הפעם הראשונה שלי בפסטיבל אנסי בצרפת 2022

אחרי שנים רבות יצא לי סוף סוף להגיע לפסטיבל האנימציה הגדול בעולם באנסי, צרפת Annecy. חלומו של כל יוצר. הגעתי לא כמציג, לצערי אלא בעיקר כדי להשתתף יחד עם נדב ארבל, מנהל סטודיו TMC בו אני מנהל פרוייקטים, בכנס MIFA שהוא הכנס המסחרי שלצד הפסטיבל.

השנה היתה נוכחות גדולה במיוחד של ישראל בפסטיבל. מיזם ירושלים וקרן מקור יחד עם איגוד האנימציה הקימו דוכן גדול שהציג עבודות בשלבי פיתוח שונות של יוצרים ישראלים. יחד עם הרמת כוסית ופגישות מקצועיות הדוכן משך אליו מתעניינים וגם ישראלים מכל העולם. מה שבעיקר היה מדהים זה שסוף סוף התקבצו להם יחד אנשים שאת רובם אני מכיר רק ברשת. יוצרים ומנהלי סטודיו שבחרו להתפרנס מאנימציה. תעשיה זו לא מילה גסה. הכוח שנוצר בחיבור בין יוצרים שונים שמבינים שקריאייטיב ואמנות הם רק חלק מהעשיה החשובה כדי להרים מסה קריטית של יצירה במדינה קטנה. כסף, שיתופי פעולה, יכולת לתקשר, קול ייחודי ודיאלוג עם העולם הם קריטיים כדי לקיים באורח שוטף אנשים שמתפרנסים בכבוד ויוצרים בכבוד.

אז איך לסכם את מה שהיה שם? בסקצ'בוק! (ואז כל דבר בנפרד)

First travel to ANNECY 2022 - TMC animation from yoni salmon on Vimeo.

אז אני ונדב מסטודיו TMC animation היינו בחממה של מיזם ירושלים שכללה מפגשים עם נציגים מתחומי הפקת האנימציה מצרפת. בעקבות המפגשים הנפלאים החלטנו לקפוץ ראש אל פסטיבל אנסי וכנס MIFA ולהכיר את השטח בכל הנוגע להפקות בינלאומיות.

למרות היותנו סטודיו מסחרי שמתמחה באנימציה חינוכית, לא פשוט לעשות את הסוויץ' מיצירה לאירוע ממוסחר שכזה. כנס MIFA כולל דוכנים של סטודיואים אירופאים רבים ויוצרים שונים שמחפשים עבודה או מנסים למכור פיץ' לסרט וסדרה ולחפש הזדמנויות. בשלב ראשון צריך להבין את הדינמיקה. עם מי נפגשים, מה כל אחד מחפש ובעיקר: מה התרומה האפשרית של כל צד למפגש.

כן. כה זה הרגיש ברגעים מסויימים. אבל לאט לאט משהו השתחרר. בתור כאלו שבוחנים את הפסטיבל בפעם הראשונה נחשפנו לדינמיקות שונות ולגישות שונות הן אצל יוצרים ספציפים והן בסטודיואים ונציגי מדינות.

אלכס אוראל, אנימטור ישראלי שעבד בפיקסאר ועשה הרבה דברים לאורך השנים מציג פיץ' די ספונטני לקבוצה של משלחת מארגנטינה.


נדב מציג את הרעיון שלנו לסדרה שהיא פיתוח של העיסוק שלנו זה שנים בתחום של סרטוני חינוך מיני לנוער. לא יודע כמה זה המקום להרחיב על זה אז נשאיר את זה ככה בינתיים.


אנסי שוכנת לחוף אגם יפהפה של מים מתוקים בו שטים ברבורים וסירות חולפות ברקע כל הזמן. פסטורלי ומזמין שכשוך. ללא ספק מיקום מעולה.


מצד שני, כנס MIFA והפסטיבל הם במרחק של רבע שעה הליכה. וכשזה קורה בפסטיבל שגם ככה דורש ממך לתזז כשיש 5 דברים שקורים במקביל זה בכלל בלתי אפשרי. התרוצצות כל הזמן. בפועל כמעט ולא הספקתי לראות דברים בפסטיבל.

ג'וליאן צ'אנג מסטודיו LA CACHETTE שהיה אורח מיזם ירושלים בחממה, הציג בפסטיבל קטעים מסרטו החדש: "ארנסט וסלסטין 2". המשך לסרט המתוק "ארנסט וסלסטין" של בנימין רנר. מומלץ ביותר. אבל... איחרתי בדקה לסרט ותחנוניי לא הועילו. בפעם הבאה, להגיע רק לפסטיבל או רק לMIFA. קשה ככה להספיק הכל.

הקומיקסאי והאנימטור ג'ואן ספר ("חתולו של הרב") בא לחתום על ספריו. וגם את זה פספסתי. גם רוברט וואלי היה. ופספסתי.

כאן אתם רואים אותי עומד איפה שגנדי טרטקובסקי ("סמוראי ג'ק", "הוטל טרנסילווניה") עמד יום לפני. נוכחותו עדיין שם.


לא פספסתי את ההקרנה של סרטה החדש של טל קנטור "מכתב לחזיר". סרט אנימציה נפלא של יוצרת מעולה. השתתף בתחרות הרשמית של הפסטיבל ולא זכה כי אנטישמים. סתם. לא באמת. אבל הגיע לו. עוד נכתוב עליו מתישהו.

צופה בסרטים ולידי אורי גולדברג שהציג את סרטו באירוע WTF המיועד לסרטים קיצוניים במיוחד.
אורי באירוע WTF.


בהקרנה חגיגית של "מלחמת חד הקרן", סרט ארוך מספרד,  עלו היוצרים על הבמה עם תחפושות חדי קרן. הקהל היה משולהב ומפרגן וזה היה מקסים! הסרט עצמו בעייתי. סרט מלחמה כמו ויאטנאמי עם דובונים חמודים ואלימים, רציחות קשות ואלימות גרוטסקית. לא ממש ברור למי זה מיועד. הוא מקסים לעיתים אבל באובראול הכללי לא ברור מה הסרט רוצה ממך.


סמואל פת'תהאיי הנפלא עשה סשן שבו דיבר על תהליכי העבודה שלו. יוצר שכתבתי עליו בעבר. עשה סרט על חילופי הסטודנטים שלו בתל אביב ושנה שעברה זכה באנסי. אדם נפלא ויוצר מעולה.





כמו שציינתי בהתחלה, היתה השנה נוכחות ישראלית כל כך גדולה שהיא נראתה גדולה גם ביחס למינגלינג שיש בישראל. מה שבעיקר היה משמעותי לי זה שמדובר באנשי מקצוע, ותיקים וחדשים, שבחרו להתפרנס מאנימציה. בתחילת הקמת האיגוד העברתי הרצאה בשם "Back to art" על השבת האמנות לאנימציה. עכשיו אני מרגיש קצת הפוך. שצריך לחזק את הפן העיסקי והבידורי האיכותי כדי קודם כל לאפשר קיום של קבוצה גדולה של יוצרים שחיים בכבוד. זה לא סותר אמנות. להפך. תראו מה קרה לטלויזיה ולקולנוע הישראלי.

זה דורון מאיר. אנימטור, סטוריבורדר, שגם היה אחראי על צוותי סיפור בסרטים גדולים וזכיתי לפגוש בו שוב באנסי. תמיד כבוד ומשמח. אדם יצירתי שלא נח לרגע. כרגע הוא בקנדה וכנראה שנוכחות ישראלית מסיבית באנסי גרמה לו לקפוץ לבקר.

דברים קצת פחות משמחים. נדב אמר נכון שהמון דוכנים בMIFA נראים כאילו יש להם את אותו המעצב. זה נורא. היצירתיות במקרים רבים ברצפה. המון רעיונות משומשים ועיצובים משומשים. מדכא. כאן אני עומד מול עיצוב לסדרה על הנסיך הקטן שכל קשר בין הילד מכוכב אחר שיש לו נטיות התאבדותיות לבין היצור המתקתק הזה עם שושנה וירטואלית מקרי בהחלט.

"הנסיך הקטן, החדש "היה היה" המחודש


היה מבאס גם לראות פיצ'ינג שאמור להיות סופר מקצועי ובסופו של דבר יוצרים רבים עומדים קפואים ומקריאים ממחשב את הטקסט שאמור למכור את הסרט \ סדרה שלהם. מבאס.
אבל היו כמה פיצ'ים מעולים. בהם שני אחים ממקסיקו שמפיקים סרט על עוף החול, היצור המיתולוגי שמת ונולד מחדש כל יום. הםן הציגו לנו את ספר הארט המהמם. שווה להקשיב גם לשיחה ביננו:





כן. זה מקום למכירות. כולם מוכרים משהו בMIFA. קשוח.



לסיום הפן המקצועי הנושא הכי חם הוא מגוון והכללה של קולות מושתקים ממנים, מגדרים וצבעים שונים. זה נושא שצריך להרחיב עליו בנפרד ואני לא מזלזל בו אבל אם לסכם את הבעיה שלי עם העניין אנחנו מגיעים מהר מאוד למקום בו האנושי המשותף מפנה את מקומו לייצוג מאוד ספציפי של מישהו שהוא "כמוני" ולכן נוצרת סתירה בין המוניזם לפוליטיקת הזהויות. אבל סטודנט השבוע אמר לי שזה פשוט כי אני מתגעגע לסיפורים מיינסטרימים של גברים לבנים ויש מצב שהוא צודק.



זהו להפעם. שם פה כמה רישומים יותר אישיים ותמונות נבחרות של המסע שלי ושל נדב לאנסי.
בטח נשוב ביום מן הימים.

אין אוכל כשר

נדב יותר נדיב ממני

אין קפה טוב. והקפה הטוב נפתח ב9 בבוקר

הילדים מסתדרים מצויין בלעדיי

אני שוחה באגם

שבת בבית הרב סויסה בקהילה היהודית הקטנטנה של אנסי עם הכנסת אורחים נפלאה!
כרטיס ביקור חדש דנדש!

תג פסטיבל











באנו לעבוד





תגובות

  1. יוני איזה כיף לראות את הספר סקיצות שלך!! הוא ממש מהנה ועושה חשק לצייר ולספר. תודה על השיתוף:)

    השבמחק

הוסף רשומת תגובה