דלג לתוכן הראשי

ינון לן - 'הגיפו את התריסים' ומסע בתמונות

הגיפו את התריסים.

סרט הגמר של ינון לן, בצלאל


הי ינון, אז קודם כל: איפה אתה, ישראל או ניו יורק או על הציר?

ב-2016 סיימתי ללמוד במחלקה לאנימציה בבצלאל ביחד עם סרט הגמר שלי, "הגיפו את התריסים".
זמן קצר אחרי הלימודים עברתי לגור בניו יורק עם אישתי.
בניו יורק אני עובד בסטארטאפ במחלקת השיווק. אני מוביל צוות של אנימציה ווידאו - מצלם, עורך ומאנמץ פרסומות, סרטי תדמית, סרטי מוצר וכו'. בנוסף, אני תמיד ממשיך לעבוד גם על העבודות האישיות שלי. כותב וחושב על רעיונות לסרטים קצרים וקליפים, ויוצר סרטונים ניסיוניים קצרצרים כמו NYC Textures ו- Still NYC #2.

הגיפו את התריסים - תוכל לתאר לי קצת את התהליך מהקונספט ראשוני, גיבוש צורה ותוכן, פסטיבלים, ומאיפה הגיע השם לסרט?

בתחילת העבודה על סרט הגמר שלי, התסריט היה לסרט עלילתי קצר, מעט מד"בי, עם רעיון יותר כללי על זיכרון. על מה אנחנו בוחרים לזכור לעומת מה לא, ומה אנחנו מוצאים כמשמעותי בחיים שלנו לעומת מה לא. השאלה הזו הוצגה בסרט באמצעות התקן טכנולוגי ששולט על הזיכרון. רק לאחר הרבה גרסאות של התסריט הבנתי שלא משנה איזה שינויים אני עושה אני תמיד משלב בתסריט את אותו דימוי של אדם צעיר היושב ליד מיטתו של סבו, ומנסה בכל מאודו לזכור פרטים ממנו לפני שהוא ילך לעולמו. בשלב זה החלטתי להתמקד רק במחשבה הזו, להפוך את הסרט להרבה יותר אישי, ולהשיל מהתסריט את כל ה"משקל העודף". זו גם בחירה הכרחית ביצירה של סרט גמר לבד (וגם בצוות). מבחינה הפקתית - תסריט שאפתני ורחב יריעה הוא פשוט לא אפשרי לביצוע. חייבים לצמצם את התסריט לעיקר, ולקבל החלטות חכמות על הצורה והטכניקה של יצירת הסרט שיאפשרו את ההפקה שלו בזמן ריאלי לסיום הלימודים.


בסרט התבססתי על חוויות וזכרונות אישיים, על פרטים ביוגרפיים של ההיסטוריה המשפחתית שלי, והשתדלתי לשלב תמונות אמיתיות שלי ושל הסבים והסבתות שלי. בנוסף, את הסבא משחק מוטק'ה זילבר, שהוא אחיה של סבתי זכרונה לברכה. מוטק'ה גם עוסק באמנות בעצמו, מצייר ומפסל, ודרך העבודה על הסרט נפלה בחלקי ההזדמנות לבלות איתו יותר זמן ולשוחח איתו על הרעיונות מאחורי הסרט, דבר נוסף שתרם לחוויה המאוד אישית של יצירת הסרט. את הסרט הקדשתי לסבים ולסבתות שלי.

את הצורה של הסרט - הסגנון והטכניקה, רציתי לקשור לחוויה הסובייקטיבית של האדם הצעיר שהולך לבקר את סבו החולה. ברחובות העיר, האנשים הזרים ברחוב פשוט חולפים על פניו ואינם משאירים עליו חותם, והמדרכות והתריסים של הבתים הם כולם כלליים ואינם ספציפיים. הכל מרגיש אותו דבר. רק הדירה של הסבא והמפגש איתו הם ספציפיים. שם הוא משקיע את מלוא תשומת הלב שלו, מנסה לזכור רגעים קטנים שחוו יחדיו, ומנסה לתעד בזיכרונו כל פרט ופרט מגופו בניסיון להחזיק את דמותו בשלמותה בראשו. את ההפרדה הזו בין חסר משמעות לבעל משמעות ובין כללי לספציפי, יצרתי באמצעות שימוש בטכניקות שונות - אנימציית רוטוסקופ מטושטשת וחסרת פרטים לתיאור ה"כללי", לעומת צילום סטילס, סטופ מושן וקולאז'ים של גזירי תמונות מודפסות לתיאור ה"ספציפי". בחרתי לתאר את הזיכרונות כצילומי סטילס וכקולאז'ים של גזירי תמונות, ולא כוידאו HD חד ומושלם מאחר ואני מרגיש שזהו ייצוג שיותר תואם את איך שאנחנו נזכרים ברגעים קטנים שחקוקים בזיכרוננו.

הסרט הוקרן בכ-30 פסטיבלים ברחבי העולם, חלקם פסטיבלים יהודיים, וזכה בשני פרסים (פרס הסרט הניסיוני הטוב ביותר בפסטיבל FESA לסרטי סטודנטים בבלגראד, ופרס סרט הסטודנטים הטוב ביותר בפסטיבל "אפוס" בתל אביב).

השם של הסרט הושפע מהשורה "הגיפו היטב את התריסים" שמופיעה בשירו של נתן זך "שיר לאוהבים הנבונים". נתקלתי בשיר במקרה במהלך העבודה על סרט הגמר. למרות שהוא עוסק בנושאים מעט שונים, התחברתי מאוד לעיסוק שלו בפנים וחוץ, ובהגפה הסימבולית של התריסים בפני העולם שבחוץ לשם התייחדות עם מה שיקר לליבך. בנוסף לתריס בשם הסרט שלי יש משמעות כפולה - התריס הוא גם התריס של המצלמה, ומתקשר לבחירה בצילומי סטילס לייצוג של הזיכרונות המשמעותיים בסרט.

לאן אתה מעוניין להתקדם מבחינת חקירת המדיום כלא נרטיבי (אך לא רק)?
אני מעוניין להמשיך לכתוב תסריטים וליצור סרטים קצרים וקליפים ללהקות. אני אוהב לשלב טכניקות שונות כמו לייב אקשן, אנימציה, סטופ מושן וקלאסית. אבל יותר מהכל אני אוהב לפתח את הטכניקה והסגנון הנכונים לתסריט או הפרויקט הספציפי שאני עובד עליו. אני לא מעוניין להמשיך וליצור תמיד באותו סגנון ללא קשר לפרויקט המדובר. לכן אני ממשיך להתנסות בטכניקות חדשות בסרטונים ניסיוניים. הרבה פעמים ניסוי קטן שאני עושה עם האייפון ומעלה לאינסטגרם, מוביל אותי אחר כך לסרטון קצרצר באורך דקה עם אותה הטכניקה כשהפעם כבר יש מאחוריו יותר עומק ומחשבה ותכנון, ובסוף אני מקווה לקחת את אותו רעיון ויזואלי ולהשתמש בו בסרט עלילתי קצר או בקליפ מוזיקה שיש בו גם סיפור. זה מסלול שקרה גם בסרט הגמר שלי, שם טכניקות שהשתמשתי בהן בעבר צצו בסרט ותמכו בסיפור, ואני מקווה להמשיך לעבוד בצורה הזו.

מאחורי הקלעים:
*עוד על ינון כתבי ב2015: https://shulyathakosem.blogspot.co.il/2015/03/STILL.html

טסט קצר ומקסים של אש מעלים:

שווריל:

הטקסטורות של ניו-יורק:

Image result for ynon lan gifs

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

לאהוב סטופמושן

הסטופמושן פורח. זה נשמע אולי מוזר. לכאורה מדובר בטכניקה לא כלכלית. אבל בעוד אנחנו מוצפים באנימציית אפקטים דיגיטלית שבאה לדמות חומריות אמיתית, הסטופמושן צוחק מהצד ומצליח לבטא אמת של חומר שמתעלה על האסתטיקה של העולם הממוחשב דווקא בגלל הלואו-טקיות המפעפעת מבין כל הפריימים. סטופמושן, כמו החיים עצמם, הוא מדיום קיומי מאוד: יש בו אופל וחדווה שיונקים מעצם הקיום. למעשה, דמויות סטופמושן נוטות לחשוב ולתהות על קיומן יותר מדמויות אנימציה אחרות. הן מרגישות קיימות ברמה הפיזית אבל הרוח שלהן והחיות שלהן נותרות חידה.
הנה כמה סרטי-שירי אהבה לאמנות הסטופמושן, לרגל הגעת "אי הכלבים" של ווס אנדרסון ארצה.











זהו סרטון 360 מעלות. כך שאם תסתכלו אחורה תוכלו לראות את האנימטורים בפעולה.

האם דמויות סטופמושן חיות?

משחק בחומר וצורה:


לגבי הצד האפל: האימה שבתהליך העבודה על סרט סטופמושן. באמת מפחיד!

פיקטופלזמה 2018- אופיר חנין בסיקור מהפסטיבל הברלינאי לעיצוב דמויות

מאמר אורח: אופיר חנין בסיכום והמלצות מפסטיבל פיקטופלזמה פיקטופלזמה הוא פסטיבל בנושא דמויות המתקיים זו השנה ה-14 בברלין, וככזה הוא מציג קומיקס, איור, פיסול, VR וגם הרבה אנימציה. הוא מורכב מתערוכות, הקרנות הרצאות וסדנאות. היו הרבה הרצאות ותערוכות מגניבות אבל אני אתמקד במה שרלוונטי לאנימציה.
הדוברים הכי מעניינים:אלברטו ואסקז (Alberto Vazquez) הוא יוצר ספרדי ואחד מהאמנים המסקרנים שהכרתי שם. במסגרת הפסטיבל הוקרנו שני סרטים קצרים שלו ופיצ'ר (שלצערי לא יצא לי לראות). הוא משלב עיצובים קרטוניים עם נושאים רציניים, כמו סמים ועוני. רציתי להמליץ על הסרט הקצר שלו Decorado שהיה זמין לצפיה בוימאו On Demand ובינתיים הספיק להיעלם.



קווין ג'מין (AKA Kékéflipnote) הוא אנימטור צרפתי אוטודידקט שעושה אנימציה בנינטנדו 3DS (מסתבר שיש דבר כזה). יש לו הבנה מדהימה של תנועה וקצב וממש מגניב לראות איךהוא שואב השראה מדברים אמיתיים. שווה לעקוב אחריו בפייסבוק ובטוויטר, הוא מעלה אנימציות קצרות ומגניבות כל הזמן.



רֳקה בוקסי (Réka Bucsi) היא אנימטורית הונגרית. היא יוצרת סרטים הזויים ומלאי הומור שחור. יש לה סגנון מאוד …

אני וגופי (וכלבים מצויירים אחרים)

זה פוסט על כלבים מצויירים, על אנשים, ועל אנשים שחיים חיי כלב.



נתחיל מגופי.
זהו סרט מ2007 של גופי בו הוא מנסה לחבר טלויזיה בכבלים. זהו סרט שהוא חוליה נוספת בשרשרת של סרטים בהם גופי מנסה, בחוסר הצלחה, להתמודד עם סוגיות אנושיות יומיומיות. גופי הוא לא דמות מצוירת רגילה של דיסני. בעולם של מיקי מאוס (עולם הקצרים של מיקי, דונלד וגופי והחבורה) ישנם כמה סוגי בעלי חיים: יש בעלי חיים רגילים, ויש בעלי חיים שהם "אנשים" (לא "מואנשים"). כבר קרה שמיקי פגש עכבר, שדונלד פגש ברווז ושגופי פגש כלב ואיכשהו, זה עבר בשלום. כמו כאן:
אבל כלבים הם סוג שלישי, כי הם ה"בני אדם" של העולם המצויר. כשיש סתם דמות כמו שוטר או עובר אורח, היא לרוב תהיה כלב. וגופי, ככלב שהוא חלק מהקאסט הראשי, הוא עוד יותר מיוחד. מה שאני רוצה לטעון הוא שגופי הוא אנחנו.
(המשך...)

על 22 חוקי הכתיבה של פיקסאר

החדשות הטובות הן שפיקסאר פתחו סדנת אונליין חינמית לסטוריטלינג בכתובת הזו: הכרות עם סטוריטלינג- PIXAR IN A BOX סדנת פיקסאר מקוונת.
אני כמו הרבה אנשים אוהב את פיקסאר אבל לא את מה שעובר עליהם כבר שנים לא מעטות. חלק מהביקורת שלי עליהם זה הדחף שלהם לרוץ ולספר לחבר'ה איך מספרים סיפור. יש לי תחושה שככל שהם להוטים ללמד הם פחות ופחות יודעים בעצמם. אחד הדגלים של גישת הTED הזו, הקואוצ'ריות המיידית מעוררת ההשראה, הוא "רשימת 22 החוקים לסיפור של פיקסאר" אותם באתי לסקור פה בליווי מחשבות שלי שחלקן מבוססות על מאמרים שקראתי\ראיתי.

הסרטון הפותח של הסדנה:

22 החוקים של פיקסאר בתרגום חופשי והערות:

חוקי הסיפור של פיקסאר הופיעו לראשונה בטוויטר של אמנית הסטוריבורד אמה קוטס ttps://twitter.com/lawnrocket ומשם חרכו את הרשת. אלה לא ממש חוקים אלא אוסף של טיפים לא רשמיים שחושפים מעט משיטת העבודה של פיקסאר.

#1: הצופה מעריך דמות על נסיון, לאו דווקא על ההצלחה.
מה שזה אומר בעצם זה שסיפור עוסק בתהליך והרבה פעמים תהליך פנימי חשוב יותר מחיצוני. זו הסיבה שאינדיאנה ג'ונס יכול היה לא לעשות כלום ועדיין הנא…