מסע הגיבורה: על ספרו של ניר מנוסי "מי זאת עולה".

מסע הגיבורה

ביקורת על ספרו של ניר מנוסי "מי זאת עולה". נשים בתורה על פי הקבלה והחסידות

היום שאחרי הפטריארכיה

התרבות האנושית עברה הרבה תהפוכות במאה האחרונה בתחומים שונים: טכנולוגיה, פוליטיקה, פילוסופיה אבל הסוגיה הפמיניסטית היא מהחשובות והמהותיות ביותר שחורגות הרבה מעבר למין ומגדר. קל לזהות שגם בסוגיות דתיות הנושאים המרכזיים בעקבותיהם הדת היהודית נכנסת למגננה נוגעים ליחס לנשים. הרב ניר מנוסי, בנו של דידי מנוסי ז"ל, ניגש לסוגיה הזו בספר "מי זאת עולה" כדרכם של חסידים: דרך פרשנות לתורה שבכתב. המבט שהוא מפתח מתחיל מפשט הפסוקים וממנו מתגלגל דרך מדרש, חסידות וקבלה אל העומקים הנסתרים של סיפורי דמויות הנשים התנ"כיות ומשם חזרה אל הפשט.

מי זאת עולה

נקודת המוצא שלו, היסוד עליו הוא מניח את מרבית רעיונות הספר, מתחיל מהסיפור הכפול של בריאת אדם וחוה. אם לקצר, בסיפור בריאת האדם ישנן שתי גרסאות, האחת שוויונית, לפיה האדם הראשון היה למעשה אנדרוגינוס, זכר ונקבה מחוברים, שווים. אשה ראשונה זו היא לילית, המיתוס הארכיטיפי של האשה הרעה, הדמונית, הדמיונית, הורסת המשפחות, הפרוצה, הנקמנית והפמיניסטית הרדיקלית הראשונה שלא מוכנה לקבל את מרותו של הגבר. אשה זו בהמשך פינתה את מקומה לדמות האישה השניה, חוה, שנוצרה מצלע הגבר וקוללה בכך שהגבר ימשול בה. כך בעצם מונח הבסיס המיתי למשולש רומנטי בלתי פתור לאורך ההסטוריה האנושית כולה בין האשה הארצית, הממשית, שכפופה לגבר והינה רעיה ואם ומולה האישה החופשית, הסוערת, שמאיימת להחריב את המשפחה המסורתית הנחמדה והבית היציב שבנה לו האדם.

מיתוס כפול זה מלווה את הספר לאורכו כשמנוסי מנתח בכלים שונים את אופיין של דמויות נשיות רבות מהחומשים. במסע זה הוא פורש סיפור-על דיאלקטי ששואף להרמוניה. המיתוס הכפול שבאמצעו מאבק בין שני ארכיטיפים נשיים הולך ונבנה אצל מנוסי לסיפור אחד שבו הן משלימות זו את זו.

שני פרקים תפסו אותי במיוחד: הפרק על תמר, שהרתה במרמה ליהודה בנו של יעקב לאחר שהתאלמנה משני בניו, וממנה נוצרה שושלת דוד והמשיח העתידי. תמר מייצגת פעולה כאוטית בעולם שדווקא על ידי שבירת מסגרות חושפת אמת עמוקה ומהווה מופת לפעולה נשית אמיצה. תמר מכילה בתוכה קונפליקט מובנה של תמה (תמימה) ומרה (אישה מרירה, הרסנית) וממנה גם יצאו תאומים כביטוי לשניות זו. הפרק השני שמציג גם הוא פעולה נשית לא צפויה שמשנה את כל מה שחשבנו לגבי אמת אלוהית בלתי משתנה הוא הסיפור של בנות צלופחד שמגלות הלכה חדשה לעולם שלא רק עוסקת בשוויון לנשים אלא גם בתנועת שחרור עתידית.

הגיבורה בעלת שני הפרצופים

אין לי כוונה לכתוב תקציר של הספר כיוון שבאמת הוא כתוב בצורה עשירה ומנומקת ובמגוון מתודות שחלקן אנליטיות-שכלתניות וחלקן אמנותיות, סיפוריות ושיריות. אך כן כוונתי לדון במטרה של הספר שבאה לידי ביטוי הן בתוכן והן בצורה. משום שהפמניזם הוא סוגיה כל כך נוקבת נראה שמנוסי, כמי שמחובר לשני העולמות, הדתי והחילוני, מרגיש חובה להיות סוג של מתווך שמצליח לשזור מהלך רעיוני החל בעבר פטריאכלי שובינסטי מדיר אל עתיד שבו יתגלה הרובד הנשי הנסתר וכוחו האמיתי בעולם בכלל ובאתוס היהודי המתפתח בתורה בעל פה בפרט.

אולי ניר לא מודע לזה אבל מבחינתי הוא אחד מכמה אנשים שאני מרגיש שחולקים איתי את אותו עולם הגותי: העיסוק בנשיות ומיניות לאור דמותה הדמונית של לילית ומאבקי התוהו והתיקון. אבל נקודות החיבור חושפות על הדרך את ההבדלים. כשאני העברתי הרצאה לפני כמה שנים בשם "לילית בתרבות פופולרית" ניר הגיע והיה נראה שהוא לא ממש מרוצה. הגישה שלי היא בעצמה כאוטית יותר, אישית ואסוציאטיבית. אם הוא משתמש בדמותה כארכיטיפ כדי להבין את הדמויות השונות במקרא, אפשר לומר שאני עושה ההפך: מסתכל על דמויות שונות כהופעה אחת שלה, מתפתחת ומשתנה אבל קוהורנטית. הגישה של מנוסי מציבה יעד דיאלקטי שנגזר ממסורת פרשנית חסידית לפיה "יש מצב שיתהפך הכל", כלומר ששלבים בהתפתחות הרוחנית הפרטית והכללית מובילים למצב שבו מה שנתפס בשלב ראשון כרע או הרסני דווקא הוא נובע ממקום גבוה יותר שעם הבנה, ראיה תהליכית ועבודה רוחנית נכונה יכולה להתגלות במלא הדרה, עם איכויותיה המלאות כשהצדדים ההרסניים הופכים לכלים בונים וחיוניים. גישה זו למעשה מייצרת מבט שהוא מעבר לטוב ורע וחושפת את האור החדש שנגלה בחושך מבלי לנסות "לאלף את הסוררת" ולכפות עליה לסרס את כוחותיה הגדולים, הנשיים, אלא לבטא אותם בכלים של תיקון. עם זאת, קשה להתעלם מכך שבבחירה של מנוסי לכנות את לילית במהלך הספר "חוה הראשונה" זה עצמו מסמן ביטול, לפחות חלקי, מוצהר, של קיומה העצמאי של האישה הראשונה של האדם הראשון. הדבר אמנם נובע מכך שחכמים מזהים בשם זה את סיפור הבריאה הראשון לפני שהקבלה יצרה חיבור בינה לבין דמותה הדמונית של לילית, אך הבחירה מעידה כי עתידה לילית להבלע בדמותה של חוה ולקבל את שמה (וצריך עיון שכן במובנים מסויימים אכן כך הדבר, בסופו של דבר כלי תיקון טובים הם אכן כלי קיבול לתוהו ועל שמם נקראים כשההבטים השליליים דמוניים מושלכים הצידה). 

אפולוגטיקה

הדיאלקטיקה האוטופית שמנוסי מצייר משמרת את המתח הנשי הפנימי שהרי לא ניתן באמת לבטל את אחד הצדדים של תיקון ותוהו כל עוד ישנו קונפליקט מובנה במציאות בין זכר ונקבה, תיקון ותוהו, דמיון ומציאות, טוב ורע. כל עוד הם קיימים התרבות האנושית נידונה לתנועה פנימית סביב כוחות אלו גם אם ממקום גבוה ומתוקן. אך נראה שאצל מנוסי הדברים אינם נעצרים שם. אם מסתכלים על הספר בעיניים של אחדות הצורה והתוכן, עולה תמונה לפיה קהלי היעד של מנוסי משקפים את אותה דיאלקטיקה עצמה שקיימת הן במנוסי עצמו (אם יורשה לי) והן בדמויות הנשיות עליהן הוא כותב.

אם נחזור לתחילת הביקורת, מנוסי מודע לכך שהנושא הפמיניסטי מהווה כלי ביקורת מרכזי על היהדות בימינו. הוא מצהיר בגלוי שהמקורות המופיעים בספר הם לא תמיד נעימים לאוזן חילונית עכשווית: העמדת הגבר במרכז הסיפורים, הצבת האשה כפועלת מאחורי הקלעים, עיסוק מורכב בשאלות של נאמנות בנישואין ופוליגמיה, נישואין במרמה, הוצאה להורג על זנות, ייבום ועוד ועוד.  הנימה המתנצלת נועדה להזמין את הקורא המאויים לצאת לדרך חדשה שבסופו של דבר תתגמל אותו ותפגיש אותו עם מהלכים סמויים בעולם הפרשנות היהודית שלא רק שתתאים לערכים עכשויים אלא אף תעשה להם תיקון ואידיאליזציה גם אם עתידית. מהצד השני, הספר נועד גם לקהל שמרני שגם הוא עלול להיות מאויים מתכנים מסוימים: הצבת מודל שוויוני עתידי ואף העמדת הנשיות כעליונה על הגבריות בתחומי רוח מסוימים, ועצם העיסוק החופשי במיניות וחטא. בין שני קטבים אלו מנוסי מתקיים והם כאמור גם קהל היעד כפול של הספר. כאשר מנוסי פונה לשני קהלים כל כך שונים אין מדובר באילוץ או רצון לחשיפה או מכירות ספרים. שני קהלים אלו מייצגים בדיוק את הדיאלקטיקה עצמה שבין שמרנות, משפחתיות ופטריארכיה לבין תוהו, שבירת מסגרות ואינדיבידואליזציה לא ממסדית. כאשר הספר חותר להשכין שלום בין שני הצדדים הנשיים הוא גם מנסה להשכין שלום בין שני הקולות המרכזיים ביהדות העכשווית מתוך רגישות לערכים השונים שכל צד מבטא. זו משימה מאוד קשה לעמוד בתווך בין שני כוחות איתנים אלו. במציאות כזו אי אפשר פשוט לשבת רגוע במרכז הקונפליקט והפתרון האמיתי שהספר מציב הוא צלילה לעומק התפיסות השמרניות והצבה של אלטרנטיבה פנימית להן מתוך קשב לעולם התיקון ומבלי לסרס את התוהו. האם ניתן לעשות זאת? נדמה שהתשובה היא כן, גם אם היא תיקח זמן. הספר מסתיים עם בנות צלופחד שחושפות את המימד המשתנה שבהלכה האלוהית המאפשר תיקון על פני ציר הזמן תוך הקשבה למציאות ולקולות נשיים. אך גם מודל זה נעשה "בשם האב", צלפחד, כדמותו הנוכחת נעדרת של הגבר. במודל איתו הספר מסתיים בו יעקב נשוי לשתי נשים המייצגות ארכיטיפים שונים, אפשר בקלות לראות את ניר עצמו משתקף בדמותו של יעקב: נשוי ללאה, לתוהו עם העיניים הרכות והלב הסוער ומצד שני לרחל, ליופי החיצוני ולמציאות הפשוטה. בסופו של דבר המודלים האלו עדיין סובבים סביב הגבר, ובפרפרזה, סובבים סביב הטקסט המקראי המקורי ובאים כפרשנות עליו כמיטב המסורת הדרשנית החסידית. גם המודל הסיפורי שהוא מתאר מציב מודל מעגלי, אלילי מול מודל לינארי, זכרי שיש בו התקדמות מבלי לתת ביטוי לתפיסה שאני אישית גדלתי עליה בבית המדרש העתניאלי, של ציר זמן שהוא בו זמנית מעגלי ולינארי בבחינת "בימים ההם…" (מעגלי) שהם גם "בזמן הזה" (לינארי, מתקדם). איפשהו נמצא גם המקום בו המבט עצמו הוא נשי ודמותה הכפולה של האישה משתקפת בגבר ולהפך. והשחרור מהצורך לפרש יוביל לעמידה אישית הצהרתית שעומדת בפני עצמה. 

הערות סיום:

1. האתר של ניר והזמנה לסדנאות מקוונות בעקבות הספר: https://nirmenussi.com/

2. הביקורת שלי על "פנטזיהדות" של הרב משה רט.

3. רות נצר כתבה ספר בשם "מסע הגיבור" וספר נוסף על "מסע הגיבורה" אותו טרם קראתי. והיא נוגעת בנושאים רבים של פסיכולוגיה, ארכיטיפים ומסעות רוחניים ומיתיים.

4. על קו ועיגול בסיפור בביקורת של אתר סריטה על הסרט "המפגש" (ARRIVAL): שפה יוצרת מחשבה יוצרת מציאות

5. אני מרגיש שהיה ראוי שאקדיש זמן לכתוב את עמדתי לגבי דואליות נשית ומוזר שלא עשיתי את זה עד עכשיו. מעט כתבתי כאן: https://shulyathakosem.blogspot.com/2014/03/LILIT.html

6. עד אחרון ימיי אחזור לסיום של "חלום ליל קיץ" של שייקספיר. שם בסיום טיטניה הלא היא לילית ואוברון מלך השדים מצליחים לשנות את פועלם בעולם ולהפוך מהורסי משפחות ומטילי מום למקדשי המוסד המשפחתי:
   *תרגם דורי פרנס
   "עכשיו, עד יעלה האור,
   שוטו, פיות, בכל פרוזדור.
   אל מיטת כלה נלך,
   לקדש ולברך.
   הזֶרע שבּה ייטמן
   בּרוּך יהיה לעד, אמן.
   אהבת ששה בני זוג
   לא תימוג ולא תפוג;
   הטבע לא יטיל אף מום
   בַּצאצא אשר יקום:
   שום שומה, בועה, בּהֶרֶת
   או צרה צרורה אחרת
   המעוררת דאגה
   בילדיהם כלל לא תיגע.
   עם טל שדות בָּרוּך, טהור,
   ייצא כל בן-פיה לדהור
   בַּחדרים, בַּאולמות,
   ולברכם ברוב שלומות.
   אדון הבית בִּברכה
   יידע בִּטחה, ומנוחה.
   צאו לסיבוב, ללא עיכוב,
   פִגשו אותי עם שחר שוב."
   
   

7. שתי פנים נשיות: הסיום של הסרט "מואנה" (ספוילר רציני)

פארק היורה: נשים שולטות בעולם.