דלג לתוכן הראשי

ינון לן - 'הגיפו את התריסים' ומסע בתמונות

הגיפו את התריסים.

סרט הגמר של ינון לן, בצלאל


הי ינון, אז קודם כל: איפה אתה, ישראל או ניו יורק או על הציר?

ב-2016 סיימתי ללמוד במחלקה לאנימציה בבצלאל ביחד עם סרט הגמר שלי, "הגיפו את התריסים".
זמן קצר אחרי הלימודים עברתי לגור בניו יורק עם אישתי.
בניו יורק אני עובד בסטארטאפ במחלקת השיווק. אני מוביל צוות של אנימציה ווידאו - מצלם, עורך ומאנמץ פרסומות, סרטי תדמית, סרטי מוצר וכו'. בנוסף, אני תמיד ממשיך לעבוד גם על העבודות האישיות שלי. כותב וחושב על רעיונות לסרטים קצרים וקליפים, ויוצר סרטונים ניסיוניים קצרצרים כמו NYC Textures ו- Still NYC #2.

הגיפו את התריסים - תוכל לתאר לי קצת את התהליך מהקונספט ראשוני, גיבוש צורה ותוכן, פסטיבלים, ומאיפה הגיע השם לסרט?

בתחילת העבודה על סרט הגמר שלי, התסריט היה לסרט עלילתי קצר, מעט מד"בי, עם רעיון יותר כללי על זיכרון. על מה אנחנו בוחרים לזכור לעומת מה לא, ומה אנחנו מוצאים כמשמעותי בחיים שלנו לעומת מה לא. השאלה הזו הוצגה בסרט באמצעות התקן טכנולוגי ששולט על הזיכרון. רק לאחר הרבה גרסאות של התסריט הבנתי שלא משנה איזה שינויים אני עושה אני תמיד משלב בתסריט את אותו דימוי של אדם צעיר היושב ליד מיטתו של סבו, ומנסה בכל מאודו לזכור פרטים ממנו לפני שהוא ילך לעולמו. בשלב זה החלטתי להתמקד רק במחשבה הזו, להפוך את הסרט להרבה יותר אישי, ולהשיל מהתסריט את כל ה"משקל העודף". זו גם בחירה הכרחית ביצירה של סרט גמר לבד (וגם בצוות). מבחינה הפקתית - תסריט שאפתני ורחב יריעה הוא פשוט לא אפשרי לביצוע. חייבים לצמצם את התסריט לעיקר, ולקבל החלטות חכמות על הצורה והטכניקה של יצירת הסרט שיאפשרו את ההפקה שלו בזמן ריאלי לסיום הלימודים.


בסרט התבססתי על חוויות וזכרונות אישיים, על פרטים ביוגרפיים של ההיסטוריה המשפחתית שלי, והשתדלתי לשלב תמונות אמיתיות שלי ושל הסבים והסבתות שלי. בנוסף, את הסבא משחק מוטק'ה זילבר, שהוא אחיה של סבתי זכרונה לברכה. מוטק'ה גם עוסק באמנות בעצמו, מצייר ומפסל, ודרך העבודה על הסרט נפלה בחלקי ההזדמנות לבלות איתו יותר זמן ולשוחח איתו על הרעיונות מאחורי הסרט, דבר נוסף שתרם לחוויה המאוד אישית של יצירת הסרט. את הסרט הקדשתי לסבים ולסבתות שלי.

את הצורה של הסרט - הסגנון והטכניקה, רציתי לקשור לחוויה הסובייקטיבית של האדם הצעיר שהולך לבקר את סבו החולה. ברחובות העיר, האנשים הזרים ברחוב פשוט חולפים על פניו ואינם משאירים עליו חותם, והמדרכות והתריסים של הבתים הם כולם כלליים ואינם ספציפיים. הכל מרגיש אותו דבר. רק הדירה של הסבא והמפגש איתו הם ספציפיים. שם הוא משקיע את מלוא תשומת הלב שלו, מנסה לזכור רגעים קטנים שחוו יחדיו, ומנסה לתעד בזיכרונו כל פרט ופרט מגופו בניסיון להחזיק את דמותו בשלמותה בראשו. את ההפרדה הזו בין חסר משמעות לבעל משמעות ובין כללי לספציפי, יצרתי באמצעות שימוש בטכניקות שונות - אנימציית רוטוסקופ מטושטשת וחסרת פרטים לתיאור ה"כללי", לעומת צילום סטילס, סטופ מושן וקולאז'ים של גזירי תמונות מודפסות לתיאור ה"ספציפי". בחרתי לתאר את הזיכרונות כצילומי סטילס וכקולאז'ים של גזירי תמונות, ולא כוידאו HD חד ומושלם מאחר ואני מרגיש שזהו ייצוג שיותר תואם את איך שאנחנו נזכרים ברגעים קטנים שחקוקים בזיכרוננו.

הסרט הוקרן בכ-30 פסטיבלים ברחבי העולם, חלקם פסטיבלים יהודיים, וזכה בשני פרסים (פרס הסרט הניסיוני הטוב ביותר בפסטיבל FESA לסרטי סטודנטים בבלגראד, ופרס סרט הסטודנטים הטוב ביותר בפסטיבל "אפוס" בתל אביב).

השם של הסרט הושפע מהשורה "הגיפו היטב את התריסים" שמופיעה בשירו של נתן זך "שיר לאוהבים הנבונים". נתקלתי בשיר במקרה במהלך העבודה על סרט הגמר. למרות שהוא עוסק בנושאים מעט שונים, התחברתי מאוד לעיסוק שלו בפנים וחוץ, ובהגפה הסימבולית של התריסים בפני העולם שבחוץ לשם התייחדות עם מה שיקר לליבך. בנוסף לתריס בשם הסרט שלי יש משמעות כפולה - התריס הוא גם התריס של המצלמה, ומתקשר לבחירה בצילומי סטילס לייצוג של הזיכרונות המשמעותיים בסרט.

לאן אתה מעוניין להתקדם מבחינת חקירת המדיום כלא נרטיבי (אך לא רק)?
אני מעוניין להמשיך לכתוב תסריטים וליצור סרטים קצרים וקליפים ללהקות. אני אוהב לשלב טכניקות שונות כמו לייב אקשן, אנימציה, סטופ מושן וקלאסית. אבל יותר מהכל אני אוהב לפתח את הטכניקה והסגנון הנכונים לתסריט או הפרויקט הספציפי שאני עובד עליו. אני לא מעוניין להמשיך וליצור תמיד באותו סגנון ללא קשר לפרויקט המדובר. לכן אני ממשיך להתנסות בטכניקות חדשות בסרטונים ניסיוניים. הרבה פעמים ניסוי קטן שאני עושה עם האייפון ומעלה לאינסטגרם, מוביל אותי אחר כך לסרטון קצרצר באורך דקה עם אותה הטכניקה כשהפעם כבר יש מאחוריו יותר עומק ומחשבה ותכנון, ובסוף אני מקווה לקחת את אותו רעיון ויזואלי ולהשתמש בו בסרט עלילתי קצר או בקליפ מוזיקה שיש בו גם סיפור. זה מסלול שקרה גם בסרט הגמר שלי, שם טכניקות שהשתמשתי בהן בעבר צצו בסרט ותמכו בסיפור, ואני מקווה להמשיך לעבוד בצורה הזו.

מאחורי הקלעים:
*עוד על ינון כתבי ב2015: https://shulyathakosem.blogspot.co.il/2015/03/STILL.html

טסט קצר ומקסים של אש מעלים:

שווריל:

הטקסטורות של ניו-יורק:

Image result for ynon lan gifs

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

זדיינו. פרויקט אנימציה מאת וליה רוזנצוייג, מנשר 2018

פרוייקט טרי וחזק ממחלקת תקשורת חזותית ממנשר. וליה רוזנצוייג הנפישה בציורי טושים שירה מדוברת (ספוקן וורד) שעוסק בדור ה1.5 של העליה מרוסיה. על זהות חצויה, גזענות והמבט על כור ההיתוך:



מתוך אתר הבוגרים https://www.minsharbogrim.com (התערוכה מוצגת במנשר עד ל9.8.18)

זדיינו אני אומרת לכם ״כילדים בברית המועצות הסתכלנו על ההורים שלנו כדמויות כל־יכולות. אחרי העלייה לארץ הפכנו להיות חזקים מהם: דיברנו עברית שוטפת, שחינו במנטליות הצברית ובפועל תיווכנו להורים את העולם הישראלי. הורינו, מן הצד השני, התרכזו בהישרדות ובמקרים רבים עבדו בעבודות שירותים למרות השכלתם הגבוהה. במרוצת השנים צמחנו להיות צעירים עצמאיים, התופסים תפקידי מפתח בחברה, אלא שהצורך התמידי להוכיח שאנחנו חלק גורם לכך שאנחנו אף פעם לא יכולים להיות עצמנו. אנחנו תמיד צריכים להיות משהו אחר, טוב יותר, כדי להתקבל״. - אלקס ריף
הפרויקט מתעסק בחוויותיו של דור 1.5 שעלה מברית המועצות לשעבר. דור 1.5 הוא ילדי העולים שהגיעו עם ההורים בגיל הילדות או התבגרות המוקדם וגדלו בארץ. אנחנו לא בדיוק דור ראשון, שכן הורינו היו אלה שחוו את העליה במלואה על תופעותיה…

מפסק. סרט הגמר של אורי פנחסי, בצלאל 2018

"מפסק" הוא סרט הגמר של אורי פנחסי על ילד דתי המתמודד עם אימת חילול השבת.


הסרט מעלה התמודדות ישירה עם הפחד והצורך לבדוק גבולות דתיים ובכלל. בעיניים חילוניות אני מניח שקשה לזהות את הקונפליקט הגדול למרות שאיסורי הדלקת אור בשבת הם די מוכרים. המאבק של הדמות עובר בסרט בבת אחת מחשש פנימי (עם משחק דמות יפה, דבר נדיר בסרטי גמר) לעימות חיצוני עם יישות מאיימת שהיא ספק סימן שאלה ספק שטן... או שמא זה האל כפי שמצטייר במוחו של הילד? לי היתה תחושה שברמת הפשט הדמות, בהדליקה את האור, ניצבת לבדה, ללא יראת עונש וחטא שנעלמת עם הדלקת האור. מבט כזה אינו נוגע רק למי שחזר בשאלה אלא גם לחוויות של מי שנשאר דתי. עצם העיסוק המופרז בחטא ובפחד מעונש הוא פן מסוים מאוד וחלקי מאוד בהויה הדתית. אולי לכן, אני כדתי, לא פרשתי בתחילה את הסרט כסרט של יוצא בשאלה. כשאני הייתי ב"בצלאל" למשל הגעתי יום אחד ללימודים ללא כיפה כדי להרגיש איך זה. למחרת השבתי אותה כי לא היה לזה משמעות עבורי שהצדיקה את הסרתה. ניתן לקחת את הסרט למקומות פרשניים רבים אחרים: השטן או הספק שנעלם יכול להתפרש כהארה, כלומר, להציג את החילונ…

הריבוע – אלוקים כאמנות קונספטואלית או המוזיאון כמקלט בורגני

מאמר חדש שלי על הסרט "הריבוע" של רובן אוסטלנד (שבדיה, 2017) פורסם בכתב העת המקוון "פוסט פוסט" של המחלקה להסטוריה ותאוריה בבצלאל.
על אמנות קונספטואלית, צביעות בורגנית, אלוהים הנעדר בעידן העכשווי ועל פלימו, מדרש תלמודי שהולם את הסרט.
מוזמנים לקרוא.
לינק: "הריבוע" – אלוקים כאמנות קונספטואלית או המוזיאון כמקלט בורגני






המלצות אנימיקס 2018

אנימיקס, הפסטיבל הישראלי הגדול והותיק בישראל נמצא ממש מעבר לפינה. כמדי שנה אני מנסה להמליץ על כמה מתוכניות האנימציה בדגש על אלו שמתאימות לקהל בוגר. וכמדי שנה אני גם מזהיר מכמה דברים ואתחיל בהם: התוכניות שמרכזות סרטי אנימציה על פי נושא הוא אחד הדברים הפחות מוצלחים בפסטיבל. על סמך הכרות משנים עברו מדובר לא פעם באוסף של סרטים שאין בינהם קשר אוצרותי מעבר לנושא שחוזר. מעבר לכך בעבר גם איכות ההקרנה לא היתה טובה כיוון שהסרטים השונים הודבקו זה לזה לרצף אחד שדרש ייצוא מחודש של קבצים שפוגע באיכות הקובץ המקורי. אני סוקר פה רק אירועי אנימציה למרות שהפסטיבל הוא גם פסטיבל קומיקס וקריקטורה.

לכל המלצה יש לינקים לדף הסרט המומלץ באתר אנימיקס.
קוראי הבלוג מקבלים הנחה. כרטיס ב35 שקלים (לא כולל סדנאות). בהזמנת כרטיס ציינו קוד מצויירים ותהנו!

התוכניה המלאה להורדה
https://drive.google.com/file/d/1V-jZm1n-57_tHdKOHxiD-IYqafCIiQwS/view?usp=sharing המלצות לאנימיקס הפסטיבל יימשך חמישה ימים משלישי עד שבת. חלק מההקרנות חוזרות מספר פעמים כך שתוכלו לרכז את האירועים החשובים לכם. ההמלצות שלי מבוססות על ציפיותיי שלי על …

השועל הגדול הרע - באנימיקס 2018

אחד הסרטים שאני הכי מצפה להם כבר שנים הוא "השועל הגדול הרע" של בנימין רנר. רנר הוא אנימטור צעיר שעשה דרך מהירה מאוד לבימוי סרטים ארוכים. סרטו הראשון "ארנסט וסלסטין" המבוסס על סדרת ספרים בשם זה, הוא סרט צנוע וחכם שנעשה באנימציה קלאסית בתוכנת פלאש. סרטו החדש "השועל הגדול הרע" מבוסס על ספר קומיקס שרנר כתב ואייר ובו סיטואציות מצחיקות של שועל ביש מזל. הסרט יוקרן בפסטיבל אנימיקס 2018.

לרכישת כרטיסים: "השועל הגדול הרע" אנימיקס 2018





הרצאה יפה של רנר על הפקת הסרט:

עבודת אנימציה:




רנר מאייר: