"תום וחני" הוא סטודיו קטן השוכן בתל אביב ובו שני יוצרים: תום קוריס וחני דומבה. השניים יוצרים סרטים עצמאיים ומסחריים בסטופמושן. זכיתי להסתובב בסטודיו המקסים שלהם ולראות במו עיניי את הסט של "לילי", פנטזיה סוריאליסטית על פרידה מהילדות, סרטם האחרון שעולה פה לרשת בהקרנת רשת בכורה!
בהמשך הרשומה תמצאו שיחה קצרה איתם והצצה אל מאחורי הקלעים של "לילי".
בניית הסטודיו והסט:
קומפוזיטינג:
הי, אשמח שתספרו מי אתם ואיך הגעתם לעבוד יחד?
תום:
אני מגיע מעולם הצילום, למדתי בבצלאל ועסקתי בזה שנים. תמיד נמשכתי לצילום חללים ומרחבים שמתקיימת בהם חוקיות מסוימת ועם הזמן התחלתי לעשות מניפולציות על הצילום כדי לייצר אשלייה של חלל מניאטורי, מעין קפסולה. חיפשתי דרכים לשלב בעבודה שלי יותר התעסקות עם חומר פיזי, ארכיטקטורה וסטורי טלינג שהוא לא מגולם בדימוי אחד קפוא. הצילום עדיין נשאר כלי מרכזי אבל היו חסרים לי כלים נוספים בארגז. בסטופ מושן מצאתי דרך לשלב את הדברים, להתעסק עם המרחב ולייצר עולם מניאטורי פיזי, לגרום לחפצים דוממים, בובות או אפילו צילומים שטוחים, לנהל נרטיב משלהם ולהפוך לדמויות, למדתי אנימציה במנשר, ולאחר כמה פרויקטים עצמאיים קיבלתי טלפון מחני :)
חני:
אני מגיעה מתחום העיצוב. למדתי תקשורת חזותית באסכולה וכבר אז התעניינתי בבובות, נהגתי להסתובב ולצלם בובות ראווה. פרויקט הגמר שלי היה סרט עם בובות שעסק בגבול בין האמיתי למלאכותי. במהלך השנים עבדתי גם על תפאורות להצגות וגיליתי שאני יותר אוהבת לעבוד על המקט (הדגם המוקטן של הסט) מאשר על סט בגודל אמיתי, כי במקט הצלחתי לייצר עולם בפני עצמו. באותה תקופה למדתי קורס בניית בובות תיאטרון ובסיומו החלטתי לעשות סרט עם בובות. כך הגעתי לעולם הסטופ, שבו יצירה של עולמות קטנים היא חלק מהמדיום. בסרט הראשון עוד עבדתי עם בובות תיאטרון ובהמשך למדתי טכניקות נוספות.
אחרי שכתבתי את התסריט ללילי חיפשתי אנימטור לסרט והכרתי את תום. במקביל לסרט עשינו פרוייקטים נוספים יחד וכך זה התגלגל לשותפות בינינו.
בהמשך הרשומה תמצאו שיחה קצרה איתם והצצה אל מאחורי הקלעים של "לילי".
TOM & HANI STUDIO
בניית הסטודיו והסט:
קומפוזיטינג:
הי, אשמח שתספרו מי אתם ואיך הגעתם לעבוד יחד?
תום:
אני מגיע מעולם הצילום, למדתי בבצלאל ועסקתי בזה שנים. תמיד נמשכתי לצילום חללים ומרחבים שמתקיימת בהם חוקיות מסוימת ועם הזמן התחלתי לעשות מניפולציות על הצילום כדי לייצר אשלייה של חלל מניאטורי, מעין קפסולה. חיפשתי דרכים לשלב בעבודה שלי יותר התעסקות עם חומר פיזי, ארכיטקטורה וסטורי טלינג שהוא לא מגולם בדימוי אחד קפוא. הצילום עדיין נשאר כלי מרכזי אבל היו חסרים לי כלים נוספים בארגז. בסטופ מושן מצאתי דרך לשלב את הדברים, להתעסק עם המרחב ולייצר עולם מניאטורי פיזי, לגרום לחפצים דוממים, בובות או אפילו צילומים שטוחים, לנהל נרטיב משלהם ולהפוך לדמויות, למדתי אנימציה במנשר, ולאחר כמה פרויקטים עצמאיים קיבלתי טלפון מחני :)
חני:
אני מגיעה מתחום העיצוב. למדתי תקשורת חזותית באסכולה וכבר אז התעניינתי בבובות, נהגתי להסתובב ולצלם בובות ראווה. פרויקט הגמר שלי היה סרט עם בובות שעסק בגבול בין האמיתי למלאכותי. במהלך השנים עבדתי גם על תפאורות להצגות וגיליתי שאני יותר אוהבת לעבוד על המקט (הדגם המוקטן של הסט) מאשר על סט בגודל אמיתי, כי במקט הצלחתי לייצר עולם בפני עצמו. באותה תקופה למדתי קורס בניית בובות תיאטרון ובסיומו החלטתי לעשות סרט עם בובות. כך הגעתי לעולם הסטופ, שבו יצירה של עולמות קטנים היא חלק מהמדיום. בסרט הראשון עוד עבדתי עם בובות תיאטרון ובהמשך למדתי טכניקות נוספות.
אחרי שכתבתי את התסריט ללילי חיפשתי אנימטור לסרט והכרתי את תום. במקביל לסרט עשינו פרוייקטים נוספים יחד וכך זה התגלגל לשותפות בינינו.
סטופמושן נחשבת לטכניקה לא נפוצה בארץ באופן יחסי לטכניקות אחרות ועם זאת יש בה קסם מיוחד ונדיר. מה החזון שלכם לגבי סטופמושן? האם עושים סטופמושן בארץ?
ממה שידוע לנו יש יוצרים בודדים של סרטי סטופ עצמאיים בארץ אבל יש סרטי סטודנטים ממש טובים וגם הרבה פרסומות בסטופ, בעיקר כאלו שעושות שימוש בחפצים מוכנים. לאחרונה נראה שיש יותר שימוש בטכניקה בעולם הפרסום, עם השפעה של יוצרים כמו PES. גם בעולם נראה שיש חזרה לטכניקה הזאת והיא הולכת ומתפתחת. סטודיואים כמו LAIKA עושים שימוש במדפסות תלת מימד ומשלבים סטופ עם CGI. עצם זה שהיום כל אחד יכול לעשות סרטון סטופ בטלפון שלו הופך את הטכניקה להרבה יותר נגישה ואנחנו מאמינים שתלך ותתפתח.
הז'אנר של אנימצית בובות עדיין פחות נפוץ כאן. יש מדינות, בעיקר במזרח אירופה, ששם יש לזה מסורת של שנים וטכניקות עבודה שהתפתחו. היום ניתן לראות בפסטיבלים בעולם הרבה סרטי בובות. אנחנו מאמינים בקסם הייחודי של הטכניקה הזאת, שבה חפצים אמיתיים מתעוררים לחיים. אף טכניקה אחרת לא יכולה להעביר חוויה כזו. והיינו רוצים לחשוף אותה יותר לקהל הישראלי.
ממה שידוע לנו יש יוצרים בודדים של סרטי סטופ עצמאיים בארץ אבל יש סרטי סטודנטים ממש טובים וגם הרבה פרסומות בסטופ, בעיקר כאלו שעושות שימוש בחפצים מוכנים. לאחרונה נראה שיש יותר שימוש בטכניקה בעולם הפרסום, עם השפעה של יוצרים כמו PES. גם בעולם נראה שיש חזרה לטכניקה הזאת והיא הולכת ומתפתחת. סטודיואים כמו LAIKA עושים שימוש במדפסות תלת מימד ומשלבים סטופ עם CGI. עצם זה שהיום כל אחד יכול לעשות סרטון סטופ בטלפון שלו הופך את הטכניקה להרבה יותר נגישה ואנחנו מאמינים שתלך ותתפתח.
הז'אנר של אנימצית בובות עדיין פחות נפוץ כאן. יש מדינות, בעיקר במזרח אירופה, ששם יש לזה מסורת של שנים וטכניקות עבודה שהתפתחו. היום ניתן לראות בפסטיבלים בעולם הרבה סרטי בובות. אנחנו מאמינים בקסם הייחודי של הטכניקה הזאת, שבה חפצים אמיתיים מתעוררים לחיים. אף טכניקה אחרת לא יכולה להעביר חוויה כזו. והיינו רוצים לחשוף אותה יותר לקהל הישראלי.
בסרט יש שילוב של תום וקטסטרופה, כמעט עד לתחושה שזה סרט על מוות. מה מקורותיו של הסיפור ואיך הסרט התקבל על ידי הצופים?
הסרט עוסק בהתבגרות. באובדן הילדות. הליך רגשי שמרגיש כמו מוות לכל דבר. הילדה בסרט היא למעשה כבר מבוגרת אבל מתקשה להתגבר על האובדן. היא נמצאת במצב של קיפאון. זאת תחושה שליוותה אותי באופן אישי הרבה זמן. ראיתי את זה גם באנשים סביבי. ההווה שלהם הוא סוג של מוות כי הם לא מצליחים להתגבר על האובדן של הילדים שחיו בתוכם.
היה מאוד מעניין לשמוע תגובות על הסרט. הוא לקח אנשים לכל מיני מקומות רגשיים. מישהו סיפר שזה החזיר אותו לתקופת הגירושים של הוריו. מישהי ראתה בזה מצב נפשי של חרדה ואובדן שפיות. בחור אחד מיפן כתב לנו על הדואליות של שני אנשים בגוף אחד שראה בלילי.
הסרט עוסק בהתבגרות. באובדן הילדות. הליך רגשי שמרגיש כמו מוות לכל דבר. הילדה בסרט היא למעשה כבר מבוגרת אבל מתקשה להתגבר על האובדן. היא נמצאת במצב של קיפאון. זאת תחושה שליוותה אותי באופן אישי הרבה זמן. ראיתי את זה גם באנשים סביבי. ההווה שלהם הוא סוג של מוות כי הם לא מצליחים להתגבר על האובדן של הילדים שחיו בתוכם.
היה מאוד מעניין לשמוע תגובות על הסרט. הוא לקח אנשים לכל מיני מקומות רגשיים. מישהו סיפר שזה החזיר אותו לתקופת הגירושים של הוריו. מישהי ראתה בזה מצב נפשי של חרדה ואובדן שפיות. בחור אחד מיפן כתב לנו על הדואליות של שני אנשים בגוף אחד שראה בלילי.
הרבה יוצרי סטופמושן נמשכים לסיפורים שיש בהם תום ילדות ועם זאת אימה, מורבידיות וקריפיות. האם יש לכם רעיון מאיפה זה מגיע?
כנראה זה קשור לטכניקה עצמה שמפיחה חיים בחפצים "מתים". היוצר הוא סוג של בורא. עם זאת, החפצים שלרוב הם בובות וצעצועים מתקשרים לילדות ותום. העיסוק בחומר הפיזי מתחבר הרבה פעמים למקומות קצת קריפיים. כשעובדים על בובה, בעיקר בובה אנושית מסיליקון, חומר שמדמה את הטקסטורה של הגוף האנושי, לפעמים חותכים ומרטשים. זה מיד לוקח לאסוציאציות כאלה. המסתורין שאופף את הבובה שקמה לחיים מתחבר לכל מיני דברים בתרבות, כמו הגולם או בובות וודו. אבל אנחנו רואים בזה את הצדדים הרגשיים שמשיקים לנוסטלגיה ולמטען תרבותי של זיכרון או רגש שמתחבר לחומריות של הבובה או האובייקט המצולם. ובין אם הבובה היא ייצוג של אדם, חיה או רעיון מופשט היא דרך לבטא רגשות אנושיים.
כנראה זה קשור לטכניקה עצמה שמפיחה חיים בחפצים "מתים". היוצר הוא סוג של בורא. עם זאת, החפצים שלרוב הם בובות וצעצועים מתקשרים לילדות ותום. העיסוק בחומר הפיזי מתחבר הרבה פעמים למקומות קצת קריפיים. כשעובדים על בובה, בעיקר בובה אנושית מסיליקון, חומר שמדמה את הטקסטורה של הגוף האנושי, לפעמים חותכים ומרטשים. זה מיד לוקח לאסוציאציות כאלה. המסתורין שאופף את הבובה שקמה לחיים מתחבר לכל מיני דברים בתרבות, כמו הגולם או בובות וודו. אבל אנחנו רואים בזה את הצדדים הרגשיים שמשיקים לנוסטלגיה ולמטען תרבותי של זיכרון או רגש שמתחבר לחומריות של הבובה או האובייקט המצולם. ובין אם הבובה היא ייצוג של אדם, חיה או רעיון מופשט היא דרך לבטא רגשות אנושיים.
מה הפרויקטים הבאים שלכם?
כרגע עובדים על סרט קצר נוסף. גם הוא עוסק בהתבגרות אבל יותר בהיבט של עיסוק בגוף וקבלה עצמית. הסרט הולך להיות יותר נרטיבי ויכלול דיאלוגים. כבר יש תסריט וארט, ועכשיו אנחנו נמצאים לפני תחילת הפקה. עוד דבר שאנחנו מפתחים כרגע זאת סדרה של סרטונים קצרצרים מבוססים על אנימציית דמות.
כרגע עובדים על סרט קצר נוסף. גם הוא עוסק בהתבגרות אבל יותר בהיבט של עיסוק בגוף וקבלה עצמית. הסרט הולך להיות יותר נרטיבי ויכלול דיאלוגים. כבר יש תסריט וארט, ועכשיו אנחנו נמצאים לפני תחילת הפקה. עוד דבר שאנחנו מפתחים כרגע זאת סדרה של סרטונים קצרצרים מבוססים על אנימציית דמות.
---------------------------------------------------------
בור BORE
בור BORE
סרט שנה ג' במנשר של תום קוריס ורוני רשקס
תגובות
הוסף רשומת תגובה