דלג לתוכן הראשי

הפסטיבל הראשון שלי: סיכום פסטיבל קרדיף

הפסטיבל הראשון שלי

אני ואלון רותם יצרנו את הסרט הקצר "ניגון" שנה שעברה עם צוות נהדר. הסרט השתתף בכ-35 פסטיבלים עד עכשיו, חלקם חשובים יותר וחלקם פחות. קיוויתי שהוא יתקבל לשטוטגרט\אננסי\זגרב אך הוא לא התקבל אליהם וכשהבנתי שההזדמנויות לטייל איתו בעולם מצטמצמות, קיבלתי את המייל מפסטיבל קרדיף בווילס עם הזמנה להגיע.
ההזמנה היתה מאוד נעימה וחביבה ומשהו בי התחיל לדגדג ולומר "כן" למרות שמעולם לא שמעתי על הפסטיבל קודם לכן. ההצעה לקחת חלק בפאנל שאלות ותשובות עם בן מיטשל מהבלוג המצויין SKWIGLY חיזקה את הרצון להגיע יחד עם סקירת התוכנית של הפסטיבל. תוכנית זו כללה בין השאר פאנלים ושיחות עם יוצרי "אי הכלבים" "אארדמן" וCartoon Saloon האחראים על "שיר הים"ו"המפרנסת".
אני טיפוס אימפולסיבי קצת ולמרות שאני לא אוהב להוציא כך סתם מאות דולרים ושמעולם לא טסתי לבדי וזהו הפסטיבל הראשון אליו הלכתי מחוץ לישראל לא בררתי יותר מדי עליו. בדיעבד הסתבר לי שזו שנתו הראשונה של הפסטיבל(!) המחודש לאחר שהיה בתרדמת עד שזכה לנשיקת התעוררות של כמה אנשים מקסימים.
במבט לאחור הנסיעה היתה חתיכת סיכון. יכולתי למצוא את עצמי באיזה חור שכוח-אל בפסטיבל משעמם עם סרטים שיכולתי לראות בוימאו. בפועל קרה ההפך: פגשתי אנשים מקסימים, בריטים בעיקר, אירופאים שונים וגם מעבר לגבולות אירופה. אנשים שהתייחסו לפסטיבל בהתרגשות ילדותית כמעט ומלאת אנרגיות חיוביות (אבל ממש). אנשים שפשוט רצו להקים פסטיבל ועשו זאת, בדרך שלהם. היוזמה שלהם התחילה ממפגשי "CARDIFF ANIMATION NIGHTS, מפגשי אנימציה דו-חודשיים שיזמה לורין אורמה עם ידידיה. היוזמה גדלה והתגבשה לרצון להקים פסטיבל. חלום שהתגשם עבורם.
אחד הדברים המדהימים בפסטיבל היו לא רק האוירה המשפחתית החמה אלא גם התחושה שאני והפסטיבל נועדנו זה לזה. עבורי זה היה פסטיבל מטא. מהרגע הראשון הפסטיבל דיבר על עצם השהות בפסטיבל, על תעשיה, נטוורקינג והכל בנקודת מבט אנושית ופשוטה. באחד הפאנלים נאמר ובצדק שכל מי שמגיע לפסטיבל הוא בודד, כולם לבד. וכולם רוצים ושמחים לדבר עם מישהו. כמה זה היה נכון.

"BE KIND"

בהתחלה היו לי חששות נוראיים. אני שונא לאלץ את עצמי להיות נחמד או מנומס. אני שונא לעשות דברים ש"נכון לעשות כאיש מיקצוע". ובהתחלה זה באמת קפיצת ראש: להתחיל משיחה, לפתח אותה, לא להשתעמם, להקשיב... ולאט לאט זה נהיה טיבעי כמו מיומנות אנושית שלא ידעת שיש לך או כזו שדוכאה על ידי שנים בפייסבוק. ככל שימי הפסטיבל חלפו כך התבהר לי שכל הדינמיקה הזו היא אמיתית. כלומר, קורה שם משהו שאי אפשר לתייג רק כ"מקצועי" או נטוורקינג" אלא אנושי. וזה מאוד קשור לאופי הפסטיבל, האנשים שהגיעו אליו ובעיקר לאהבת האנימציה מניעה אותו. מהרגע הראשון אמרו שם ביום התעשיה: "יוצרי סרטים קצרים הם קהילה. הם לא מתחרים זה בזה. יש להם אינטרס משותף." וסביב הגישה הזו, כמו נבואה שמגשימה את עצמה, נאספו להם יותר ויותר אנשים שעברו משהו יחד במשך ארבעה ימים. משהו שגילה לי גם צדדים חדשים על עצמי אבל גם על החיים ועל האמנות הזו שאני כל כך אוהב. קהילה במובן הפשוט: אנשים שאוהבים את אותו דבר והתשוקה ליצור מניעה אותם.
לצערי, כבר הרבה זמן לא הייתי בסביבה כל כך לא שיפוטית.

יום תעשיה ונטוורקינג

אפרט מעט על התוכן והאוירה בפסטיבל לטובת האנימציה הישראלית.
ככל שהפסטיבל נמשך כך היה לי קושי רגשי להשוות בין הדברים אליהם נחשפתי שם לעומת מה שמחכה לי בארץ. כן, כשרונות גדולים יש לנו כאן ללא ספק, אבל זה לא מספיק בשביל ליצור קהילת אנימציה. אנחנו, כקבוצה, סובלים מבידול והפרדה וחוסר קולגיאליות שאני לא מצליח לפענח. ישראל היא מקום קטן אבל דווקא מסיבה זו יש צורך ליצור קהילה אפקטיבית ולא להסתגר ולהפסיק לראות האחד את השני רק כמתחרה. הדבר נכון בתחומים מקצועיים רבים אבל בייחוד בתחום אמנותי. בקהילה המקומית ובייחוד בשנים האחרונות דברים משתנים: איגוד מקצועות האנימציה פועל רבות לטובת היוצרים, אתרים שונים עוסקים באנימציה (כמו "מונפש") וכנסים ואירועים שונים מתרחשים מדי חודש (לופדהלופ, אנימיישן מיטאפ, פסטיבלים שונים ויוזמות כמו אלו של מיזם ירושלים ופסטיבל אניניישן...) ועדיין כדי שחברויות יוולדו מתוך ההתרחשויות האלו אנו צריכים להשיל קליפה עבה מעלינו. לפרגן, להתעניין, לחלוק ידע ובעיקר להפתח באופן אישי, ישיר ובלתי אמצעי אל האנשים שחולקים איתנו את חדוות היצירה.

חמוש בכרטיס ביקור חדש ופליירים הגעתי ליום הראשון. הפסטיבל נפתח עם "יום תעשיה" שמשך אליו סטודנטים לאנימציה מרחבי בריטניה. התכנים לא היו חדשניים בצורה קיצונית אבל האוירה והמסר היו חד משמעיים: תצרו קשר, תפגשו אנשים, תדברו. יום זה כלל כמה הרצאות ופאנלים על הפצת סרטים, על סוגי תוכן שונים, מקרי מבחן מעניינים ועוד.

הכנתי במיוחד כרטיס ביקור ופלייר על הסרט :)
הנה סיכום קצר של נקודות למחשבה שעלו בפאנלים השונים:
  • לא רק ליצור, אלא לתת גם כלים ליצירה. לעבוד עם ילדים. לעבוד עם דוקומנטריסטים. להפוך את עצם העשיה והסיפוריות לנושא ולאו דווקא סרט ספציפי או תוכן ספציפי.
  • להיות קשוב לקהל. זה אומר לא רק מה הקהל רוצה, אלא גם מה הקהל צריך. לפעמים הדברים הפשוטים והצפויים ביותר לא נעשים ויש בהם צורך. זהה את החוסר.
  • כדי לבחון רעיון לא צריך פאנל מומחים. תפנו קודם כל לקרובים אליכם ותראו את התגובה שלהם: משפחה וחברים וקולגות קרובים. אחר כך תמשיכו הלאה.
  • שלושת הכללים לעבודה עם אנשים: תהיו נחמדים. תהיו יצירתיים. תהיו ביקורתיים.
  • להצחיק. גם בכתיבת תסריט, גם בפיץ': צחוק הוא הדבר. מה שמחפשים כולם (כך מסתבר) זה קומדיות או לפחות משהו עם פן הומוריסטי.
  • לעשות תוכן לילדים. סיכוי הפצה גבוה בהרבה!
  • בפיץ': פשטות זה טוב אבל לא להסתמך רק על רעיון אחד או דימוי אחד: לתת נפח.
  • לא לימדו אותנו למכור סרט. זה כמעט בלתי אפשרי להפוך סרט קצר לרווחי אבל כיסוי עלויות לפעמים אפשר. כדי שסרט ימכור הוא צריך להיות קצר, מצחיק ושיכלול את מסע הפסטיבלים בתוכנית השיווקית שלו.
  • לא לפנות רק לפסטיבלי אנימציה. לעשות מחקר לפני כל תהליך הפסטיבלים. ליצור תוכנית כוללת לסרט.
  • באתר של הbritish council יש רשימת פסטיבלים לפי דדליינים.
  • הרעיון מאחורי הפצת סרט אינו הסרט, אלא היוצר. את\ה המוצר. המטרה היא להשיג שיתופי פעולה עתידיים.
  • אארדמן מפיצים גם סרטים שאינם שלהם. אפשר לפנות אליהם.
  • חוזה הוא שותפות. תדאגו לראות עם מי אתם הופכים לשותפים.
  • איפה למכור? בכנסים למכירת תוכן כמו CMC ואחרים
  • לא לעשות משהו "כמו" מישהו אחר (אני עושה "ניר וגלי"). זה לא מעניין! תמצא מה חדש בך.
  • לשלוח לפסטיבלים זה יקר אז לבחור בקפידה: מי בא לפסטיבל ומה אתה מצפה למצוא שם. מה יקדם את הקריירה שלך.
  • שיחה אחת טובה שווה יותר מ20 חילופי כרטיסי ביקור.
  • תביאו כרטיסי ביקור!
  • מחפשים טלנטים יותר מתוכן. זה השוק בסרטים קצרים.
  • הפצת תוכן ברשת גם כן דורשת מחקר: מי קהל היעד, מתי ואיך לפרסם, איך יחשפו לתוכן שלך, על איזה מסך ועוד.
כחלק מהיום הזה היה גם פאנל של אנשי תוכן מהBBC, קרטון נטוורק ועוד. לאחר מכן היו הרצאות קצרות של יוצרים שזה היה נחמד להכרות. למשל תום לוקאס דיבר על הסרט הקצר שלו "מוות בחלל". חמוד מאוד ואיש שיחה נחמד.
בסיום היום הראשון היה פאנל של מנהלי פסטיבלי אנימציה. כולם מקסימים, אדיבים וקשובים, עמוסי אהבה ורצון לתת במה ליוצרים. שאלתי אותם מה ההבדל בין סרטי סטודנטים לסרטים עצמאיים והם אמרו שישנם כמה הבדלים:
  • הבדלי תקציב.
  • סרטי סטודנטים נוטים להיות מוכווני תעשיה (בניגוד לישראל ש.ה.)
  • יוצרים ותיקים הם פחות אמיצים ויותר נוסחתיים.
הם גם המליצו להעלות את הסרט לרשת רק בסוף שנת סבב הפסטיבלים.

שאר התוכנית של הפסטיבל כללה הקרנת סרטים קצרים וארוכים, מסחריים ועצמאיים מכל הסוגים. תערוכת תפאורות ובובות סטופמושן, פאנלים של יוצרי "אי הכלבים", יוצרי Early man של אארדמן ואחראי הטכני של "המפרנסת" (מועמד לאוסקר 2017), מארק מולארי, שהציג את הסרטון הזה:


בשיחה שלו על הסרט התברר שסטודיו cartoon saloon לא לגמרי גיבש אג'נדה לגבי הסרטים שיפיק. "המפרנסת" שונה מאוד משני הסרטים הקודמים של הסטודיו האירי וההחלטה להנפיש את הסרט היתה שילוב של הצעה בעלת ערך כלכלי ומוכנות של הבמאית נורה טומוואי לעסוק בנושא הטעון של ילדות באפגניסטאן.

הפאנל על "אי הכלבים" היה ממש נחמד ועסק בעיקר בבובות ובעבודה מול ווס אנדרסון הבמאי. היה מעניין לראות את הבובות המקוריות ולשמוע את האחים המפסלים SCULPT-DOUBLE , נתן ויהושוע פלין. הם תאומים מקסימים שעובדים יחד בפיסול דמויות לאנימציה. בפאנל הזה נחשפו גם תהליכי העבודה המוזרים של ווס אנדרסון (במאי לייב אקשן שזה סרט האנימציה השני אותו הוא מביים אחרי "מר שועל המהולל" המופלא) שזה אומר בימוי דרך מיילים, חופש בעיצוב דמויות והקפדה על תזמון לעומת הערכת חסר של ראליזם פיזיקלי.
בנוסף היו קצת מפגשי בירה ויצירה, פאנל תסריטאי אנימציה, סדנת רישום ומפגשי שאלות ותשובות עם היוצרים שהיוו הזדמנות מושלמת להיכרות אישית.


להיות אנימטור באירופה

הפסטיבל היה עבורי הכרות ראשונה מקרוב עם האופי של התעשיה האירופאית. פגשתי סטודנטים ויוצרים צעירים מרחבי אירופה שנודדים ממדינה למדינה ביבשת ומפרויקט לפרויקט. אנימטורים שרודפים אחר החלומות שלהם במטרה להיות חלק מהפקות מעניינות ומגוונות ברחבי היבשת. בין האנשים המעניינים שפגשתי היו תום לוקאס, יוצר מקרדיף שעוסק קצת באנימציה עצמאית, אילינה קוטרדו, איטלקיה שלמדה בצרפת עובדת בבריטניה וכנראה ממשיכה משם לפולין עם בן זוגה שהכירו על הסרט של סרט סטופמושן שהופק בקרדיף. יבגנה גולובבה, יוצרת צעירה ואת בעלה מיילס מקלאוד שהוא חלק מהאחים מקלאוד(!) המגניבים. מרילין סאן, סטודנטית צעירה שמציגה סרט בפסטיבל ואת היוצר ההודי, סאמנת' פאל,(עליו כתבתי פוסט נפרד) ועוד אנשים טובים ומקסימים.
ממה למדתי על עולם התעסוקה שלהם: האנימציה הקלאסית בבריטניה נמצאת בירידה ודווקא הסטופמושן פורח, שזה די מפתיע. הם עובדים כפרילנסרים עצמאים לתקופות קצרות על פרויקטים במקומות שונים. מעטים הסטודיואים שמצליחים להחזיק אנימטורים באופן קבוע ולכן כל אנימטור צריך לתחזק את הקריירה שלו באופן שוטף ולעבוד על פרויקטים שנמשכים בין כמה חדשים לכמה שנים. כפי שהאנימטורית אילינה העירה כששוחחנו על כך, זה אפשרי עד שרוצים להקים משפחה ואז צריך להשתקע.
מה שמאפשר את התנודה הרחבה הזו ברחבי היבשת זה כמובן האיחוד האירופאי, וזו גם הסיבה שרובם שונאים את הברקסיט, ההתנתקות של בריטניה מאירופה, מה שעלול להקשות עליהם את המעבר המהיר הזה ממדינה למדינה לפי ביקוש לפרוייקט.

אנימטורים הם בני אדם שעושים אנימציה

בסיכומו של דבר הפסטיבל הזה סיפק לי הרבה הזדמנויות לברר מחדש את יחסי לסוגיות אישיות, אמנותיות ומקצועיות. זו היתה חויה מטלטלת ומעשירה שאני מקווה שאצליח לתרגם אותה להתקדמות האישית שלי, יחד עם הפקת לקחים בנוגע לתעשיה הישראלית כולה. הדבר העיקרי שהפך את הפסטיבל לכה משמעותי עבורי היו האנשים שארגנו את הפסטיבל ובעיקר לורין אורמה שבשמחה ולבביות ניצחה על הפרויקט הזה ביד רמה ונתנה לכולם להרגיש בבית וגם כריסטופר רייט שהיה נחמד ונרגש מאוד.
אלמלא הם אני וחושש שהייתי מעביר שבוע בחו"ל בשיתוק חברתי.
הלוואי שנצליח ליצור דבר דומה בקהילה הישראלית.

אנשי הפסטיבל (מהאינסטגרם שלהם)

------------------------------------------------------------
שאלות ותשובות עם במאים אורחים (אני עם הקסקט)

סקירת הפסטיבל בבלוגים:
https://www.jammycustard.co.uk/industry/cardiff-animation-festival-2018-review/
http://www.skwigly.co.uk/cardiff-animation-festival-2018/

לילות האנימציה בקרדיף:


תמונות משם:









נסיון כושל מהזיכרון לרשום פנים ושמות




הסרט הזוכה הן כסרט קצר והן כסרט סטודנטים הוא MAMOON של בן סטיר, בריטניה.
סרט מהמם ויזואלית, משלב עריכה קולנועית רגילה עם הקרנת וידאו על קוביות. תראו את הטריילר:



נקודה ישראלית: "יומן מסע, תל אביב" של סמואל פטהיי, סטודנט שווייצרי שביקר בארץ, שכה בפרס סרט הסטודנטים. הסרט שלו יוצג בדוקאביב 2018 והוא מגיע ארצה לרגל הפסטיבל.


חביב הקהל הוא סרטו של תומר אשד על חיי הזיקית:


טריילר ל"ליל הטרמפיירז", סרט בריטי חדש שתערוכה שלו הוצגה שם:


הפודקאסט (יש עוד רבים בערוץ):


כשיוצאים מגיעים למקומות נפלאים.
או כדברי רבי נחמן בקטע שקראתי במקרה כשהגעתי לשם:
 
תכלס. פשוט תסעו.

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

זדיינו. פרויקט אנימציה מאת וליה רוזנצוייג, מנשר 2018

פרוייקט טרי וחזק ממחלקת תקשורת חזותית ממנשר. וליה רוזנצוייג הנפישה בציורי טושים שירה מדוברת (ספוקן וורד) שעוסק בדור ה1.5 של העליה מרוסיה. על זהות חצויה, גזענות והמבט על כור ההיתוך:



מתוך אתר הבוגרים https://www.minsharbogrim.com (התערוכה מוצגת במנשר עד ל9.8.18)

זדיינו אני אומרת לכם ״כילדים בברית המועצות הסתכלנו על ההורים שלנו כדמויות כל־יכולות. אחרי העלייה לארץ הפכנו להיות חזקים מהם: דיברנו עברית שוטפת, שחינו במנטליות הצברית ובפועל תיווכנו להורים את העולם הישראלי. הורינו, מן הצד השני, התרכזו בהישרדות ובמקרים רבים עבדו בעבודות שירותים למרות השכלתם הגבוהה. במרוצת השנים צמחנו להיות צעירים עצמאיים, התופסים תפקידי מפתח בחברה, אלא שהצורך התמידי להוכיח שאנחנו חלק גורם לכך שאנחנו אף פעם לא יכולים להיות עצמנו. אנחנו תמיד צריכים להיות משהו אחר, טוב יותר, כדי להתקבל״. - אלקס ריף
הפרויקט מתעסק בחוויותיו של דור 1.5 שעלה מברית המועצות לשעבר. דור 1.5 הוא ילדי העולים שהגיעו עם ההורים בגיל הילדות או התבגרות המוקדם וגדלו בארץ. אנחנו לא בדיוק דור ראשון, שכן הורינו היו אלה שחוו את העליה במלואה על תופעותיה…

מפסק. סרט הגמר של אורי פנחסי, בצלאל 2018

"מפסק" הוא סרט הגמר של אורי פנחסי על ילד דתי המתמודד עם אימת חילול השבת.


הסרט מעלה התמודדות ישירה עם הפחד והצורך לבדוק גבולות דתיים ובכלל. בעיניים חילוניות אני מניח שקשה לזהות את הקונפליקט הגדול למרות שאיסורי הדלקת אור בשבת הם די מוכרים. המאבק של הדמות עובר בסרט בבת אחת מחשש פנימי (עם משחק דמות יפה, דבר נדיר בסרטי גמר) לעימות חיצוני עם יישות מאיימת שהיא ספק סימן שאלה ספק שטן... או שמא זה האל כפי שמצטייר במוחו של הילד? לי היתה תחושה שברמת הפשט הדמות, בהדליקה את האור, ניצבת לבדה, ללא יראת עונש וחטא שנעלמת עם הדלקת האור. מבט כזה אינו נוגע רק למי שחזר בשאלה אלא גם לחוויות של מי שנשאר דתי. עצם העיסוק המופרז בחטא ובפחד מעונש הוא פן מסוים מאוד וחלקי מאוד בהויה הדתית. אולי לכן, אני כדתי, לא פרשתי בתחילה את הסרט כסרט של יוצא בשאלה. כשאני הייתי ב"בצלאל" למשל הגעתי יום אחד ללימודים ללא כיפה כדי להרגיש איך זה. למחרת השבתי אותה כי לא היה לזה משמעות עבורי שהצדיקה את הסרתה. ניתן לקחת את הסרט למקומות פרשניים רבים אחרים: השטן או הספק שנעלם יכול להתפרש כהארה, כלומר, להציג את החילונ…

הריבוע – אלוקים כאמנות קונספטואלית או המוזיאון כמקלט בורגני

מאמר חדש שלי על הסרט "הריבוע" של רובן אוסטלנד (שבדיה, 2017) פורסם בכתב העת המקוון "פוסט פוסט" של המחלקה להסטוריה ותאוריה בבצלאל.
על אמנות קונספטואלית, צביעות בורגנית, אלוהים הנעדר בעידן העכשווי ועל פלימו, מדרש תלמודי שהולם את הסרט.
מוזמנים לקרוא.
לינק: "הריבוע" – אלוקים כאמנות קונספטואלית או המוזיאון כמקלט בורגני






המלצות אנימיקס 2018

אנימיקס, הפסטיבל הישראלי הגדול והותיק בישראל נמצא ממש מעבר לפינה. כמדי שנה אני מנסה להמליץ על כמה מתוכניות האנימציה בדגש על אלו שמתאימות לקהל בוגר. וכמדי שנה אני גם מזהיר מכמה דברים ואתחיל בהם: התוכניות שמרכזות סרטי אנימציה על פי נושא הוא אחד הדברים הפחות מוצלחים בפסטיבל. על סמך הכרות משנים עברו מדובר לא פעם באוסף של סרטים שאין בינהם קשר אוצרותי מעבר לנושא שחוזר. מעבר לכך בעבר גם איכות ההקרנה לא היתה טובה כיוון שהסרטים השונים הודבקו זה לזה לרצף אחד שדרש ייצוא מחודש של קבצים שפוגע באיכות הקובץ המקורי. אני סוקר פה רק אירועי אנימציה למרות שהפסטיבל הוא גם פסטיבל קומיקס וקריקטורה.

לכל המלצה יש לינקים לדף הסרט המומלץ באתר אנימיקס.
קוראי הבלוג מקבלים הנחה. כרטיס ב35 שקלים (לא כולל סדנאות). בהזמנת כרטיס ציינו קוד מצויירים ותהנו!

התוכניה המלאה להורדה
https://drive.google.com/file/d/1V-jZm1n-57_tHdKOHxiD-IYqafCIiQwS/view?usp=sharing המלצות לאנימיקס הפסטיבל יימשך חמישה ימים משלישי עד שבת. חלק מההקרנות חוזרות מספר פעמים כך שתוכלו לרכז את האירועים החשובים לכם. ההמלצות שלי מבוססות על ציפיותיי שלי על …

השועל הגדול הרע - באנימיקס 2018

אחד הסרטים שאני הכי מצפה להם כבר שנים הוא "השועל הגדול הרע" של בנימין רנר. רנר הוא אנימטור צעיר שעשה דרך מהירה מאוד לבימוי סרטים ארוכים. סרטו הראשון "ארנסט וסלסטין" המבוסס על סדרת ספרים בשם זה, הוא סרט צנוע וחכם שנעשה באנימציה קלאסית בתוכנת פלאש. סרטו החדש "השועל הגדול הרע" מבוסס על ספר קומיקס שרנר כתב ואייר ובו סיטואציות מצחיקות של שועל ביש מזל. הסרט יוקרן בפסטיבל אנימיקס 2018.

לרכישת כרטיסים: "השועל הגדול הרע" אנימיקס 2018





הרצאה יפה של רנר על הפקת הסרט:

עבודת אנימציה:




רנר מאייר: