דלג לתוכן הראשי

סיכום 2018 חלק ב'

שלום וברוכים הבאים להמשך סיכום השנה בבלוג.
את המיטב קיבצתי ברשומה הקודמת: https://shulyathakosem.blogspot.com/2018/12/2018BESTOF.html וכאן ארחיב ואקפוץ בין מגוון של נושאים שיחד נותנים סקירה על האנימציה העכשווית בארץ ובעולם.

נתחיל עם שחף...
מאוד קשה לעשות סיכום שנה בגלל אחד האנשים המוכשרים והיצירתיים והפרודוקטיבים שחיים בישראל: שחף רם. שחף כבר רגיל לעלות לקבלת פרסים באסיף ומתמודד לא פעם בכמה קטגוריות שונות. השנה הוא יצר סרטון עצמאי, קליפ ללהקת TATRAN וגם קליפ נוסף לאמן השירה המדוברת אריק אבר. למרות שכתב ידו של שחף כבר מוכר, הוא מספר בכל יצירה סיפור אחר עם עיצוב אחר. בקצב הזה, הפרס על מפעל חיים ינתן לו בגיל שלושים ואחת.

שטיח- שחף רם


שקרים לבנים - TATRAN



פרידה - אריק אבר


DIY - סדרת אנימציה לילדים

הסדרה DIY שנוצרה על ידי Encyclopedia Pictura עבור Cartoon network בנויה מפרקים קצרים על חבורה יצירתית של ילדים-חיות. הסדרה היא סדרת תלת-מימד שבמהלך הנסיון להוזיל ולקצר את תהליך העבודה הגיעה לעיצוב מאוד מיוחד שחריג מאוד בנוף סדרות הילדים. הבימוי גם הוא מיוחד ונוטה לכיוון החויה-הזיה מאשר נרטיב קלאסי. הסרטון מרפרר לאדוונצ'ר טיים, מיזאקי ואפילו .D.H.M.I.S. זה הפיילוט של DIY:


תהליך העבודה: https://www.cartoonbrew.com/tv/exclusive-how-encyclopedia-pictura-made-their-diy-minisodes-and-got-them-onto-cartoon-network-160036.html
ועוד מאחורי הקלעים:

PARIS

נמשיך עם גיא טרפלר הישראלי, שקפץ לפריז וכל מה שהוא הביא לנו זה סרטון אנימציה

UGLY

מכוער, הוא בהחלט סרט ראוי לציון. סרט שחוגג כיעור דיגיטלי ובאמצעותו הוא מספר על חתול שהוא סוג של גליץ' במציאות: נטוש, אומלל, מושפל. כחלק מתהליך העבודה על הסרט, היוצר ניקיטה דאקור, יצר גליצ'ים דיגיטליים על מנת לגבש את הסגנון של הסרט.

אתר הסרט: https://www.ugly-film.com/parking-lot
המחקר לקראת הסרט:

Gokurōsama גוקורוסמה

סרט סטודנטים שונה. אוסף של אירועים קטנים ומוזרים בקניון יפני. זהו סרט סטודנטים שעל אף מראהו היפני נוצר בצרפת בבית ספר סופינפוקום. היוצרים:
 Clémentine Frère • krz.artstation.com Aurore Gal •  uroregalportfolio.wordpress.com Yukiko Meignien • yukikomeignien.wordpress.com Anna Mertz • annamertzportfolio.wordpress.com Robin Migliorelli • ronindesbois.tumblr.com Romain Salvini • romainsalvini.tumblr.com 

מפסק

סרטו של אורי פנחסי הוא סרט מינימליסטי מבצלאל שנגע בהרבה אנשים (ובכך הפך לרשומה הנקראת ביותר בבלוג השנה). זהו סרט על צעדיו הראשונים בשאלה של ילד דתי.

https://shulyathakosem.blogspot.com/2018/07/2018SWITCH.html

Arthoropods

מויצו: סרטה המקסים של חן ליבמן מציג, ללא מילים, עולם של חרקים ובני אדם. סוריאליזם צבעוני ודוחה באופן חביב.

אתר הסרט: https://chenlibman.com/Motion/ARThropods-film
WAVES 98 הוא סרט אישי מאוד של אלי דג'ר. בסרט הוא מתאר ברגעי זיכרון חצי דמיוניים את  ההתרחקות שלו ממולדתו, לבנון.

שוטרים וגנבים

מגרמניה מגיע "שוטרים וגנבים", סרט התבגרות באנימציה שמצולם מנקודת מבט הגיבור. עצוב ורגיש.


הטיול שלי ביפן.
דנטה זאבלה טייל ביפן והוא הנפיש שיחה עם חבר על הטיול. אתר היוצר מקסים גם כן:
http://www.dantezaballa.com/Japan

CALARTS

מקלארטס, מודה, לא ראיתי משהו שממש הלהיב אותי השנה. ואולי פספסתי, גם זה קורה. Penrose הקצר, סרט שנה א' של כריס סטנטון, עובד בעיקר בגלל העדינות והאיפוק בסיפור, בבימוי ובעיצוב.


עוד סרט קלארט הוא הדביבון והפנס של האנה קים. את שאר סרטי קלארטס מהשנה תמצאו פה: https://vimeo.com/channels/calartscharanimfilms2018

סבא ניבתן

סרטו של Lucrèce Andreae, הוא סרט מהמם ביופיו ואפשר לצרף אותו לטרנד המשפחות הטראומטיות של 2018, יחד עם "מקום שקט", "כלוב הציפורים", "רומא", "תורשתי" ואחרים. הנושא המשפחתי חוזר לבמה, אפל יותר ומורכב יותר.

לופדהלופ

ענבל ברידא יצרה סרטון קצר לתחרות לופדהלופ ישראל אבל הוא ממש סרט בפני עצמו.

לא מספק

הסרט הזה של סטודיו Parallel מצייר רצף של אירועים קטנים ומאוד מתסכלים.

בירה שפירא

קובי ווגמן יצר פרסומת סטופמושן יפהפיה לבירה שפירא:


הסרט האחרון שAGE OF SAIL סרט מוצלח על ספן זקן ובחורה צעירה שנפלה מספינה. הוא מועמד לאוסקר אבל אל תראו אותו ככה. הוא נועד לצפיה ב360 מעלות באפליקציית גוגל ספוטלייט. GOOGLE SPOTLIGHT

AGE OF SAIL / Theatrical Version from Chromosphere on Vimeo.

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

מיטב האנימציה ברשת 2018

שנת 2018 עבורי היתה בעיקר בסימן הסרט שלי ושל אלון רותם "ניגון" איתו נסעתי לפסטיבל קרדיף השנה שם הכרתי מקרוב כמה סרטים ואנימטורים נפלאים. מעבר לזה השנה היתה רוויה בסרטי סטופמושן, קלאסית, תלת מימד, מציאות מדומה וסרטים ארוכים שמאתגרים את הציפיות שלנו. בדרך כלל אני מרגיש שהסרטים הקצרים הם המטען המשמעותי שאקח איתי הלאה מהשנה החולפת אבל השנה נראה שדווקא הסרטים הארוכים הצליחו לבטא את רוח התקופה בעוד הקצרים נשארים מעט מאחור.
כמדי שנה אני מלקט את מיטב הסרטים שעלו לרשת השנה והנה הם לפניכם, הנבחרים שלי לשנת 2018:


מספיק! אנה מנצריס
בגזרת סרטי הסטודנטים אקח איתי את ENOUGH של אנה מנצריס. סרט אפיזודלי קצר שהולך ומעלה את סף המתח עד לפיצוץ הבורגני השקט. אנה היא אנימטורית שוודית. הסרט נעשה כסרט סטודנטים ברויאל קולג' אוף ארט, לונדון.


מכתב אהבה לבחור שהמצאתי - רחל גוטגרץ 
סרט הגמר של רחל גוטגרץ מבצלאל זכה להצלחה גדולה ובצדק. על אף היותו נסיוני בטכניקה ובסיפור הוא מצליח לשמור על מסגרת סיפורית אחידה וסוחפת. הטכניקה המיוחדת שכוללת הדפס ממשי פותחה כבר בשנה ג' של רחל. עוד עליו כתבתי פה: https…

הקרנה על הספה - בלגיה 2016

סרטה של ויולט דלויה Violette Delvoye מבית ספר LA CAMBRE, בריסל.
אחד הסרטים המרגשים שראיתי השנה הוא דוגמה מצוינת לכך שסרט אנימציה לא זקוק להצדקה כדי להעשות באנימציה. אין פה קסמים ודרקונים או אנשים שעפים, רק זוג נשים שמשוחחות אחרי צפיה בסרט בביתן. את הסרט ראיתי לראשונה בפסטיבל קרדיף ומאז חיכיתי שיעלה לרשת.

הסרט מאפיין שתי דמויות אוהבות השונות זו מזו ומבטא את היכולת לחלוק מרחב נפשי ורגשי שמקפל בתוכו מחשבות, דמיונות ורצון למשהו מופשט. בקרדיף, כמי שלראשונה היה לבדו בפסטיבל בארץ זרה, הרגשתי שהשיח הזה בין הדמויות, אודות ההשפעה על הנפש של המרחק והזרות שבנסיעה רחוקה הוא מדוייק ובמהלך שש וחצי דקות הדמויות מצליחות לבטא מי הן, מה הקשר בינהן ואיך הן רואות את העולם.
נפלא ממש.
"אנחנו כבר בכל מקום, את ואני"



מיני-דוקו: העליה והנפילה של UPA (וג'רלד מקבוינג בוינג)

דוקומנטרי קצר בשלושה חלקים על עליתו ונפילתו של הסטודיו האמריקני שהשפעתו על ההסטוריה של האנימציה עד היום ניכרת ואף יותר מאי פעם. השפעה על האתטיקה, הפתיחות העיצובית והחיסכון הכלכלי. סטודיו UPA פתח דלת לעולם של מה שמכונה "אנימציה מוגבלת". אנימציה שבמקום לחקות את המציאות יוצרת שפה חדשה של סיפור, עיצוב ותנועה. הרבה ממה שאנו מתייחסים אליו היום כ"מושן דיזיין", התחיל שם.







כפי שהסרט טוען הסטודיו UPA הוא זה שהוכיח את האפשרות לאנימציה שונה ובעקבותיו הלכו האנה ברברה וגם דיסני (בחלק גדול מסרטי התדמית והטלויזיה) שיצרו עולמות שלמים עם עיצוב גראפי לא ראליסטי ואנימציה מוגבלת.

לסיום: אחת הקלאסיקות מבית UPA: סיפורו של ג'רלד מקבוינג בוינג. הילד שידע לדבר רק בצלילים. זוכה אוסקר 1951.


ומסתבר שהסרט הפך לסדרה מאוחר יותר.


למה מרי פופינס חזרה?

על דמויות מתבגרות כתבתי לאחרונה באתר "הפנקס". מה שעלה שם רק מחמיר ב"מרי פופינס חוזרת", ההמשך ל"מרי פופינס" המופלא.
בסרט "כריסטופר רובין" פו הדוב מסביר לכריסטופר שכדי להגיע לאנשהו, הוא פשוט מתרחק מאיפה שהיה. זה נשמע משפט מאוד פואי אבל למעשה זה משפט הופכי לפו. כל אדם יודע שאם רצונך להגיע למקום אחר, אתה מתרחק מאיפה שהיית, זה הגיוני אבל פו אינו הגיוני. בספר המקורי הוא מציע לחזור לאיפה שהיית כדי להתרחק.
בסרט החדש של מרי פופינס יש נסיון לייצר מעין דה-ז'ה-וו למפגש הקודם שלנו עם מרי. שוב האמנת קוסמת, שוב ילדים, שוב בנקאים, מנקי ארובות (מדליקי פנסים), שוב עולם מצוייר ועפיפונים (בלונים) ושוב דוד\ה משוגע\ת.
אבל מרי פופינס ממלאת פה תפקיד שונה. כפי שיפה תאר גידי אורשר בביקורת שלו, אף אחד פה לא באמת צריך את מרי ולא ביקש ממנה לבוא. הילדים אומרים לה בפירוש שאינם צריכים אמנות וזוהי נקודה מהותית. בסרט המקורי למרי היה תפקיד מהותי בכל המעגלים הסובבים את משפחת בנקס: היא אמנם אומנת אבל אינה משרתת ואינה מקבלת פקודות. היא מחלקת אותם. זה חלק מהעימות שלה הן עם תפיסת…