אליסון דה-ורה (De vere) היא אנימטורית בריטית שנפטרה ב2001 הותירה אחריה מעט סרטים בהם אחד הסרטים שהכי השפיעו עליי כאנימטור וכיוצר בכלל: "הכלב השחור". מרוב שאני אוהב את הסרט הזה לא הצלחתי לכתוב עליו מרוב הערכה. הסרט הזה הוא יחיד במינו וכמעט ולא ניתן להשוואה לסרטי אנימציה אחרים. סרט אישי, מאוד נשי, מאוד רוחני וסימבולי ועם זאת מרגש ונרטיבי, בדרכו. ההמלצה שלי היא פשוט לצפות בו (20 דקות, לצערי איכות בינוני, לי יש את הסרט על קלטת VHS). מחשבותיי הן בהמשך הרשומה.
הסרט מתחיל מילדה-נערה שמתוך ספק חלום יוצאת בעקבות כלב שחור מאיים ומגונן אל המדבר. שם הוא דואג לה ומלווה אותה עד שהיא נופלת במלכודת חטאים שכוללת מסעדה, חנות בגדים ומועדון. בסוף הלילה, שבו מתגלה האשליה שמאחורי החטאים, היא מוכנה לעבור שלב חדש בחייה שכולל תשובה ותיקון למה שעבר עליה. היא לא יוצאת ממצריים, אלא להפך, יורדת למצריים על מנת להוולד מחדש. הכלב אז מתגלה בפנים חדשות וממלווה הופך למנטור שנותן לה כלים להתפתח. הוא מוביל אותה לגלות עצמאות ויופי עד שהנערה מוכנה לחזור כמו עליסה לגלות שהיה זה אך חלום - או שלא.
הדימוי של הכלב השחור גם הוא מעסיק אותי מאוד. הדמות הזו על אף שאינה מדברת מצליחה באנימציה פשוטה להעביר מנעד של תפקידים שהכלב ממלא מול בת טיפוחיו. הוא בא מהאפלה ושמו (שם הסרט) מופיע ככתב גיר על פני מסך שחור. בתחילה הוא מאיים ומחריב את עולמה של הנערה, מאלץ אותה לצאת בעקבותיו למסע אל המדבר של המודחק כגרסה אפלה והופכית של הארנב הלבן של עליסה. בהמשך אנו מגלים בו תכונות שמזכירות את משה רבינו: הוא מוביל אותה בחמלה וברגשות אבהיים (הסצנה בה הוא נובח על שדים בעוד היא ישנה מרגשת ממש) אבל הוא גם מלא תוכחה וריחוק כשצריך. כאשר הנערה מתמסרת להבלי עולם הזה, הוא נוטש אותה ומביט בה מרחוק וישוב רק כדי להציל אותה מהשלכות מעשיה. זוהי דמות שמכילה מורכבות מעצם הופעתה: מאיימת וחמה, מעניקה חוכמה ומלאת תוכחה. הכלב הזה הזכיר לי את הכלבים הנובחים באובססיביות על גלי הים בחוף שעוצרים את ים-התת-מודע להציף ולהחריב את העולם עבורינו. דמויות שאנו מזלזלים במאמצן הסיזיפי מבלי לשים לה כמה הקיום התרבותי שלנו שברירי אילולא הם. משני צורה מסטיים שמגנים עלינו בשני העולמות (קצת כמו החתול המפחיד מ"קורליין").
מסע הגיבורה
צפיתי בסרט כילד, תלמיד לאנימציה של צביקה אורן, והסרט הימם אותי. עוד לא ידעתי אז לתאר את החויה אבל היה ברור לי שמשהו שם מדבר בשפה שלי. הסרט הזה גדוש בסמלים שרבים מהם יהודיים, דימויים קבליים, כותונת פסים, יציאת מצריים, יצורים מיתולוגיים סוחרי נשמות ועוד. אבל הסרט לא עושה בהם שימוש מניפולטיבי כדי לחנך או להעביר מסר דידקטי אלא להעביר אותנו מסע שמתאר נפילה וצמיחה רוחנית. כיום מקובל מאוד לדבר על "סיפור נשי" ו"Her Story" אבל הסרט הזה במובנים רבים הוא ה-סיפור הכי נשי שאני מכיר מהבחינה הזו שהוא מתאר מעין מסע גיבור בגרסתו הנשית כשהארכיטיפים השזורים בו הם נשיים במובן עמוק (הרשו לי להסגביר): החל מהאימה כשמישהו מגיע אל מיטתך בהפתעה, דרך גילוי סביב מיניות ולידה ועד חזרה במבנה מעגלי מושלם לנקודת הפתיחה. זהו סיפור שמהווה צלילה לתת מודע של אישה מילדות לבגרות וחזרה לילדות בקול צלול שלא מתאמץ להיות מובן מדי, כנראה מתוך חירות יצירתית ואמון בצופים.
הסרט מתחיל מילדה-נערה שמתוך ספק חלום יוצאת בעקבות כלב שחור מאיים ומגונן אל המדבר. שם הוא דואג לה ומלווה אותה עד שהיא נופלת במלכודת חטאים שכוללת מסעדה, חנות בגדים ומועדון. בסוף הלילה, שבו מתגלה האשליה שמאחורי החטאים, היא מוכנה לעבור שלב חדש בחייה שכולל תשובה ותיקון למה שעבר עליה. היא לא יוצאת ממצריים, אלא להפך, יורדת למצריים על מנת להוולד מחדש. הכלב אז מתגלה בפנים חדשות וממלווה הופך למנטור שנותן לה כלים להתפתח. הוא מוביל אותה לגלות עצמאות ויופי עד שהנערה מוכנה לחזור כמו עליסה לגלות שהיה זה אך חלום - או שלא.
הדימוי של הכלב השחור גם הוא מעסיק אותי מאוד. הדמות הזו על אף שאינה מדברת מצליחה באנימציה פשוטה להעביר מנעד של תפקידים שהכלב ממלא מול בת טיפוחיו. הוא בא מהאפלה ושמו (שם הסרט) מופיע ככתב גיר על פני מסך שחור. בתחילה הוא מאיים ומחריב את עולמה של הנערה, מאלץ אותה לצאת בעקבותיו למסע אל המדבר של המודחק כגרסה אפלה והופכית של הארנב הלבן של עליסה. בהמשך אנו מגלים בו תכונות שמזכירות את משה רבינו: הוא מוביל אותה בחמלה וברגשות אבהיים (הסצנה בה הוא נובח על שדים בעוד היא ישנה מרגשת ממש) אבל הוא גם מלא תוכחה וריחוק כשצריך. כאשר הנערה מתמסרת להבלי עולם הזה, הוא נוטש אותה ומביט בה מרחוק וישוב רק כדי להציל אותה מהשלכות מעשיה. זוהי דמות שמכילה מורכבות מעצם הופעתה: מאיימת וחמה, מעניקה חוכמה ומלאת תוכחה. הכלב הזה הזכיר לי את הכלבים הנובחים באובססיביות על גלי הים בחוף שעוצרים את ים-התת-מודע להציף ולהחריב את העולם עבורינו. דמויות שאנו מזלזלים במאמצן הסיזיפי מבלי לשים לה כמה הקיום התרבותי שלנו שברירי אילולא הם. משני צורה מסטיים שמגנים עלינו בשני העולמות (קצת כמו החתול המפחיד מ"קורליין").
מר פסקל
גם ביצירות אחרות של אליסון מצאתי קוים מאוד יהודיים שבאים (כנראה) דווקא מעולם נוצרי:
בסרטה "מר פסקל" אנחנו רואים מערכת יחסים בין מר פסקל ו...ישו. מר פסקל התמים מחזיר טובה לישו, מוריד אותו מהצלב ועל הדרך מחזיר אותו להיות איש פשוט, גם אם מחולל ניסים ולרגע נדמה שגם מחזיר אותו ליהדותו המקורית. פרט למערכת יחסים זו הסרט מביא לנו מידע לכאורה מיותר אודות מר פסקל אבל בעשותו כך הוא מעניק לו עומק נוסף שלא היה עובר בדרך אחרת.
אליסון, על אף איכויותיה הרבות כקול נשי ואנימטורית בחסד, לא השאירה אחריה מורשת משמעותית. לצערי בנה הקים עבורה אתר זיכרון שאינו מתפקד, כשסרטיה קיימים בקלטות וידאו ישנות ובאיכות לא טובה ביוטיוב.
עד שהיא תזכה להנצחה ראויה, כדאי להזכר במחווה הזו שנעשתה לה בפסטיבל Annecy.
יהיה זכרה ברוך.
בסרטה "מר פסקל" אנחנו רואים מערכת יחסים בין מר פסקל ו...ישו. מר פסקל התמים מחזיר טובה לישו, מוריד אותו מהצלב ועל הדרך מחזיר אותו להיות איש פשוט, גם אם מחולל ניסים ולרגע נדמה שגם מחזיר אותו ליהדותו המקורית. פרט למערכת יחסים זו הסרט מביא לנו מידע לכאורה מיותר אודות מר פסקל אבל בעשותו כך הוא מעניק לו עומק נוסף שלא היה עובר בדרך אחרת.
אליסון, על אף איכויותיה הרבות כקול נשי ואנימטורית בחסד, לא השאירה אחריה מורשת משמעותית. לצערי בנה הקים עבורה אתר זיכרון שאינו מתפקד, כשסרטיה קיימים בקלטות וידאו ישנות ובאיכות לא טובה ביוטיוב.
עד שהיא תזכה להנצחה ראויה, כדאי להזכר במחווה הזו שנעשתה לה בפסטיבל Annecy.
יהיה זכרה ברוך.
תגובות
הוסף רשומת תגובה