על תעודה: סיפורי גבורה ממלחמת ששת הימים

יחידת ההסרטה של צה"ל הכינה סרטוני אנימציה תיעודיים המספרים סיפורי גבורה ממלחמת ששת הימים, לרגל 50 שנה למלחמה. אחד הסיפורים הוא סיפור גבורתו של יעקב גרשפלד, אביה של נטע גרשפלד, בוגרת אנימציה במנשר. מנקודת המבט הכפולה שלה כאנימטורית וכבת היא מתארת את תחושותיה כלפי הסרט.



"כאנימטורית צפייה בסרטון מעלה מחשבות מורכבות, מבחינה אומנותית יש בו חלקים מופשטים ברמה של סרטון הדמיה שרואים בחדשות. עלתה בי מחשבה שאולי, לו הייתי אני אחראית על הסרטון הייתי מנסה להכניס בו את התחושות והרגשות שאני מדמיינת שעברו בראשו של אבי באותה סיטואציה לא פשוטה. אלו דברים שהייתי מדמיינת לפעמים כילדה: מה הוא חשב, איך הוא הרגיש כשירה בחייל הסורי, רגשות שאני לא יכולה לתאר או להבין אפילו. אומנם יש כמה רגעים בסרטון שבהם יש קלוזאפ על הפנים של החייל, שאמור לייצג את אבי (ואכן יש ביניהם דמיון קל) בהם הרגשתי כאילו אני יכולה להתחיל להבין את הקונפליקט והרגשות שאולי הרגיש אז, בתל פאחר. אני חושבת שגם עבורו לראות את זה בצורה ויזואלית ולא כסיפור שתומצת על גבי ספר נותנת פרספקטיבה שונה מעט. אחרי שצפיתי דברנו על כך, יש פרטים שהסרטון השמיט למשל, שהסיפור האישי הזה הפך לחלק ממסר ואג'נדה של צה"ל אותה הוא שואף להעביר לחיילים. אבי לא היה שותף בתהליך ההכנה של הסרטון ונודע לו עליו רק כשביקשו תמונה שלו כחייל, לכן לרגשות שלו באותו אירוע אין ייצוג. אבל, כפי שכתבתי, אולי הידע שלי והיכרותי עם הסיפור אפשרה לי להשליך פרשנות ורגשות על הדמות שאמורה לייצג את אבי במלחמת ששת הימים.


לפני כמה חודשים נתקלתי במכתבים שכתב אבי למשפחתו כשהיה חייל, חלקם במהלך מלחמות. הדהים אותי לראות כמה האדם שכתב אותם לא מזכיר את מי שאני מכירה כאבא שלי. לא רק צורת הכתב אלא ההתבטאות, השפה, המסורתיות שנשקפת בין השורות. אחרי שקראתי כמה מהם אמרתי לו שזה כאילו הוא היה אדם אחר, ותהיתי האם זה מכיוון שעברו כמה עשורים מאז, האם זה פער הדורות והתקופה, או שמא זו המלחמה ששינתה בו משהו. אולי הוא דווקא שינה משהו כשכתב את המכתבים הללו, כדי שלא ידאגו לו בבית. קשה לי לומר מה נכון או לא נכון פה, יש בי מעין גאווה שמישהו ראה לנכון להנציח את הסיפור שלו, את הבחירות והמעשים שלו באותן דקות/רגעים/שעות ולהעביר אותן הלאה (גם אם זה רק מכיוון שזה מתאים לאותה אג'נדה שאינני נכנסת כרגע למחשבה האם אני מסכימה אתה או לא). במיוחד לאור העובדה שאני אנימטורית וזה סרטון אנימציה, זה מדבר אלי.


צה"ל יצר את הסרטון הזה כחלק משישה סרטונים המייצגים ערכים אותם הוא רוצה לטפח בחייליו, כדרך לעורר דיון במפגש עם חיילים. סיפור הלחימה של אבי בתל פאחר הוא משהו שהכרתי מילדות, לא מכיוון שהוא סיפר לי אותו אלא כי ידעתי שהוא קיים בספר הגבורה שנמצא בבית הוריי וקראתי אותו מספר פעמים. כילדה הרגשתי שאני צריכה להתגאות בעובדה שאבא שלי מופיע בספר, עם תמונתו. וקיבל את אות הגבורה. כבוגרת אני מבינה שאותן שעות בהן אבי לחם בתל פאחר והאירועים שקרו לו במהלכן מורכבות יותר מאשר מציג הטקסט התמציתי בעמוד בספר הגבורה.  בצפייה ראשונה לא יכולתי שלא לחשוב "זה לא אבא שלי" או "זה ממש לא נשמע כמו אבא". בסוף הסרטון יש קלוזאפ על הפנים של החייל שמתמוסס לתמונה ישנה של אבי מימיו כחייל, ואולי ההתמוססות הזו מבטאת בצורה הכי טובה את האמביוולנטיות שלי כלפי הסרטון הזה: האם הוא מציג את הסיטואציה בשלמותה? האם זו מציאות מתועדת או ניצול של אירוע להעברת מסר? האם זה אבא שלי או רק דימוי שמתיימר לשאת את שמו. גם 'אבא' כשם הוא מושג מתעתע, מכיוון שהוא מייצג רק עבורי משמעות מסוימת ביחד לאדם שהוא אבי. עבור אנשים אחרים הוא 'גרי', או 'יעקב' או 'יעקובל'ה' ואולי גם חייל שפניו משורטטות בקווים כלליים ועיניו לא משקפות את אותו אדם שהיה אז והינו היום."

שאר הסרטונים נמצאים פה:  6X6 סרטים על מלחמת ששת הימים

תגובות