דלג לתוכן הראשי

על תעודה: סיפורי גבורה ממלחמת ששת הימים

יחידת ההסרטה של צה"ל הכינה סרטוני אנימציה תיעודיים המספרים סיפורי גבורה ממלחמת ששת הימים, לרגל 50 שנה למלחמה. אחד הסיפורים הוא סיפור גבורתו של יעקב גרשפלד, אביה של נטע גרשפלד, בוגרת אנימציה במנשר. מנקודת המבט הכפולה שלה כאנימטורית וכבת היא מתארת את תחושותיה כלפי הסרט.



"כאנימטורית צפייה בסרטון מעלה מחשבות מורכבות, מבחינה אומנותית יש בו חלקים מופשטים ברמה של סרטון הדמיה שרואים בחדשות. עלתה בי מחשבה שאולי, לו הייתי אני אחראית על הסרטון הייתי מנסה להכניס בו את התחושות והרגשות שאני מדמיינת שעברו בראשו של אבי באותה סיטואציה לא פשוטה. אלו דברים שהייתי מדמיינת לפעמים כילדה: מה הוא חשב, איך הוא הרגיש כשירה בחייל הסורי, רגשות שאני לא יכולה לתאר או להבין אפילו. אומנם יש כמה רגעים בסרטון שבהם יש קלוזאפ על הפנים של החייל, שאמור לייצג את אבי (ואכן יש ביניהם דמיון קל) בהם הרגשתי כאילו אני יכולה להתחיל להבין את הקונפליקט והרגשות שאולי הרגיש אז, בתל פאחר. אני חושבת שגם עבורו לראות את זה בצורה ויזואלית ולא כסיפור שתומצת על גבי ספר נותנת פרספקטיבה שונה מעט. אחרי שצפיתי דברנו על כך, יש פרטים שהסרטון השמיט למשל, שהסיפור האישי הזה הפך לחלק ממסר ואג'נדה של צה"ל אותה הוא שואף להעביר לחיילים. אבי לא היה שותף בתהליך ההכנה של הסרטון ונודע לו עליו רק כשביקשו תמונה שלו כחייל, לכן לרגשות שלו באותו אירוע אין ייצוג. אבל, כפי שכתבתי, אולי הידע שלי והיכרותי עם הסיפור אפשרה לי להשליך פרשנות ורגשות על הדמות שאמורה לייצג את אבי במלחמת ששת הימים.


לפני כמה חודשים נתקלתי במכתבים שכתב אבי למשפחתו כשהיה חייל, חלקם במהלך מלחמות. הדהים אותי לראות כמה האדם שכתב אותם לא מזכיר את מי שאני מכירה כאבא שלי. לא רק צורת הכתב אלא ההתבטאות, השפה, המסורתיות שנשקפת בין השורות. אחרי שקראתי כמה מהם אמרתי לו שזה כאילו הוא היה אדם אחר, ותהיתי האם זה מכיוון שעברו כמה עשורים מאז, האם זה פער הדורות והתקופה, או שמא זו המלחמה ששינתה בו משהו. אולי הוא דווקא שינה משהו כשכתב את המכתבים הללו, כדי שלא ידאגו לו בבית. קשה לי לומר מה נכון או לא נכון פה, יש בי מעין גאווה שמישהו ראה לנכון להנציח את הסיפור שלו, את הבחירות והמעשים שלו באותן דקות/רגעים/שעות ולהעביר אותן הלאה (גם אם זה רק מכיוון שזה מתאים לאותה אג'נדה שאינני נכנסת כרגע למחשבה האם אני מסכימה אתה או לא). במיוחד לאור העובדה שאני אנימטורית וזה סרטון אנימציה, זה מדבר אלי.


צה"ל יצר את הסרטון הזה כחלק משישה סרטונים המייצגים ערכים אותם הוא רוצה לטפח בחייליו, כדרך לעורר דיון במפגש עם חיילים. סיפור הלחימה של אבי בתל פאחר הוא משהו שהכרתי מילדות, לא מכיוון שהוא סיפר לי אותו אלא כי ידעתי שהוא קיים בספר הגבורה שנמצא בבית הוריי וקראתי אותו מספר פעמים. כילדה הרגשתי שאני צריכה להתגאות בעובדה שאבא שלי מופיע בספר, עם תמונתו. וקיבל את אות הגבורה. כבוגרת אני מבינה שאותן שעות בהן אבי לחם בתל פאחר והאירועים שקרו לו במהלכן מורכבות יותר מאשר מציג הטקסט התמציתי בעמוד בספר הגבורה.  בצפייה ראשונה לא יכולתי שלא לחשוב "זה לא אבא שלי" או "זה ממש לא נשמע כמו אבא". בסוף הסרטון יש קלוזאפ על הפנים של החייל שמתמוסס לתמונה ישנה של אבי מימיו כחייל, ואולי ההתמוססות הזו מבטאת בצורה הכי טובה את האמביוולנטיות שלי כלפי הסרטון הזה: האם הוא מציג את הסיטואציה בשלמותה? האם זו מציאות מתועדת או ניצול של אירוע להעברת מסר? האם זה אבא שלי או רק דימוי שמתיימר לשאת את שמו. גם 'אבא' כשם הוא מושג מתעתע, מכיוון שהוא מייצג רק עבורי משמעות מסוימת ביחד לאדם שהוא אבי. עבור אנשים אחרים הוא 'גרי', או 'יעקב' או 'יעקובל'ה' ואולי גם חייל שפניו משורטטות בקווים כלליים ועיניו לא משקפות את אותו אדם שהיה אז והינו היום."

שאר הסרטונים נמצאים פה:  6X6 סרטים על מלחמת ששת הימים

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

על זוטרופוליס: חזון הצמחונות והשלום או: היהפוך נמר חברבורותיו

חזון הצמחונות והשלום או היהפוך נמר חברבורותיו? או דיכוי וסירוס בעולם הנאורעל זוטרופוליס האנשת חיות כמאפיין בסיסי באנימציהעל פניו זוטרופוליס מדבר על גזענות. ברור. נכון? הרי יש שם עיר שמנסה לקיים אורח חיים שליו כשבתוכה חיים מינים שונים של יונקים שכולם עברו האנשה קיצונית אך בפועל יש בה דיכוי ואפליה של קבוצות שונות על רקע ביולוגי. האמצעי המרכזי של הסרט להיות משל על החברה האנושית הוא באמצעות האנשה והאנשה היא שם שני להנפשה. איפה אנחנו יכולים לזהות אנושיות במנורת שולחן ובפיל מעופף אם לא בסרטי אנימציה? זה יותר נפוץ אפילו מלהנפיש דמויות אנושיות. האנשה של חפצים וחיות מאפשרת לצופים הזרה שיוצרת חיבור עמוק יותר שעוקף מנגנוני הגנה. ברגע שאנו מזהים אנושיות בדמות לא אנושית אנחנו מאצילים עליה מצלמינו. אנחנו מצליחים להשליך עליה את חיינו האנושיים, כשזהו שלב נוסף מעבר לעצם זה שאנו מזהים תנועה וחיים בציור סטטי. אך האמת היא שחיות מדברות אינן דבר כה מובן מאליו וגם לא באנימציה. האם אי פעם עצרנו לשאול, בעולם של האנימציה, למה חיות הן אנושיות? מדי פעם כן. למשל, כשדיסני עשו את "רובין הוד" הם ליהקו לתפקידי…

אביזר במה הוא שחקן

כאשר אומרים שאביזר במה הוא שחקן, למה הכוונה? הוא לא בהכרח זז או מדבר או פועל אבל יש לו משהו מאוד משמעותי: אופי.

האופי לא רק משליך על הדמויות מבחינת תקופה או רמת חיים אלא גם משמש כהרחבה של הגוף שלהן ומכאן של האישיות שלהן. גם כאשר מדובר באביזר במה ולא כזה  שהדמות אוחזת בו או משתמשת בו, האביזר יכול להיות טעון במשמעות החורגת משימושיות או אסתטיקה. אביזר יכול להיות סימלי או  כזה שמבטא סאבטקסט בסרט: מוטיב המעיד על מה שקורה מתחת לפני השטח של הסיפור ושל הדמויות. במקרים מיוחדים אביזר או רקע יכולים להפוך ממש לדמות, כזו שמשתנהעם הגיבור או הסיפור, כזו שמגיבה לשינוי הדרמטי ממש כאילו היתה אדם.



הנה כמה מאמרי וידאו בנושא:
שניים על אביזרי במה, השלישי על אביזרים בכלל והרביעי על ארכיטקטורה באנימה.









אי אפשר לסיים בלי הפרסומת המופתית של איקאה "מנורה". קלאסיקה של אמנות הבימוי:

לילי - סרטם של חני דומבה ותום קוריס (2016)

"תום וחני" הוא סטודיו קטן השוכן בתל אביב ובו שני יוצרים: תום קוריס וחני דומבה. השניים יוצרים סרטים עצמאיים ומסחריים בסטופמושן. זכיתי להסתובב בסטודיו המקסים שלהם ולראות במו עיניי את הסט של "לילי", פנטזיה סוריאליסטית  על פרידה מהילדות, סרטם האחרון שעולה פה לרשת בהקרנת רשת בכורה!

בהמשך הרשומה תמצאו שיחה קצרה איתם והצצה אל מאחורי הקלעים של "לילי".



TOM & HANI STUDIO https://www.tomandhani.com/
בניית הסטודיו והסט:


קומפוזיטינג:


הי, אשמח שתספרו מי אתם ואיך הגעתם לעבוד יחד?

תום:
אני מגיע מעולם הצילום, למדתי בבצלאל ועסקתי בזה שנים. תמיד נמשכתי לצילום חללים ומרחבים שמתקיימת בהם חוקיות מסוימת ועם הזמן התחלתי לעשות מניפולציות על הצילום כדי לייצר אשלייה של חלל מניאטורי, מעין קפסולה. חיפשתי דרכים לשלב בעבודה שלי יותר התעסקות עם חומר פיזי, ארכיטקטורה וסטורי טלינג שהוא לא מגולם בדימוי אחד קפוא. הצילום עדיין נשאר כלי מרכזי אבל היו חסרים לי כלים נוספים בארגז. בסטופ מושן מצאתי דרך לשלב את הדברים, להתעסק עם המרחב ולייצר עולם מניאטורי פיזי, לגרום לחפצים דוממים, בובות או אפיל…

אמריקה - סרט ישראלי חדש בהפקה

"אמריקה" זה פרוייקט שאני מכיר כבר שנים. בעבודתי הקודמת עבדתי עם האנימטור הנפלא נדב ארבל שכבר אז התחיל לגלגל סיפור על שיחת טלפון מרגשת מאמריקה שמערערת את חייהם של ילד ואימו, עולים חדשים בתל-אביב של שנות ה-50. הפרויקט נגנז עד שקיבל תנופה חדשה וברגעים אלו הפרוייקט נמצא לקראת סיום ההפקה עם המעצב שחר קובר על הארט ועם האנימטוריות המצוינות גל חקלאי ושולי תג'ר.

אתם מוזמנים לתמוך בסיום ההפקה בקמפיין ההדסטארט של הסרט ובנוסף לתמיכה באנימציה ישראלית גם לקבל תשורות שוות. אני כבר השקעתי!
https://www.headstart.co.il/project.aspx?id=24722

בינתיים, עד שהסרט יושלם, הנה הצצה אל מאחורי הקלעים של הסרט:
ארט
סרטון ההדסטארט

תהליכי עבודה על סצנה אחת עיצובי דמויות, רקעים, סטוריבורד, אנימטיק, ואנימציה סופית














אנימטיק


קיפריימז


סופי




הפרויקט כמעט הושלם.
בהצלחה!


פסטיבל ANINATION בירושלים 1-4.11.17

פסטיבל ANINATION בירושלים מגיע לשנתו השניה עם תוכנית ייחודית. הפסטיבל יתקיים בסינמטק ירושלים בין הימים 1-4 לנובמבר. את הפסטיבל אוצרת תמי ברנשטיין שבאופן מכוון יוצרת תוכן עם מיטב האנימציה העכשווית עם מודעות גדולה ליוצרי ואוהבי המדיום. זה אומר שדגש גדול ניתן ביצירת תכנים לקהילת האנימטורים ואנשי יצירה בתחום: סדנאות, מפגשים עם יוצרים ושיחות עם מפיקים מהארץ ומהעולם. הפסטיבל הוא חלק מהתרומה האדירה של מיזם ירושלים לקידום האנימציה בישראל ובירושלים בפרט.

אני בעצמי מקרין ומדבר על הסרט שלי "ניגון" ואשמח לראותכם שם:ניגון: סרט + הרצאה של יוני שלמון. זה יקרה ביום חמישי 2.11 ובאותו יום תוכלו לראות גם את "אגדת המלך שלמה". זהו סרט ישראלי חדש באורך מלא! עוד לא היה סרט באנימציה קלאסית ישראלי (היה סטופ, היה תלת, היו שני פלאש קאט אאוט וכנס העתידנים הונפש בפועל בעיקר בחו"ל תנו לחגוג בשקט!) והרבה אנשים יקרים עבדו עליו. אם תצליחו לשמוע את חנן קמינסקי הבמאי מדבר על הסרט אז בכלל טוב. הסיפור מבוסס על אגדות המלך שלמה בפרשנות חופשית חדשה. בין שני האירועים תהיה גם סדנה של ערן היללי. לא לפ…