דלג לתוכן הראשי

זדיינו. פרויקט אנימציה מאת וליה רוזנצוייג, מנשר 2018

פרוייקט טרי וחזק ממחלקת תקשורת חזותית ממנשר. וליה רוזנצוייג הנפישה בציורי טושים שירה מדוברת (ספוקן וורד) שעוסק בדור ה1.5 של העליה מרוסיה. על זהות חצויה, גזענות והמבט על כור ההיתוך:



מתוך אתר הבוגרים https://www.minsharbogrim.com (התערוכה מוצגת במנשר עד ל9.8.18)

זדיינו אני אומרת לכם
״כילדים בברית המועצות הסתכלנו על ההורים שלנו כדמויות כל־יכולות. אחרי העלייה לארץ הפכנו להיות חזקים מהם: דיברנו עברית שוטפת, שחינו במנטליות הצברית ובפועל תיווכנו להורים את העולם הישראלי. הורינו, מן הצד השני, התרכזו בהישרדות ובמקרים רבים עבדו בעבודות שירותים למרות השכלתם הגבוהה. במרוצת השנים צמחנו להיות צעירים עצמאיים, התופסים תפקידי מפתח בחברה, אלא שהצורך התמידי להוכיח שאנחנו חלק גורם לכך שאנחנו אף פעם לא יכולים להיות עצמנו. אנחנו תמיד צריכים להיות משהו אחר, טוב יותר, כדי להתקבל״. - אלקס ריף

הפרויקט מתעסק בחוויותיו של דור 1.5 שעלה מברית המועצות לשעבר. דור 1.5 הוא ילדי העולים שהגיעו עם ההורים בגיל הילדות או התבגרות המוקדם וגדלו בארץ. אנחנו לא בדיוק דור ראשון, שכן הורינו היו אלה שחוו את העליה במלואה על תופעותיה החברתיות והכלכליות, אך אין אנו דור שני כיוון שלא נולדנו פה, עברית שפה שנייה עבורנו ועדיין היחס אלינו אמביוולנטי. ישראלים רבים עדיין מתעקשים לקרוא לנו "רוסים", וגם אנו עצמנו מתנדנדים בין שתי הזהויות. הפרויקט נוגע בתרבות משולבת, רוסית - ישראלית, ברצון לנער ולהגדיר מחדש את המושג ״הכור ההיתוך הישראלי״ כפי שהיה מקובל מאז קום המדינה, מתוך רצון להשתלב ולהרגיש חלק אך גם לפתוח דלת לבית הורים ולשמור על הייחוד שלנו כחברה מגוונת ורב תרבותית.














השירים:

מוטציה / מאיה זיקס

שלום, אני מוטציה,
נעים, נעים מאוד
רוסית שפת אם,
עברית שפת אב,
אנגלית שפה אחות,
אני היית המתבוללת הבלתי גזעית,
אני הזיקית המעורבת בפיטבול,
מתובלת בכנרית,
אני אוכלת שלג,
הדם שלי קומפוט
אני שחורת השלד,
ואופקית הפות,
אני טורפת הדגלים,
תופרת המפות.
שלום, אני מוטציה,
הגנום שלי עקום,
לא מתאים לאלי המקום,
השמש שורפת אותי,
השמש שורפת אותי,
השמש צועקת עלי בפרחית:
לכי! לכי מכאן!
תוציאי את השורשים האנמיים שלך מגב האומה,
דחפי אותם לאדמה יותר מתאימה.
השמש צועקת:
אני בעדך אבל את גרסת בטא,
ואם את נשארת כווני שעונים,
תגדלי שערות על הבטן,
תעשי השתלה של מזגן באגן,
שנני את כל השירים של הגן,
שנני את כל התנ״ך,
ואז יפתח המרחב המוגן
ותזכי לבנים חומים,
שלא דומים לך
שלא דומים לך
שלא דומים לך

עצי אשוח לא / ריטה קוגן

עצי אשוח לא באים לכם טוב בעין,
השמות שלנו לא באים לכם טוב בפה,
בשבילכם אנחנו קרקס רוסי.
נשים כנועות, גברים שותים,
זקנים במדליות, זקנות מנקות,
ילדים מצטיינים בפיזיקה,
ילדות שרמוטות.
זדיינו! אני אומרת לכם,
עם המפעל שלכם, עם כור ההיתוך שלכם,
עם השמות הנכונים שלכם,
עם הנוסטלגיה האריק איינשטנית שלכם,
ואל תבואו לצפות בקרקס הרוסי שלי.
כי אני גבר כנוע, ואישה שותה,
זקן בחניון או זקנה על נדנדה,
וילד בחצאית טוטו,
וילדה מפחת בפייתון,
וכולנו רוקדים הורה לצלילי פוסי ראיוט.

יבגני / אלקס ריף

ביום בו הגיע יבגני לגן,
זרחה השמש.
הוא היה קטן ממני,
לבן ממני,
ומריח מפחד.
זאת, כבר הייתי אני,
שהסברתי לו,
במילים עבריות ומופרדות,
שגרביים וסנדלים,
זה איך לומר - מכוער,
שסנדוויץ ודג מלוח,
איך להגיד - מסריח,
ושידבר עברית,
פה זאת לא רוסיה.
ביום בו הגיע יבנגי,
הייתי מאושרת.

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

למה מרי פופינס חזרה?

על דמויות מתבגרות כתבתי לאחרונה באתר "הפנקס". מה שעלה שם רק מחמיר ב"מרי פופינס חוזרת", ההמשך ל"מרי פופינס" המופלא.
בסרט "כריסטופר רובין" פו הדוב מסביר לכריסטופר שכדי להגיע לאנשהו, הוא פשוט מתרחק מאיפה שהיה. זה נשמע משפט מאוד פואי אבל למעשה זה משפט הופכי לפו. כל אדם יודע שאם רצונך להגיע למקום אחר, אתה מתרחק מאיפה שהיית, זה הגיוני אבל פו אינו הגיוני. בספר המקורי הוא מציע לחזור לאיפה שהיית כדי להתרחק.
בסרט החדש של מרי פופינס יש נסיון לייצר מעין דה-ז'ה-וו למפגש הקודם שלנו עם מרי. שוב האמנת קוסמת, שוב ילדים, שוב בנקאים, מנקי ארובות (מדליקי פנסים), שוב עולם מצוייר ועפיפונים (בלונים) ושוב דוד\ה משוגע\ת.
אבל מרי פופינס ממלאת פה תפקיד שונה. כפי שיפה תאר גידי אורשר בביקורת שלו, אף אחד פה לא באמת צריך את מרי ולא ביקש ממנה לבוא. הילדים אומרים לה בפירוש שאינם צריכים אמנות וזוהי נקודה מהותית. בסרט המקורי למרי היה תפקיד מהותי בכל המעגלים הסובבים את משפחת בנקס: היא אמנם אומנת אבל אינה משרתת ואינה מקבלת פקודות. היא מחלקת אותם. זה חלק מהעימות שלה הן עם תפיסת…

על פארק היורה ואשליית החיים

החיים מוצאים דרך

בצפיה ראשונה כילד "פארק היורה" היה סרט סתמי מאוד בעיניי. אני זוכר את עצמי מסכם את העלילה כך: "מגיעים לאי, בורחים מדינוזאורים... בורחים עוד... ובסוף בורחים ממש." לקח לי הרבה זמן לצפות בסרט מחדש ובעין שונה. זה קרה קודם כל תודות להרצאה הזו (המצורפת בסוף המאמר) שפרקה כמה מהתימות המרכזיות של הסרט והציגה את התפתחותן לאורכו. המרכזית היא כמובן מסע הגיבור של החוקר אלן גרנט שבתחילת הסרט אינו מעוניין להביא ילדים לעולם ולאט לאט מוצא עצמו משמש בפועל כאב ומגן לשני ילדים תחת עיניה הפקוחות של ספק-אהובתו אלי, החוקרת שלצידו, שמייחלת לשינוי הזה. בנוסף אלן מתמודד עם חוסר האמון שלו בטכנולוגיה ובקידמה והפחד מלהשאר לא רלוונטי. בסרט אלן מוצא עצמו כמו איוב המקראי ככזה שנקלע, ומשלם את המחיר, על מאבק מיתי בין הסדר והשליטה (והקדמה והמדע והכסף) שמייצג ג'ון האמונד היזם העשיר לבין חוקר הכאוס שנראה כמו זמר רוק, איאן מלקולם. האחד קשיש לבוש לבן מלא ביהירות ובכסף, השני לבוש שחורים, גרוש סדרתי ומפוקפק, מומחה לכאוס וטרול ציני. במאבק בין השניים אנחנו נחשפים מצד אחד לספקנות האובססי…

מה זה תינוק?

סצינה מיוחדת מאוד מ"היפהפיה והיחפן" בה אנחנו חווים מפגש ראשון עם תינוק דרך עיניו של כלב.
הבימוי הנהדר של הסצינה בונה את המתח באמצעות כל הכלים העומדים לרשות הבמאי: תאורה, מוסיקה, צבעוניות, הבעות פנים, קומפוזיציה בפריים וקומפוזיציית הבמה (המיזנסצינה). הסטוריבורד המלא שצרפתי פה מחדד עד כמה כל שוט מהווה בחירה מודעת ורגישה. כיצד הטיפוס במעלה המדרגות הופך למסע נפשי שבמהלכו מנסה הכלבה לברר איך זה יכול להיות שיש כל כך הרבה שמחה סביב דבר כל כך זר ומאיים. המתח הזה יוצר הזדהות עם המבט החיצוני של הכלב על אירוע כל כך בסיסי מנקודת מבט אנושית.
ואולי זה אחד הדברים שאני אוהב אצל דיסני הקלאסי: היכולת, באמצע הסרט, לבודד אירוע ולתת לו את מלוא הבמה. בין אם זה אמבטיה של גמדים או נסיון לתפור שמלה.



דרך Living Lines Library וניתן להוריד את היפהפיה והיחפן- הסקצ'בוק PDF (כבר קישרתי בעבר לעוד כמה כאלה)



ספינת הקיטור ווילי REDUX

כחלק מתערוכה לכבודו של מיקי מאוס הופק פרוייקט שיתופי בעקבות "ספינת הקיטור ווילי". הרבה אנימטורים מוכשרים חלקו בינהם שוטים מתוך הסרט הראשון של מיקי מאוס וכאן תוכלו לראות את התוצאה בהשוואה למקור:






אמץ תמנון: בריאן קיסינג'ר, מעצב בדיסני, על עבודתו ואיוריו

בריאן קיסינג', מעצב בדיסני, יצר פרויקט פרטי שבו אייר סדרת תמונות על תמנון מחמד בעולם של סטים-פאנק ויקטוריאני. והוא גם משוחח על זה בTED.



לינק ישיר ליצירות האיורים (לחצו להגדלה):