין איך הסרט נראה על כול מערכת.


כיצד היית מגדיר את הדיאלוג בין עיצוב, אנימציה וטכנולוגיה? כיצד מצליחים לכפוף את הטכנולוגיה לעיצוב מבלי שהיא משתלטת על התהליך האמנותי?


ישנה תנועה של אמנים ומפתחים שנקראת Creative Coding שמורכבת מאנשים עם זיקה טכנית וידע, שיוצרים חוויות אומנותיות בעזרת טכנולוגיה (עוד על זה אפשר ללמוד בסרט Clouds Documentary). אחד המאפיינים של תנועה זו היא חופש המידע ושימוש בקוד פתוח, מה שמאפשר לה לגדול וליוצרים אחרים לעשות שימוש חוזר, או להתבונן וללמוד כיצד אותן יצירות נעשו. באופן דומה, את ״ליוויתנים: מיתוס״ אני מתכנן לשחרר על בסיס קוד פתוח (לדף הGitHub שלי) בשבועות הקרובים.


היות והרקע שלי בא מתחומי האומנות (קולנוע, מוסיקה וסאונד) הפן הטכנולוגי היווה ועדיין מהווה כלי שמאפשר לי לתת ביטוי לחוויות שלא היו אפשריות קודם לכן. זאת אומרת, בשביל אלו מכם שבאים מתחומי האנימציה השונים הכניסה ליצירה הדיגיטלית היא לא עד כדי כך זרה, מדובר על שימוש בכלים שונים, הקונספט והקונספט ארט הם העיקר. מתוך הבנה זו יש צורך ללמוד (ואני מקווה שגם רצון) נושאים החוצים תחומים שונים כגון ראיה ממוחשבת, שפות קוד ופיתוח ושימוש בחומרה, וכול אלו הולכים ונהיים פשוטים יותר לאורך הזמן והיום ניתן ללמוד תחומים אלו מהר יותר מבעבר, אז אם אתם הרפתקנים פשוט צאו למסע!


שאלה מכשילה על ניומדיה: האם באמת מדובר בשפה חדשה או שמדובר על באז וורד? האם אנחנו לא מדברים בעצם על משחקיות כפי שקיימת כבר שנים במשחקי מחשב או שבאמת יש פה התחלה של חיפוש אחר שפה ונרטיב חדשים?


גם במשחקיות ניתן לאתר דוגמאות שונות של מודלים אינטראקטיבים, ההבדל? משחקים קיימים למעלה משלושה עשורים ויצירה אינטראקטיבית עדיין נמצאת בשלב האקספרמנטלי שזה אגב יתרון ענק בשביל יוצרים. האם מדובר על שפה? אני חושב שכן, אך יחד עם זאת השפה לא נולדת מהמדיום אלא מהשימוש במדיום, כלומר כול יצירה שמשתחררת היום, בין אם היא מציאות מדומה, וידאו 360 או פרויקט דוקומנטרי אינטראקטיבי סוללת את הדרך לביסוס השפה הייחודית של הז׳אנר ובעזרת הנגישות של טכנולוגיה גם לקהל הרחב. אפשר ליצור חוויות מדהימות, אז נכון לכרגע? אני לא חושב שיש צורך בהגדרה מדויקת והיא תגיע אחרי שיצירות נוספות יסללו את הדרך.


אילו פרוייקטים השפיעו עליך? אילו יוצרים מעניינים אותך?


אני מאוד אוהב קולנוע, לכן ישנם הרבה במאים שאני מעריך ותמיד שמח לקחת הפסקה מהאינטראקטיביות לטובת סרט כמו Enter the Void של גספר נואה או אחרים. יש לי חיבה גדולה גם לקולנוע דוקומנטרי ואני שמח לראות יוצרים כמו דוויד דופרנז׳ לוקחים את הקולנוע הדוקומנטרי כפי שהכרנו אותו ונותנים לו אינטרפטציה אינטראקטיבית מדהימה (ראו פורט׳ מקמוני/ פריזון וואלי* עדיף רפרנס באנגלית). בנוסף לקולנוע אני חובב משחקים, ובהמשך לשיחה על שפה אינטראקטיבית מיוחדת אני סבור/חושב/מרגיש שיצירות כמו Beyond:Two Souls וHeavy Rain של דוויד קייג׳ (מ-Quantic Dream) הם בסיס מעולה לבחינת יצירה אינטראקטיבית שהן על התפר שבין משחק לסרט. בנוסף לאלו, ישנם יוצרים רבים כמו כריס מילק, אארון קובלין וג׳ונתן האריס שיוצרים ברשת וגם מחוץ לה חוויות נפלאות שעדיין מרגשות אותי בפעם ה-10+ שאני ניגש אליהן וכולן נגישות ברשת ואני ממליץ על ביקור בחלק מהם, זה ממלא בהשראה!


לינקים:













רשומה קודמת שלי על לויתנים מעופפים: http://shulyathakosem.blogspot.co.il/2013/02/STORYofWHALES.html 

תיאור מקוצר של תהליך העבודה תמצאו פה:
http://film.livyatanim.com/about_he.html

סרטי מציאות מדומה נכנסו עכשיו גם לפייסבוק וליוטיוב. מי שהתחום חדש לו יוכל להתחיל מהסרטון הזה:

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

על זוטרופוליס: חזון הצמחונות והשלום או: היהפוך נמר חברבורותיו

חזון הצמחונות והשלום או היהפוך נמר חברבורותיו? או דיכוי וסירוס בעולם הנאורעל זוטרופוליס האנשת חיות כמאפיין בסיסי באנימציהעל פניו זוטרופוליס מדבר על גזענות. ברור. נכון? הרי יש שם עיר שמנסה לקיים אורח חיים שליו כשבתוכה חיים מינים שונים של יונקים שכולם עברו האנשה קיצונית אך בפועל יש בה דיכוי ואפליה של קבוצות שונות על רקע ביולוגי. האמצעי המרכזי של הסרט להיות משל על החברה האנושית הוא באמצעות האנשה והאנשה היא שם שני להנפשה. איפה אנחנו יכולים לזהות אנושיות במנורת שולחן ובפיל מעופף אם לא בסרטי אנימציה? זה יותר נפוץ אפילו מלהנפיש דמויות אנושיות. האנשה של חפצים וחיות מאפשרת לצופים הזרה שיוצרת חיבור עמוק יותר שעוקף מנגנוני הגנה. ברגע שאנו מזהים אנושיות בדמות לא אנושית אנחנו מאצילים עליה מצלמינו. אנחנו מצליחים להשליך עליה את חיינו האנושיים, כשזהו שלב נוסף מעבר לעצם זה שאנו מזהים תנועה וחיים בציור סטטי. אך האמת היא שחיות מדברות אינן דבר כה מובן מאליו וגם לא באנימציה. האם אי פעם עצרנו לשאול, בעולם של האנימציה, למה חיות הן אנושיות? מדי פעם כן. למשל, כשדיסני עשו את "רובין הוד" הם ליהקו לתפקידי…

אביזר במה הוא שחקן

כאשר אומרים שאביזר במה הוא שחקן, למה הכוונה? הוא לא בהכרח זז או מדבר או פועל אבל יש לו משהו מאוד משמעותי: אופי.

האופי לא רק משליך על הדמויות מבחינת תקופה או רמת חיים אלא גם משמש כהרחבה של הגוף שלהן ומכאן של האישיות שלהן. גם כאשר מדובר באביזר במה ולא כזה  שהדמות אוחזת בו או משתמשת בו, האביזר יכול להיות טעון במשמעות החורגת משימושיות או אסתטיקה. אביזר יכול להיות סימלי או  כזה שמבטא סאבטקסט בסרט: מוטיב המעיד על מה שקורה מתחת לפני השטח של הסיפור ושל הדמויות. במקרים מיוחדים אביזר או רקע יכולים להפוך ממש לדמות, כזו שמשתנהעם הגיבור או הסיפור, כזו שמגיבה לשינוי הדרמטי ממש כאילו היתה אדם.



הנה כמה מאמרי וידאו בנושא:
שניים על אביזרי במה, השלישי על אביזרים בכלל והרביעי על ארכיטקטורה באנימה.









אי אפשר לסיים בלי הפרסומת המופתית של איקאה "מנורה". קלאסיקה של אמנות הבימוי:

אמריקה - סרט ישראלי חדש בהפקה

"אמריקה" זה פרוייקט שאני מכיר כבר שנים. בעבודתי הקודמת עבדתי עם האנימטור הנפלא נדב ארבל שכבר אז התחיל לגלגל סיפור על שיחת טלפון מרגשת מאמריקה שמערערת את חייהם של ילד ואימו, עולים חדשים בתל-אביב של שנות ה-50. הפרויקט נגנז עד שקיבל תנופה חדשה וברגעים אלו הפרוייקט נמצא לקראת סיום ההפקה עם המעצב שחר קובר על הארט ועם האנימטוריות המצוינות גל חקלאי ושולי תג'ר.

אתם מוזמנים לתמוך בסיום ההפקה בקמפיין ההדסטארט של הסרט ובנוסף לתמיכה באנימציה ישראלית גם לקבל תשורות שוות. אני כבר השקעתי!
https://www.headstart.co.il/project.aspx?id=24722

בינתיים, עד שהסרט יושלם, הנה הצצה אל מאחורי הקלעים של הסרט:
ארט
סרטון ההדסטארט

תהליכי עבודה על סצנה אחת עיצובי דמויות, רקעים, סטוריבורד, אנימטיק, ואנימציה סופית














אנימטיק


קיפריימז


סופי




הפרויקט כמעט הושלם.
בהצלחה!


פסטיבל ANINATION בירושלים 1-4.11.17

פסטיבל ANINATION בירושלים מגיע לשנתו השניה עם תוכנית ייחודית. הפסטיבל יתקיים בסינמטק ירושלים בין הימים 1-4 לנובמבר. את הפסטיבל אוצרת תמי ברנשטיין שבאופן מכוון יוצרת תוכן עם מיטב האנימציה העכשווית עם מודעות גדולה ליוצרי ואוהבי המדיום. זה אומר שדגש גדול ניתן ביצירת תכנים לקהילת האנימטורים ואנשי יצירה בתחום: סדנאות, מפגשים עם יוצרים ושיחות עם מפיקים מהארץ ומהעולם. הפסטיבל הוא חלק מהתרומה האדירה של מיזם ירושלים לקידום האנימציה בישראל ובירושלים בפרט.

אני בעצמי מקרין ומדבר על הסרט שלי "ניגון" ואשמח לראותכם שם:ניגון: סרט + הרצאה של יוני שלמון. זה יקרה ביום חמישי 2.11 ובאותו יום תוכלו לראות גם את "אגדת המלך שלמה". זהו סרט ישראלי חדש באורך מלא! עוד לא היה סרט באנימציה קלאסית ישראלי (היה סטופ, היה תלת, היו שני פלאש קאט אאוט וכנס העתידנים הונפש בפועל בעיקר בחו"ל תנו לחגוג בשקט!) והרבה אנשים יקרים עבדו עליו. אם תצליחו לשמוע את חנן קמינסקי הבמאי מדבר על הסרט אז בכלל טוב. הסיפור מבוסס על אגדות המלך שלמה בפרשנות חופשית חדשה. בין שני האירועים תהיה גם סדנה של ערן היללי. לא לפ…

לילי - סרטם של חני דומבה ותום קוריס (2016)

"תום וחני" הוא סטודיו קטן השוכן בתל אביב ובו שני יוצרים: תום קוריס וחני דומבה. השניים יוצרים סרטים עצמאיים ומסחריים בסטופמושן. זכיתי להסתובב בסטודיו המקסים שלהם ולראות במו עיניי את הסט של "לילי", פנטזיה סוריאליסטית  על פרידה מהילדות, סרטם האחרון שעולה פה לרשת בהקרנת רשת בכורה!

בהמשך הרשומה תמצאו שיחה קצרה איתם והצצה אל מאחורי הקלעים של "לילי".



TOM & HANI STUDIO https://www.tomandhani.com/
בניית הסטודיו והסט:


קומפוזיטינג:


הי, אשמח שתספרו מי אתם ואיך הגעתם לעבוד יחד?

תום:
אני מגיע מעולם הצילום, למדתי בבצלאל ועסקתי בזה שנים. תמיד נמשכתי לצילום חללים ומרחבים שמתקיימת בהם חוקיות מסוימת ועם הזמן התחלתי לעשות מניפולציות על הצילום כדי לייצר אשלייה של חלל מניאטורי, מעין קפסולה. חיפשתי דרכים לשלב בעבודה שלי יותר התעסקות עם חומר פיזי, ארכיטקטורה וסטורי טלינג שהוא לא מגולם בדימוי אחד קפוא. הצילום עדיין נשאר כלי מרכזי אבל היו חסרים לי כלים נוספים בארגז. בסטופ מושן מצאתי דרך לשלב את הדברים, להתעסק עם המרחב ולייצר עולם מניאטורי פיזי, לגרום לחפצים דוממים, בובות או אפיל…