דלג לתוכן הראשי

זדיינו. פרויקט אנימציה מאת וליה רוזנצוייג, מנשר 2018

פרוייקט טרי וחזק ממחלקת תקשורת חזותית ממנשר. וליה רוזנצוייג הנפישה בציורי טושים שירה מדוברת (ספוקן וורד) שעוסק בדור ה1.5 של העליה מרוסיה. על זהות חצויה, גזענות והמבט על כור ההיתוך:



מתוך אתר הבוגרים https://www.minsharbogrim.com (התערוכה מוצגת במנשר עד ל9.8.18)

זדיינו אני אומרת לכם
״כילדים בברית המועצות הסתכלנו על ההורים שלנו כדמויות כל־יכולות. אחרי העלייה לארץ הפכנו להיות חזקים מהם: דיברנו עברית שוטפת, שחינו במנטליות הצברית ובפועל תיווכנו להורים את העולם הישראלי. הורינו, מן הצד השני, התרכזו בהישרדות ובמקרים רבים עבדו בעבודות שירותים למרות השכלתם הגבוהה. במרוצת השנים צמחנו להיות צעירים עצמאיים, התופסים תפקידי מפתח בחברה, אלא שהצורך התמידי להוכיח שאנחנו חלק גורם לכך שאנחנו אף פעם לא יכולים להיות עצמנו. אנחנו תמיד צריכים להיות משהו אחר, טוב יותר, כדי להתקבל״. - אלקס ריף

הפרויקט מתעסק בחוויותיו של דור 1.5 שעלה מברית המועצות לשעבר. דור 1.5 הוא ילדי העולים שהגיעו עם ההורים בגיל הילדות או התבגרות המוקדם וגדלו בארץ. אנחנו לא בדיוק דור ראשון, שכן הורינו היו אלה שחוו את העליה במלואה על תופעותיה החברתיות והכלכליות, אך אין אנו דור שני כיוון שלא נולדנו פה, עברית שפה שנייה עבורנו ועדיין היחס אלינו אמביוולנטי. ישראלים רבים עדיין מתעקשים לקרוא לנו "רוסים", וגם אנו עצמנו מתנדנדים בין שתי הזהויות. הפרויקט נוגע בתרבות משולבת, רוסית - ישראלית, ברצון לנער ולהגדיר מחדש את המושג ״הכור ההיתוך הישראלי״ כפי שהיה מקובל מאז קום המדינה, מתוך רצון להשתלב ולהרגיש חלק אך גם לפתוח דלת לבית הורים ולשמור על הייחוד שלנו כחברה מגוונת ורב תרבותית.














השירים:

מוטציה / מאיה זיקס

שלום, אני מוטציה,
נעים, נעים מאוד
רוסית שפת אם,
עברית שפת אב,
אנגלית שפה אחות,
אני היית המתבוללת הבלתי גזעית,
אני הזיקית המעורבת בפיטבול,
מתובלת בכנרית,
אני אוכלת שלג,
הדם שלי קומפוט
אני שחורת השלד,
ואופקית הפות,
אני טורפת הדגלים,
תופרת המפות.
שלום, אני מוטציה,
הגנום שלי עקום,
לא מתאים לאלי המקום,
השמש שורפת אותי,
השמש שורפת אותי,
השמש צועקת עלי בפרחית:
לכי! לכי מכאן!
תוציאי את השורשים האנמיים שלך מגב האומה,
דחפי אותם לאדמה יותר מתאימה.
השמש צועקת:
אני בעדך אבל את גרסת בטא,
ואם את נשארת כווני שעונים,
תגדלי שערות על הבטן,
תעשי השתלה של מזגן באגן,
שנני את כל השירים של הגן,
שנני את כל התנ״ך,
ואז יפתח המרחב המוגן
ותזכי לבנים חומים,
שלא דומים לך
שלא דומים לך
שלא דומים לך

עצי אשוח לא / ריטה קוגן

עצי אשוח לא באים לכם טוב בעין,
השמות שלנו לא באים לכם טוב בפה,
בשבילכם אנחנו קרקס רוסי.
נשים כנועות, גברים שותים,
זקנים במדליות, זקנות מנקות,
ילדים מצטיינים בפיזיקה,
ילדות שרמוטות.
זדיינו! אני אומרת לכם,
עם המפעל שלכם, עם כור ההיתוך שלכם,
עם השמות הנכונים שלכם,
עם הנוסטלגיה האריק איינשטנית שלכם,
ואל תבואו לצפות בקרקס הרוסי שלי.
כי אני גבר כנוע, ואישה שותה,
זקן בחניון או זקנה על נדנדה,
וילד בחצאית טוטו,
וילדה מפחת בפייתון,
וכולנו רוקדים הורה לצלילי פוסי ראיוט.

יבגני / אלקס ריף

ביום בו הגיע יבגני לגן,
זרחה השמש.
הוא היה קטן ממני,
לבן ממני,
ומריח מפחד.
זאת, כבר הייתי אני,
שהסברתי לו,
במילים עבריות ומופרדות,
שגרביים וסנדלים,
זה איך לומר - מכוער,
שסנדוויץ ודג מלוח,
איך להגיד - מסריח,
ושידבר עברית,
פה זאת לא רוסיה.
ביום בו הגיע יבנגי,
הייתי מאושרת.

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

12 עקרונות האנימציה

את נושא 12 עקרונות האנימציה אני פותח עם הסרטון הנהדר הזה אבל אפשר גם לחזור אליו לאחר קריאה.


12 עקרונות האנימציה נוסחו על ידי פראנק תומאס ואולי ג'ונסון בספרם הידוע "אשליית החיים" בו הם נותנים מבט מקיף על תהליכי העבודה שלהם כאנימטורים בדיסני במשך עשורים רבים. פראנק ואולי הם שניים מתוך "תשעת הזקנים" של דיסני, בכירי האנימציה שהשפיעו על דורות של אנימציה בידורית.
הספר הזה מומלץ ביותר ו12 עקרונות האנימציה שהם מציעים מצוטטים שוב ושוב בכל קורס אנימציה אפשרי. היתרון הגדול של 12 העקרונות הוא שבכלל הם קיימים. עצם זה שמישהו ישב וניסח 12 "חוקים" שעוזרים ליצור אנימציה מתקשרת. עם זאת, קצת כמו "22 חוקי הסיפור של פיקסאר", במבט מקרוב 12 העקרונות אינם ממש עקרונות. אני אסדר אותם לפי קטגוריות כי הם שונים מאוד באופיים עם הערות שלי לגבי יישום בעידן שלנו, לאו דווקא באנימציה קלאסית:


עקרונות סיפור ויזואלי Staging - העמדה באנימציה ההפרדה בין דמות ורקע היא מלאכותית. כל "מצויר" הוא מלאכותי, מעשה ידי אדם. לכן יש חשיבות כשבונים סיפור, סצנה ואף שוט, להיות מודעים …

על 22 חוקי הכתיבה של פיקסאר

החדשות הטובות הן שפיקסאר פתחו סדנת אונליין חינמית לסטוריטלינג בכתובת הזו: הכרות עם סטוריטלינג- PIXAR IN A BOX סדנת פיקסאר מקוונת.
אני כמו הרבה אנשים אוהב את פיקסאר אבל לא את מה שעובר עליהם כבר שנים לא מעטות. חלק מהביקורת שלי עליהם זה הדחף שלהם לרוץ ולספר לחבר'ה איך מספרים סיפור. יש לי תחושה שככל שהם להוטים ללמד הם פחות ופחות יודעים בעצמם. אחד הדגלים של גישת הTED הזו, הקואוצ'ריות המיידית מעוררת ההשראה, הוא "רשימת 22 החוקים לסיפור של פיקסאר" אותם באתי לסקור פה בליווי מחשבות שלי שחלקן מבוססות על מאמרים שקראתי\ראיתי.

הסרטון הפותח של הסדנה:

22 החוקים של פיקסאר בתרגום חופשי והערות:

חוקי הסיפור של פיקסאר הופיעו לראשונה בטוויטר של אמנית הסטוריבורד אמה קוטס ttps://twitter.com/lawnrocket ומשם חרכו את הרשת. אלה לא ממש חוקים אלא אוסף של טיפים לא רשמיים שחושפים מעט משיטת העבודה של פיקסאר.

#1: הצופה מעריך דמות על נסיון, לאו דווקא על ההצלחה.
מה שזה אומר בעצם זה שסיפור עוסק בתהליך והרבה פעמים תהליך פנימי חשוב יותר מחיצוני. זו הסיבה שאינדיאנה ג'ונס יכול היה לא לעשות כלום ועדיין הנא…

סיוטי ילדות צבעוניים: על 'גולם גולם' ו'אני בילי'

אפלה וילדות שלובים זה בזה עוד מימי אגדות האחים גרים שאל תוך קסם הילדות מזגו עולמות של אימה פסיכולוגית עמוקה ועיוותים של עולם המבוגרים בין אם ברמז או בגלוי. לאחרונה ז'אנר סרטים פסיכודלים שמתחפשים לסרטי ילדים הפך לנפוץ יותר ויותר. מה שנראה במבט ראשון כעולם תמים ומוגן נחשף לאט לאט כזוועה שיש בה אלמנטים של סטיה, אלימות ועיוותי תודעה. אחת הבולטות בז'אנר היא סדרת האנימציה העצמאית "Don't hug me I'm scared" שהופכת סדרת ילדים בסגנון "רחוב סומסום" לסיוט מתמשך שאתה רוצה להתעורר ממנו ולא יכול. העיוות קיים גם ברובד האמנותי, של שילוב טכניקות שונות וסגנון שמתאפיין בהפרעות דיגיטליות, וגם בתוכן שנע בין הבוגר לילדותי, בין התמים לסוטה במעברים חדים ולא צפויים.
במקרים המוצלחים של הז'אנר התוצאה מתגבשת לכדי יצירה שלמה ומעוררת מחשבה מעבר למשחקי התעתוע המפתיעים.

הנה כמה סרטים כאלו מבצלאל שעלו לאחרונה לרשת:
"אני בילי" - משה גלבוע


באתר הסרט יש פירוט מרשים של תהליך העבודה: http://babagilboa.wixsite.com/moshe/copy-of-billy-1
מומלץ ביותר! שם מתגלים גם מקורות ההשראה…

הארט של ראלף ההורס 2: ראלף שובר את האינטרנט

בעיקר לקוח מעבודותיו של ג'ף מרגהרט.
https://www.artstation.com/jmerghart
(לחצו על תמונה להגדלה)


















ימי חתול 2018 Cat days - סרט קצר

ג'ון פריקי הוא אנימטור גרמני-אמריקני שבזמן שהות ביפן עם חברתו יצר סרט קצר ומקסים על ילד יפני במשבר זהות. הסרט מצליח לאפיין את החברה היפנית אף שנוצר על ידי מתבונן מן החוץ. את הסרט ראיתי השבוע לראשונה במועדון האנימציה של אסיפא ומנשר וזו הייתה חויה מהנה במיוחד לראות אותו במסך גדול. מקווה שתהנו ממנו כמוני.


הסרט נעשה באפטר אפקט באנימציה קלאסית.
אתר הבמאי:Jon Frickey