דלג לתוכן הראשי

לילי - סרטם של חני דומבה ותום קוריס (2016)

"תום וחני" הוא סטודיו קטן השוכן בתל אביב ובו שני יוצרים: תום קוריס וחני דומבה. השניים יוצרים סרטים עצמאיים ומסחריים בסטופמושן. זכיתי להסתובב בסטודיו המקסים שלהם ולראות במו עיניי את הסט של "לילי", פנטזיה סוריאליסטית  על פרידה מהילדות, סרטם האחרון שעולה פה לרשת בהקרנת רשת בכורה!

בהמשך הרשומה תמצאו שיחה קצרה איתם והצצה אל מאחורי הקלעים של "לילי".



TOM & HANI STUDIO

בניית הסטודיו והסט:


קומפוזיטינג:


הי, אשמח שתספרו מי אתם ואיך הגעתם לעבוד יחד?

תום:
אני מגיע מעולם הצילום, למדתי בבצלאל ועסקתי בזה שנים. תמיד נמשכתי לצילום חללים ומרחבים שמתקיימת בהם חוקיות מסוימת ועם הזמן התחלתי לעשות מניפולציות על הצילום כדי לייצר אשלייה של חלל מניאטורי, מעין קפסולה. חיפשתי דרכים לשלב בעבודה שלי יותר התעסקות עם חומר פיזי, ארכיטקטורה וסטורי טלינג שהוא לא מגולם בדימוי אחד קפוא. הצילום עדיין נשאר כלי מרכזי אבל היו חסרים לי כלים נוספים בארגז. בסטופ מושן מצאתי דרך לשלב את הדברים, להתעסק עם המרחב ולייצר עולם מניאטורי פיזי, לגרום לחפצים דוממים, בובות או אפילו צילומים שטוחים, לנהל נרטיב משלהם ולהפוך לדמויות, למדתי אנימציה במנשר, ולאחר כמה פרויקטים עצמאיים קיבלתי טלפון מחני :)

חני:
אני מגיעה מתחום העיצוב. למדתי תקשורת חזותית באסכולה וכבר אז התעניינתי בבובות, נהגתי להסתובב ולצלם בובות ראווה. פרויקט הגמר שלי היה סרט עם בובות שעסק בגבול בין האמיתי למלאכותי. במהלך השנים עבדתי גם על תפאורות להצגות וגיליתי שאני יותר אוהבת לעבוד על המקט (הדגם המוקטן של הסט) מאשר על סט בגודל אמיתי, כי במקט הצלחתי לייצר עולם בפני עצמו. באותה תקופה למדתי קורס בניית בובות תיאטרון ובסיומו החלטתי לעשות סרט עם בובות. כך הגעתי לעולם הסטופ, שבו יצירה של עולמות קטנים היא חלק מהמדיום. בסרט הראשון עוד עבדתי עם בובות תיאטרון ובהמשך למדתי טכניקות נוספות.
אחרי שכתבתי את התסריט ללילי חיפשתי אנימטור לסרט והכרתי את תום. במקביל לסרט עשינו פרוייקטים נוספים יחד וכך זה התגלגל לשותפות בינינו.

סטופמושן נחשבת לטכניקה לא נפוצה בארץ באופן יחסי לטכניקות אחרות ועם זאת יש בה קסם מיוחד ונדיר. מה החזון שלכם לגבי סטופמושן? האם עושים סטופמושן בארץ?

ממה שידוע לנו יש יוצרים בודדים של סרטי סטופ עצמאיים בארץ אבל יש סרטי סטודנטים ממש טובים וגם הרבה פרסומות בסטופ, בעיקר כאלו שעושות שימוש בחפצים מוכנים. לאחרונה נראה שיש יותר שימוש בטכניקה בעולם הפרסום, עם השפעה של יוצרים כמו PES. גם בעולם נראה שיש חזרה לטכניקה הזאת והיא הולכת ומתפתחת. סטודיואים כמו LAIKA עושים שימוש במדפסות תלת מימד ומשלבים סטופ עם CGI. עצם זה שהיום כל אחד יכול לעשות סרטון סטופ בטלפון שלו הופך את הטכניקה להרבה יותר נגישה ואנחנו מאמינים שתלך ותתפתח.
הז'אנר של אנימצית בובות עדיין פחות נפוץ כאן. יש מדינות, בעיקר במזרח אירופה, ששם יש לזה מסורת של שנים וטכניקות עבודה שהתפתחו. היום ניתן לראות בפסטיבלים בעולם הרבה סרטי בובות. אנחנו מאמינים בקסם הייחודי של הטכניקה הזאת, שבה חפצים אמיתיים מתעוררים לחיים. אף טכניקה אחרת לא יכולה להעביר חוויה כזו. והיינו רוצים לחשוף אותה יותר לקהל הישראלי.
בסרט יש שילוב של תום וקטסטרופה, כמעט עד לתחושה שזה סרט על מוות. מה מקורותיו של הסיפור ואיך הסרט התקבל על ידי הצופים?

הסרט עוסק בהתבגרות. באובדן הילדות. הליך רגשי שמרגיש כמו מוות לכל דבר. הילדה בסרט היא למעשה כבר מבוגרת אבל מתקשה להתגבר על האובדן. היא נמצאת במצב של קיפאון. זאת תחושה שליוותה אותי באופן אישי הרבה זמן. ראיתי את זה גם באנשים סביבי. ההווה שלהם הוא סוג של מוות כי הם לא מצליחים להתגבר על האובדן של הילדים שחיו בתוכם.
היה מאוד מעניין לשמוע תגובות על הסרט. הוא לקח אנשים לכל מיני מקומות רגשיים. מישהו סיפר שזה החזיר אותו לתקופת הגירושים של הוריו. מישהי ראתה בזה מצב נפשי של חרדה ואובדן שפיות. בחור אחד מיפן כתב לנו על הדואליות של שני אנשים בגוף אחד שראה בלילי.
הרבה יוצרי סטופמושן נמשכים לסיפורים שיש בהם תום ילדות ועם זאת אימה, מורבידיות וקריפיות. האם יש לכם רעיון מאיפה זה מגיע?

כנראה זה קשור לטכניקה עצמה שמפיחה חיים בחפצים "מתים". היוצר הוא סוג של בורא. עם זאת, החפצים שלרוב הם בובות וצעצועים מתקשרים לילדות ותום. העיסוק בחומר הפיזי מתחבר הרבה פעמים למקומות קצת קריפיים. כשעובדים על בובה, בעיקר בובה אנושית מסיליקון, חומר שמדמה את הטקסטורה של הגוף האנושי, לפעמים חותכים ומרטשים. זה מיד לוקח לאסוציאציות כאלה. המסתורין שאופף את הבובה שקמה לחיים מתחבר לכל מיני דברים בתרבות, כמו הגולם או בובות וודו. אבל אנחנו רואים בזה את הצדדים הרגשיים שמשיקים לנוסטלגיה ולמטען תרבותי של זיכרון או רגש שמתחבר לחומריות של הבובה או האובייקט המצולם. ובין אם הבובה היא ייצוג של אדם, חיה או רעיון מופשט היא דרך לבטא רגשות אנושיים.
מה הפרויקטים הבאים שלכם?

כרגע עובדים על סרט קצר נוסף. גם הוא עוסק בהתבגרות אבל יותר בהיבט של עיסוק בגוף וקבלה עצמית. הסרט הולך להיות יותר נרטיבי ויכלול דיאלוגים. כבר יש תסריט וארט, ועכשיו אנחנו נמצאים לפני תחילת הפקה. עוד דבר שאנחנו מפתחים כרגע זאת סדרה של סרטונים קצרצרים מבוססים על אנימציית דמות.

---------------------------------------------------------

בור BORE
סרט שנה ג' במנשר של תום קוריס ורוני רשקס
















פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

12 עקרונות האנימציה

את נושא 12 עקרונות האנימציה אני פותח עם הסרטון הנהדר הזה אבל אפשר גם לחזור אליו לאחר קריאה.


12 עקרונות האנימציה נוסחו על ידי פראנק תומאס ואולי ג'ונסון בספרם הידוע "אשליית החיים" בו הם נותנים מבט מקיף על תהליכי העבודה שלהם כאנימטורים בדיסני במשך עשורים רבים. פראנק ואולי הם שניים מתוך "תשעת הזקנים" של דיסני, בכירי האנימציה שהשפיעו על דורות של אנימציה בידורית.
הספר הזה מומלץ ביותר ו12 עקרונות האנימציה שהם מציעים מצוטטים שוב ושוב בכל קורס אנימציה אפשרי. היתרון הגדול של 12 העקרונות הוא שבכלל הם קיימים. עצם זה שמישהו ישב וניסח 12 "חוקים" שעוזרים ליצור אנימציה מתקשרת. עם זאת, קצת כמו "22 חוקי הסיפור של פיקסאר", במבט מקרוב 12 העקרונות אינם ממש עקרונות. אני אסדר אותם לפי קטגוריות כי הם שונים מאוד באופיים עם הערות שלי לגבי יישום בעידן שלנו, לאו דווקא באנימציה קלאסית:


עקרונות סיפור ויזואלי Staging - העמדה באנימציה ההפרדה בין דמות ורקע היא מלאכותית. כל "מצויר" הוא מלאכותי, מעשה ידי אדם. לכן יש חשיבות כשבונים סיפור, סצנה ואף שוט, להיות מודעים …

על 22 חוקי הכתיבה של פיקסאר

החדשות הטובות הן שפיקסאר פתחו סדנת אונליין חינמית לסטוריטלינג בכתובת הזו: הכרות עם סטוריטלינג- PIXAR IN A BOX סדנת פיקסאר מקוונת.
אני כמו הרבה אנשים אוהב את פיקסאר אבל לא את מה שעובר עליהם כבר שנים לא מעטות. חלק מהביקורת שלי עליהם זה הדחף שלהם לרוץ ולספר לחבר'ה איך מספרים סיפור. יש לי תחושה שככל שהם להוטים ללמד הם פחות ופחות יודעים בעצמם. אחד הדגלים של גישת הTED הזו, הקואוצ'ריות המיידית מעוררת ההשראה, הוא "רשימת 22 החוקים לסיפור של פיקסאר" אותם באתי לסקור פה בליווי מחשבות שלי שחלקן מבוססות על מאמרים שקראתי\ראיתי.

הסרטון הפותח של הסדנה:

22 החוקים של פיקסאר בתרגום חופשי והערות:

חוקי הסיפור של פיקסאר הופיעו לראשונה בטוויטר של אמנית הסטוריבורד אמה קוטס ttps://twitter.com/lawnrocket ומשם חרכו את הרשת. אלה לא ממש חוקים אלא אוסף של טיפים לא רשמיים שחושפים מעט משיטת העבודה של פיקסאר.

#1: הצופה מעריך דמות על נסיון, לאו דווקא על ההצלחה.
מה שזה אומר בעצם זה שסיפור עוסק בתהליך והרבה פעמים תהליך פנימי חשוב יותר מחיצוני. זו הסיבה שאינדיאנה ג'ונס יכול היה לא לעשות כלום ועדיין הנא…

סיוטי ילדות צבעוניים: על 'גולם גולם' ו'אני בילי'

אפלה וילדות שלובים זה בזה עוד מימי אגדות האחים גרים שאל תוך קסם הילדות מזגו עולמות של אימה פסיכולוגית עמוקה ועיוותים של עולם המבוגרים בין אם ברמז או בגלוי. לאחרונה ז'אנר סרטים פסיכודלים שמתחפשים לסרטי ילדים הפך לנפוץ יותר ויותר. מה שנראה במבט ראשון כעולם תמים ומוגן נחשף לאט לאט כזוועה שיש בה אלמנטים של סטיה, אלימות ועיוותי תודעה. אחת הבולטות בז'אנר היא סדרת האנימציה העצמאית "Don't hug me I'm scared" שהופכת סדרת ילדים בסגנון "רחוב סומסום" לסיוט מתמשך שאתה רוצה להתעורר ממנו ולא יכול. העיוות קיים גם ברובד האמנותי, של שילוב טכניקות שונות וסגנון שמתאפיין בהפרעות דיגיטליות, וגם בתוכן שנע בין הבוגר לילדותי, בין התמים לסוטה במעברים חדים ולא צפויים.
במקרים המוצלחים של הז'אנר התוצאה מתגבשת לכדי יצירה שלמה ומעוררת מחשבה מעבר למשחקי התעתוע המפתיעים.

הנה כמה סרטים כאלו מבצלאל שעלו לאחרונה לרשת:
"אני בילי" - משה גלבוע


באתר הסרט יש פירוט מרשים של תהליך העבודה: http://babagilboa.wixsite.com/moshe/copy-of-billy-1
מומלץ ביותר! שם מתגלים גם מקורות ההשראה…

הארט של ראלף ההורס 2: ראלף שובר את האינטרנט

בעיקר לקוח מעבודותיו של ג'ף מרגהרט.
https://www.artstation.com/jmerghart
(לחצו על תמונה להגדלה)


















ימי חתול 2018 Cat days - סרט קצר

ג'ון פריקי הוא אנימטור גרמני-אמריקני שבזמן שהות ביפן עם חברתו יצר סרט קצר ומקסים על ילד יפני במשבר זהות. הסרט מצליח לאפיין את החברה היפנית אף שנוצר על ידי מתבונן מן החוץ. את הסרט ראיתי השבוע לראשונה במועדון האנימציה של אסיפא ומנשר וזו הייתה חויה מהנה במיוחד לראות אותו במסך גדול. מקווה שתהנו ממנו כמוני.


הסרט נעשה באפטר אפקט באנימציה קלאסית.
אתר הבמאי:Jon Frickey