מה שקורה בין שני פריימים שונים, שנותן חיים לדמות מצוירת, קיים באופן אחר גם בין שני שוטים. לקח לי הרבה מאוד זמן להבין עד כמה עריכה היא דבר מפתיע: מראים לנו שוט ואז שוט אחר והנה, המוח שלנו מבצע פעולת הדבקה מהירה ובלתי מודעת לנרטיביות של מה שהעין הרגע ראתה. זה מדהים.
באותה מידה, ובאופן אחר, מדהימות אותי גם סצינות בלי עריכה או סרטי אנימציה שיש בהם בימוי בתנועה רציפה
***
ג'ים אמרסון, מבקר קולנוע, יצר שלושה סרטונים שמנתחים עריכה של מרדפים. אני חושב שיש הרבה מה ללמוד מהם. הסרטים נעשו עבור הבלוג PRESS PLAY מבית INDIEWIRE ליוצרי קולנוע וקראתי על כך בדף הזה של אתר OPEN CULTURE.
בסרטון הזה הוא טוען שבסצנת המרדף ב"האביר האפל", כריסטופר נולאן עושה המון טעויות עריכה שגורמות לנו לאב דאוריינטציה ורצף סיפורי. מתוך הה"טעויות" האלה ניתן ללמוד הרבה על עריכה. עם זאת, יש לי הסתייגות מסוימת מהמבט שלו: יש משהו בכאוס הזה. אני אוהב לנתח סרטים והרבה פעמים אני לא נח עד שאני מפצח אותם. או חושב שאני מפצח אותם. את "האביר האפל" אהבתי מאוד אבל הרגשתי נוח עם זה שהסרט לא פתור בעיניי. יותר מזה, הייתה לי תחושה שאם אני אנסה להעמיק בו ולחבר את החוטים אני אתאכזב. לפעמים צריך להשאיר דברים כמו שהם.
אלה הם שני הסרטונים האחרים:
אם אנחנו כבר בעינייני האביר האפל אז קרטונטוורק יצרו סרטונים בהשראת הקומיקסים של DC והמופלא שבהם הוא "באטמן בשנגחאי" (תודה לאנטון דוברובסקי):
וגם זה, מבית אארדמן:
ושני אלה הם סוג של טיזר למשחק מחשב "מתחזי העיר גותהם" (אם אני לא טועה):
מאמר בYNET על תולדות האביר האפל
ואם אנחנו כבר בעיניינים עריכה:
EVERYNONE יוצרים סרטים (לא באנימציה) שיש בהם שימוש דומיננטי בעריכה, בהדבקת קטעים ליצירת משמעות. התוצאה היא כמעט נוירולוגית, אני יכול לשמוע את המוח שלי מברר לעצמו את הקשר בין שני אימג'ים. כדאי מאוד לראות. סרטים מאוד יפים וקצרים:
ויש עוד יפים כמו "רגעים" ו"תענוגות" שאינו שלהם אבל בנוי על אותו עקרון.
באותה מידה, ובאופן אחר, מדהימות אותי גם סצינות בלי עריכה או סרטי אנימציה שיש בהם בימוי בתנועה רציפה
***
ג'ים אמרסון, מבקר קולנוע, יצר שלושה סרטונים שמנתחים עריכה של מרדפים. אני חושב שיש הרבה מה ללמוד מהם. הסרטים נעשו עבור הבלוג PRESS PLAY מבית INDIEWIRE ליוצרי קולנוע וקראתי על כך בדף הזה של אתר OPEN CULTURE.
בסרטון הזה הוא טוען שבסצנת המרדף ב"האביר האפל", כריסטופר נולאן עושה המון טעויות עריכה שגורמות לנו לאב דאוריינטציה ורצף סיפורי. מתוך הה"טעויות" האלה ניתן ללמוד הרבה על עריכה. עם זאת, יש לי הסתייגות מסוימת מהמבט שלו: יש משהו בכאוס הזה. אני אוהב לנתח סרטים והרבה פעמים אני לא נח עד שאני מפצח אותם. או חושב שאני מפצח אותם. את "האביר האפל" אהבתי מאוד אבל הרגשתי נוח עם זה שהסרט לא פתור בעיניי. יותר מזה, הייתה לי תחושה שאם אני אנסה להעמיק בו ולחבר את החוטים אני אתאכזב. לפעמים צריך להשאיר דברים כמו שהם.
אלה הם שני הסרטונים האחרים:
אם אנחנו כבר בעינייני האביר האפל אז קרטונטוורק יצרו סרטונים בהשראת הקומיקסים של DC והמופלא שבהם הוא "באטמן בשנגחאי" (תודה לאנטון דוברובסקי):
וגם זה, מבית אארדמן:
ושני אלה הם סוג של טיזר למשחק מחשב "מתחזי העיר גותהם" (אם אני לא טועה):
מאמר בYNET על תולדות האביר האפל
ואם אנחנו כבר בעיניינים עריכה:
EVERYNONE יוצרים סרטים (לא באנימציה) שיש בהם שימוש דומיננטי בעריכה, בהדבקת קטעים ליצירת משמעות. התוצאה היא כמעט נוירולוגית, אני יכול לשמוע את המוח שלי מברר לעצמו את הקשר בין שני אימג'ים. כדאי מאוד לראות. סרטים מאוד יפים וקצרים:
מילים
סימטריה
ויש עוד יפים כמו "רגעים" ו"תענוגות" שאינו שלהם אבל בנוי על אותו עקרון.
לגבי נולן, אני מסכים עם כל מילה.
השבמחקזה כמו לראות איור שאתה ממש אוהב - יש מצב שאם תסתכל טוב, תגלה שהאנטומיה בעייתית, הקומפוזיציה לא מתאימה, האינקינג לא משהו בכלל, הצבעים מוזרים ובכללי - יש מצב שאתה בחיים לא היית מאשר דבר כזה.
אבל עדיין - אתה אוהב את האיור. פשוט ככה (: בלי הסברים.
חוסר שלמות יוצר שלמות. זאת אהבה.
תודה, פוסט מעניין.
השבמחק