מכתבי אהבה לרות - משה דיין בעמק הניכור

זהו מאמר אורח של יונתן וסרמן, על תהליך העבודה שלו על "מכתבי אהב לרות" המציג בימים אלו בגלריה "המדרשה".

רותי שלי, סופי שאצא מדעתי. אינך יכולה לשער כמה רוצה הייתי לקבל ממך כל שעתיים מכתב, ושלא לענות כלום. לקרוא ולשתוק, לקרוא ולשתוק. איזה בוז תוקף אותי כשאני כותב את תשובותיי העלובות. לא שמצטער אני על הסגנון או הביטוי הדל, אלא חורה לי שאינן מביעות כלום, אפילו שמץ ממה שאני רוצה לכתוב"-משה דיין, 1937

על עבודת הוידאו ״מכתבי אהבה לרות״ \ מאת יונתן וסרמן

"מכתבי אהבה לרות" היא עבודת וידאו של האמנית רות פתיר, אמנית וידאו בוגרת בצלאל (2011) וקולומביה (2017). הוידאו הוא סרט אנימציה בן כ-20 דק' המורכב מששה פרקים. כל פרק מבוסס על מכתב אמיתי של משה דיין לאשתו רות ומבוצע כמונולוג. כל פרק מדובב ע"י אחד מחבריה לשעבר של רות (כל פרק מוקדש וקרוי על שם המקריא).
הרעיון לעבודה נולד כאשר רות נתקלה בספר"מכתבי אהבה - משה דיין", והוקסמה מהמכתבים. המכתבים מרגשים ומלאי תשוקה אבל גם מציירים מערכת יחסים אלימה, מלאת רגשות ומורכבת. רות החליטה "לנכס לעצמה את המכתבים" באמצעות סרט במעין משחק תפקידים בו היא רות דיין וחבריה לשעבר הם משה. בזמן העבודה רות תיארה לפעמים  את הסרט כ"הזייה של רות דיין" או כ"פנטזיה ילדותית" שלה עצמה. לפעמים בסרט משה "שובר דמות", כלומר החברים של רות מדברים איתה ולא מדקלמים את המכתב, והפער בין העברית היפה של משה ודמותו מלאת הפאתוס, לבין המופנמות הסטואית שלהם משעשע.

אוקיי אז להפסיק לצחוק… לחשוב מחשבות עצובות… אני אומר כמה פעמים "רותי שלי" עד שזה יישמע רציני, בסדר?" -הלל, 2017
ההצבה היא סוריאליסטית, משה לבוש שמלות ראוותניות ותכשיטים אוריינטליסטים של משכית (ליין האופנה של רות דיין), לפעמים הוא מוקף במאות פריטים מאוסף הארכיאולוגיה שלו ומביט אל השקיעה או שוכב בוכה בתוך כלי חימר עתיק. זה החלום המשותף של שתי הנשים. בבחירת הדימויים ניסינו אני ורות להתמסר להיגיון חלומי (עבודותיו של דייויד לינץ' עלו פעמים רבות במהלך העבודה על הסרט) וגם לצחוק על דמותו של משה, מבלי להתאכזר אליו.
במהלך חודש מרץ ואפריל 2018 אני ורות עבדנו כדי לגרום לרעיון המורכב הזה להפוך לסרט. רות השיגה תקציב מקרן אוסטרובסקי, ובנתה מתוך המכתבים תסריט, ואני הייתי אחראי לביצוע. זה היה שיתוף פעולה אינטנסיבי ומפרה, עבדנו באותו חלל ושום רעיון לא נדחה על הסף.

טיפה על עמק הלא מוכר, תלת ואמנות

השימוש בהנפשה בוידאו ארט הוא די שכיח, רות מגדירה את העבודה כ Post Internet Art. אני חושב שמדובר באמנות שמשתמשת בקקופוניה והצפת הדימויים של הרגע, ומנסה להשתמש בכלים העכשוויים ביותר של הטכנולוגיה, את רות מעניין אלה שמבטיחים יצירה-אינסטנט. (אפליקציות שונות שמייצרות דמות תלת מרקדת על בסיס סלפי, או מודל תלת מימדי ע"פ גוגל סטריט ויו).
אמנים מרכזיים כמו ג'ורדן וולפסון (Jordan Wolfson) ואד אטקינס (Ed Atkins) עובדים עם טכניקות דומות.
ניתן לומר שבעוד שבאנימציה מקובל לחתור להרמוניה (Illusion of life), בעבודה שלנו ושל האמנים הנ"ל הדמויות הן "פרנקנשטיין" של דימויים שנלקחו ממקומות שונים שלאו דווקא מנסים לשכנע כסובייקט עצמאי.
מתוך סרט האנימציה MASKS של ג'ורדן וולפסון, האמן היהודי ניו יורקי משוחח עם הצופים כקריקטורה של יהודי.

כאנימטור מסחרי, ניסיתי בהתחלה למשוך את עיצוב הדמות של משה למקום פחות ריאליסטי ויותר קרטוני כדי להימנע מהUncanny Valley, אבל באותה עת לא הבנתי שזה חלק מהתחושה שהדמות אמורה לעורר. למדתי שיש הרבה שפועלים בשדה האמנות ורותמים את העמק הלא מוכר בדרכים שונות לצרכיהם האמנותיים.

בביקור וראיון קצר בסטודיו של אד אטקינס אמן מרכזי ומוכר, הוא מסביר יפה מדוע ואיך הוא משתמש באפקט הזה של ניכור לדמויות אנושיות מונפשות (כמו להזכיר לצופים שלהם יש גוף, לעומת הגוף הלא ממשי של הדמויות שלו, ועוד, שווה לצפות בלינק). במקרה של משה והסרט שלנו, משה הוא הרי כלי ריק ממנו בוקע קול, מריונטה לא מושלמת אליה הצופה עלול, בצורה קומית אבל כנה לחלוטין, לחוות אמפתיה. אני מרגיש שיש משהו מאוד מכמיר לב בדמויות הראליסטיות קפואות המבע, שמנסות בקושי לשכנע אותנו להענות להן אבל אין להן סיכוי.
בחלקים הנוגים בסרט ניסינו ככל יכולתנו לייצר אנימציה טובה ונאמנה למילים ולרגשות המובעים בטקסט, לדבר ״מתוך הדמות״ ולנסות לפרוץ, אפילו לכמה שניות, את העמק. בחלקים אחרים בסרט התמסרנו לאפקט ונהנינו מהדיסוננס בין התנועות הרובוטיות האחידות לבין הלהג העולץ היוצא מפיו.
"ובכל זאת, מעין רגשי אב-לבנו אני חש כשאני זומר את השזיפים שלנו, איני יודע משום מה אבל בעיקר לשזיפים אני חש קצת יותר מלתפוחים או לאגסים"

פייפליין להרבה אנימציה בזמן קצר

רות באה מעולם העריכה והסרטים הדוקומנטרים, וציפתה לקצת מהגמישות של במאי דוקומנטרי, שיכול לערוך הרבה פוטג׳, ו״לגלות״ את המקצב ואופי הסרט תוך כדי עבודה. היא דמיינה כחמישים דקות אנימציה. כתוצאה מכך, ניסינו ליצור פייפליין גמיש שיהיה דומה יותר לעבודה עם שחקן מאשר להתחייב מראש לכמות ואורך שוטים, תלבושות, ופרופים.
החלום היה לעשות לכידת תנועה של המקריאים, גוף ופנים, אחרי שבילינו כמה ימים בניסיון להגיע לתוצאות סבירות באמצעות קינקט (כמעט הצלחנו) הרמנו ידיים ופנינו לאנימציה יותר מסורתית.
די מהר היה ברור שלא נצליח לייצר 50 דקות אנימציה אבל כן ייצרנו ורינדרנו 20 דק׳ בכחודש וחצי. אלה כמה טכניקות שחסכו לנו מלא זמן לעומת סרט תלת רגיל-
  1. מידול דמות בתוכנה ייעודית- המודל פוסל והוכן לאנימציה בדאז ע״י מונטי אלון המוכשר כשד.
  2. ליפ סינק ״אוטומטי״ -לאורך הסרט דיין בעיקר מדבר, והרבה. התוכנה ״Iclone" שמנסה לעשות ליפ סינק אוטומטי עזרה מאוד. האייקלון מנסה להתאים תנועות שפתיים לסאונד, ובנוסף יש לה אינטרפייס שאין זריז ממנו לליפ סינק.
    3. דוגמא לליפסינק לא גמור מאייקלון, מצב ביניים בין הליפ סינק האוטומטי לתיקונים ידי אדם.
  3. אנימציית דמות מבוססת קליפים מוכנים- כל תוכנות התלת, והאייקלון בפרט, מאפשרות לייבא מושן קפצ׳ר, שאותו ניתן לערוך ולתזמן בקלות יחסית. הנה קטע ריקוד שנחתך מהסרט ומורכב מקטעים ״רדי מייד״ במהירויות ומקצבים שונים.
  4. עריכה בתוך תוכנת התלת- היות והקליפים של המושן קפצ׳ר נותנים לנו פרפורמנס של כל הגוף (ולא נגיד, תנועה רק של האיברים בפריים כמו בהפקת תלת נורמלית), יכולנו לנסות זוויות שונות ולחתוך בינהן בזמן אמת. זה משחרר וגם חוסך המון בוג׳ראס ברנדר.
  5. רינדור בכרטיס הגרפי וללא פאסים- רינדרנו עם רדשיפט, מנוע רינדור מהיר וראליסטי.
בד״כ הפייפליין להפקת סרט תלת הוא קשיח: פרה פרודקשן שבלבו סטוריבורד מדוייק, אנימציה בשוטים שאורכם נקבע מראש ע״י אנימטיק, ורינדורים- שלב קשה שכל טעות בו עולה מלווה במפח נפש.
הודות לטכניקות שציינתי ונכונות להתפשר(אין לקוח) הצלחנו להגמיש את הפייפליין הזה ולשמור על חופש לנסות דברים וכך יכולנו להתעסק ולשנות דרמטית דברים רבים ממש עד הרגע האחרון. כשהדדליין התקרב גם העבדנו כמה אנימטורים מקסימים (גל מרגה, דין בן אורי, אורי עינבר) והיה כיף גדול.

העבודה מוקרנת בצורה מאוד יפה בגלרית המדרשה בירקון 16, יצא סרט די משונה ומופרע שאנחנו סופר גאים בו.
יש ערב ״מאחורי הקלעים״ ב 16.5 בגלריה בשעה שמונה נראה לי, אפשר ליצור אתי קשר לוודא.

*יונתן וסרמן הוא בוגר בצלאל 2008. עושה אפטר ותלת כפרילאנסר ומלמד סינמה בג'אמפ קאט ובפרטי.
לינק לתיק עבודות: https://yonatan-wasserman.squarespace.com/



קישורים נוספים:


תגובות

הוסף רשומת תגובה